השוחד שאינו נגמר: סימני השאלה שעולים מתמלילי החקירה בפרשת סימנס

גונטר וייס, מי שכיהן כמנכ"ל סימנס ישראל בראשית שנות ה־2000, תיאם והסווה העברות כספים בהיקף של 3.7 מיליון יורו מענקית האנרגיה הגרמנית לחשבונותיו של איש הקש שלמה דניאל, לצורך תשלומי שוחד לבכירים בחברת החשמל. כך טען דניאל, גיסו של עד המדינה בפרשה עד לאחרונה, אורן אהרונסון, במסגרת חקירתו בעבר ברשות ני"ע על מנגנון השוחד שהקימו השניים, וממנו נהנה בין היתר השופט לשעבר דן כהן. הטענות של דניאל ואהרונסון בחקירותיהם ב־2006 וראיות נוספות שהגיעו לידי "כלכליסט", מצביעות על מעורבותם לכאורה של וייס ושל עובד נוסף לשעבר בסימנס במנגנון השוחד מהצד הגרמני.  

תמלילי החקירה והראיות החדשות מונחים בימים אלה על שולחן הפרקליטות שמתלבטת אם להעמיד לדין את סימנס ישראל ובעלי תפקידים בה לשעבר על מתן שוחד לבכירי חברת החשמל, בהמשך לחידוש החקירה הפלילית וביטול הסכם עד המדינה עם אהרונסון (ראו מסגרת). בנוסף, התמלילים חושפים אמירות של הנחקרים שיש בהן כדי לעורר תמיהות לגבי

מידע חדש משוויץ הפרקליטות על פרשת סימנס: עד המדינה לא סיפר הכל לפי הפרקליטות, מנכ"ל סימנס ישראל לשעבר אורן אהרונסון, שהסכם עד המדינה עמו בוטל לפני חודש וחצי לנוכח מידע שהגיע מהרשויות בשוויץ, לא מסר את כל הידוע לו כפי שהתחייב מההסכם תומר גנון, תגובה אחת לכתבה המלאה 

ההחלטה באותם ימים למקד את מאמצי החקירה רק בשוחד שקיבל דן כהן מסימנס.

נזכיר שהליכים שהתקיימו נגד סימנס גרמניה בארה"ב הסתיימו ב־2008 בקנס של 1.4 מיליארד דולר לרשות ני"ע האמריקאית (SEC). במסגרת ההסדר הודתה סימנס בין היתר בתשלום שוחד בהיקף של כ־20 מיליון דולר לבכירים בחברת החשמל בישראל. ברשות ני"ע מנסים עד היום לגשר על הפער בין יותר מ־3 מיליון יורו שהגיעו מסימנס לחשבונות של כהן, שרק לגבי כשליש מהם (1.049 מיליון יורו) הוא הודה במסגרת הסדר טיעון שהיו כספי שוחד, לבין כלל הכספים שבהם הודתה סימנס שישלמה כשוחד בישראל. מדובר בפער של כ־16 מיליון דולר.

"בסך הכל יצאתי מורווח מהסיפור"

"אורן פנה אליי להערכתי בסוף 2001", תיאר דניאל בחקירתו את גיוסו כאיש קש על ידי גיסו, "ושאל אותי אם אני מוכן להיפגש עם הבוס שלו, גונטר וייס, שיש לו הצעה עסקית עבורי. פגשתי את וייס במשרדו בארץ (ראש העין). הוא שאל אותי על הרקע שלי. סיפרתי לו שיש לי חברה בהונג קונג (אוקפילד) ועל הפעילות שלי מחוץ לישראל. הוא אמר שהוא צריך מישהו עם פעילות מחוץ לישראל. שיש לסימנס פעילות עסקית שהם מעדיפים שתהיה עם גוף שלישי ניטרלי ביניהם. הוא שאל אם אהיה מוכן לעבוד איתם בנושא הזה. לקחתי כמה ימים לחשוב וחזרתי אליו. היה מו"מ קטן על העמלה. סיכמנו על 6% והסכמתי. לקראת ינואר 2002, וייס הודיע שסכום כסף יוצא אליי", סיפר דניאל. "הוא שאל לאיזה חשבון ואני אמרתי לו להעביר לשלושה חשבונות שלי שהרשימה שלהם היתה אצלו (חשבון פרטי בשוויץ ושני חשבונות של אוקפילד בהונג קונג - ת"ג)". דניאל תיאר בחקירתו והציג מסמכים על חמש העברות כספים לחשבונותיו בהיקף של 3.7 מיליון יורו בין ינואר לאפריל 2002, שבוצעו מסימנס בתיאום עם וייס.

שלמה דניאל. "כל מה שתוא בהסכם אינו נכון" צילום: אוראל כהן

במקביל, תיאר, אהרונסון הורה לו להעביר את הכספים בעשר פעימות לחשבונות שונים בחו"ל של שלוש חברות שבבעלות כהן - טנדר ביי, ולשדה ו־APK. העמלה שגזר דניאל לפי עדותו היתה כ־220 אלף יורו. "בסך הכל יצאתי מורווח מהסיפור", אמר דניאל לחוקרת הרשות אביבית וידר. בחקירה אחרת תיאר דניאל כיצד פעל גונטר וייס להסוות את כספי השוחד באמצעות החתמתו על חוזה פיקטיבי, שלפיו חברת אוקפילד שבבעלותו, שפעלה בתחום הטקסטיל, נתנה לסימנס ייעוץ במכרז הטורבינות של חברת החשמל. "נפגשתי עם גונטר שהציג בפניי את הסכם הייעוץ. רפרפתי עליו, זה הסכם שהיה לצרכים פנימיים שלהם. הרעיון היה שאני מקבל מהם את הכסף, ואת ההסכם עשינו כדי שהם יוכלו להעביר לי את הכסף. מה שמתואר בהסכם שאוקפילד תעזור לסימנס בטורבינות הגז ושהיא מבינה בתחום – אינו נכון".

כשהחוקרת רונית מנדלבאום הפנתה את דניאל לסעיף בהסכם שבו נכתב שסימנס גרמניה תשלם לאוקפילד 6 מיליון יורו, הוא טען בתגובה: "כל מה שכתוב לא נכון. אין קשר בין מה שנכתב במסמכים הללו לבין מה שסיכמתי עם גונטר בעל פה ומה שקרה בפועל. מבחינתי הסכמתי איתם שנעשה את העברת הכספים פר הודעה, לא נסגר סכום גלובלי. סיכמתי איתם על עמלה של 6% על כל העברה שאני מבצע, ובסופו של דבר עברו אליי כ־3.7 מיליון יורו". באותן דקות בדיוק נחקר בחדר הסמוך אורן אהרונסון. מנהל מחלקת החקירות לשעבר של הרשות, עו"ד ניר בר־און, הציג בפניו את החוזה בין אוקפילד לסימנס גרמניה והפנה אותו לתאריך שעליו - פברואר 2001. התשובה של אהרונסון, שכבר היה חתום על הסכם עד מדינה, הותירה סימני שאלה: "במועד הזה לדעתי, עדיין לא סגרתי עם דן כהן את נושא הכספים. אני מסיק שההסכם הזה אינו עבורו אם כי כהן השתלב בו מאוחר יותר, באפריל 2001".

חוקר: מדוע התחילו ביצירת ההסכם בפברואר 2001?

אהרונסון: המטרה הראשונית ליצירת ההסכם אינה קשורה לפרשה של דן כהן. ולפי עצת עורכי דיני, איני רוצה להתייחס לנושא זה.

חקירתו של אהרונסון הולידה סימני שאלה נוספים. "באיזשהו שלב דן כהן אמר לי שאנחנו נפגשים הרבה, וכדי שיהיה כיסוי והסבר ליחסים בינינו אני אוציא לך חשבון", הוא סיפר כשנשאל על תשלום שהעביר לכהן לחשבון בישראל ב־2004, כשלוש שנים לאחר שכהן עזב את חברת החשמל. על החשבונית נכתב שהיה מדובר בייעוץ בנושא הרכבת הקלה. "הוא הוציא לי חשבון על ינואר 2003 ועד 2004, ומסביר את יחסינו", אמר אהרונסון.

חוקר: הסיבה שהוא רצה את התשלום בארץ היתה אכן הסבר ליחסיכם?

אהרונסון: כן. כך אני משער.

חוקר: הוא באמת נתן לך שירות על הרכבת?

אהרונסון: היו לי הרבה שיחות איתו, אבל לא בנושא הרכבת הקלה.

"לדן היתה בעיה עם הכסף שהועבר אליו"

לפי אהרונסון, הוא גם הסתייע בעובד לשעבר בסימנס כדי לנטרל את סירובו של בנק דה־ביופורט באי ג'רזי להעביר כספים מגיסו לכהן. מעדותו עולה שחברת אנטיקו הרשומה בדובאי והיתה בבעלותו של העובד לשעבר, הנס דיטר־מור, שימשה כצינור להעברת כספים מסימנס לכהן בפרויקט אחר של חברת החשמל. אהרונסון ביקש לנצל את המנגנון כדי "לחלוץ את הפקק" עבור כהן. "דן כהן סיפר לי שיש לו בעיה שהכסף הועבר, אבל שלא מסכימים להכניס לו את זה לחשבון בחו"ל כי מבקשים הסבר למקור שלו", העיד אהרונסון לגבי 230 אלף יורו שהועברו לחשבון של כהן בג'רזי ביולי 2003. "הוא אמר שאם יקבל מכתב ממני שהוא נותן לי שירותים ושהוא איש עסקים לגיטימי, יעבירו לו את הכסף לחשבון", ואהרונסון נענה: "פניתי לדיטר־מור מאינטקו, שזו חברה שהעבירה את הכסף בפרויקט אחר של חברת החשמל", סיפר אהרונסון. "זה מישהו שעבד פעם בסימנס וסימנס השתמשה בו כמו בדניאל להעביר כסף לכהן. דיטר־מור שלח לי חוזה שבו כתב שכהן נתן שירותים לאנטיקו או לסימנס, לא זוכר. הוא הסכים כי ביקשתי ממנו, אבל לא אהב את זה. לא רציתי לזייף דבר כזה בעצמי ולא רציתי לפנות לסימנס".