הכלכלה הפלסטינית: תחנת הכוח של עזה הופצצה והושבתה

תקיפת מאגר דלק סמוך לתחנת הכוח של עזה גרמה לשריפת ענק במקום ולהשבתת התחנה. מצה"ל נמסר שלא היתה כוונה לפגוע בתחנה, אולם הפסקת פעולתה גרמה לשיבוש נוסף באספקת החשמל בעזה.

התחנה המקומית מספקת כשליש מתצרוכת החשמל של עזה ואת היתר מספקת חברת החשמל הישראלית. חשמל בכמות קטנה מגיע לדרום הרצועה ממצרים.

גם אספקת החשמל מישראל נפגעה אחרי שכמה טילים גרמו נזק לקווי החשמל וראש הממשלה נתניהו ושר האנרגיה סילבן שלום הורו להנהלת חברת החשמל שלא לסכן עובדים בתיקון הקווים. התוצאה היא שאספקת החשמל בכל רצועת עזה הצטמצמה עוד יותר.

בינתיים המצוקה בעזה גדלה והולכת: מספר ההרוגים עולה על 1,100, ולכך נוספים אלפי פצועים. אחרי שצה"ל הודיע לעשרות אלפי תושבים משכונות הגבול של מחנה הפליטים ג'באליה ומזרח חאן יוניס להתפנות מבתיהם, מסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) נמסר אתמול כי למעלה מ־170 אלף פליטים הגיעו לחפש מקלט במתקנים של הארגון, בעיקר בבתי ספר.

כפי הנראה מדובר במספרים גדולים אף יותר, משום שרבים מאלה שעזבו את הבתים עברו להתגורר אצל בני משפחה שגרים רחוק יותר.

מסוף הדלק עולה באש בעזה צילום: רויטרס

המצרים ידברו עם חמאס, אבל בלי משעל

אור ליום אתמול תקף צה"ל והרס את ביתו הגדול של ראש ממשלת חמאס לשעבר איסמעיל הנייה, שבמחנה הפליטים שאטי שעל חוף עזה. הבית היה ריק בעת התקיפה. עוד הותקפו משרדי השידור והעיתונים של חמאס, אולם תחנת השידור של הארגון, אל אקצה, המשיכה בשידורים. כן הותקפו בתיהם של מפקדים בארגוני הטרור.

החיים במרכז העיר עזה ובשכונות המבוססות נראים עתה משותקים לחלוטין, גם בגלל שמדובר בחג עיד אל־פיטר שבו החנויות, בתי העסק והמוסדות השונים יוצאים לחופש. התושבים יושבים בדרך כלל מסתגרים בבתים או מבקרים בני משפחה במהלך החג, שהחל ביום שני ויסתיים מחר בערב.

סימנים ראשונים להסדר של הפסקת אש נראו אתמול, אחרי שנודע כי יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) עומד לצאת לקהיר בראש משלחת שבה גם נציגים מדרג שני של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. בחמאס רואים בכך סיכוי לשכנע את המצרים להכניס תיקונים מסוימים ביוזמת השלום שלהם, ובראשם פתיחה מסודרת של מעבר רפיח, שיהיה להלכה בפיקוח ממשלת "ההסכמה", בין הרשות לחמאס. ממשלה זו מוגדרת כממשלת מומחים, אבל נמצאת ברמאללה ונתונה לשליטת הרשות.

דובר מטעם חמאס מסר אתמול שעדיין אין הסכם להפסקת אש, ונראה שאם יהיה כזה יעמוד חמאס על כך שזו תהיה הפסקת אש בעלת אופי זמני והומניטרי. זאת משום שהאיום בהמשך הלחימה הוא קלף המיקוח היחיד העומד לרשותו. המצרים מוכנים לקבל משלחת זו משום שהם רואים את אבו מאזן כנציג הפלסטיני המוסמך, והמשלחת איננה כוללת את ראש חמאס חאלד משעל ולא את ראש הג'יהאד עבדאללה רמדאן שלח, שהמצרים מתעלמים מהם במכוון.

ישראל יכולה לעמוד בחלק מדרישות חמאס

הבעיה הבוערת ביותר שתעלה על שולחן הדיונים של המשלחת הפלסטינית בקהיר היא פתיחת מעבר רפיח. מבחינת חמאס, הקלה במעבר (הפתוח כיום לאנשים באופן מוגבל, וסגור למעבר סחורות) תהיה סמל למאבק שלו, שכותרתו "הסרת המצור".

חמאס דורש עוד תשלום משכורות ל־40 אלף עובדי ממשלתו, שהתפרקה עם הקמת ממשלת ההסכמה עם הרשות ברמאללה. 40 אלף עובדים אלה, כמחציתם אנשי מנגנוני הביטחון, לא קיבלו שכר מאז אפריל והם מפרנסים אוכלוסייה של כרבע מיליון נפש.

שתי התביעות הללו של חמאס לא קשורות במישרין לישראל. בצדו האחד של מעבר רפיח שולטת מצרים, שפתחה וסגרה את המעבר כראות עיניה, מפני ששלטון חמאס נחשב בעיניה כשלטון של תנועת טרור. ואילו תשלום המשכורות לעובדי חמאס היא בראש ובראשונה בעיה של היו"ר אבו מאזן והממשלה שיושבת ברמאללה.

התביעות שקשורות ישירות לישראל הן הרחבת המעברים מעזה בגבול ישראל, ובראשם כרם שלום, במיוחד בכל מה שקשור לקשר בין הרצועה לגדה. ישראל הנהיגה בשנים האחרונות מדיניות של בידול עזה מהגדה, ובמסגרת זו שותק לחלוטין היצוא מהרצועה, שרובו הלך לגדה (ומשם המשיך בחלקו לירדן), ונחסם מעבר אנשים בין שני האזורים. הנימוק למדיניות הבידול הישראלית היה החשש שגורמי חמאס מעזה יגיעו לגדה המערבית.

תביעות אחרות של החמאס מישראל הן היתר להכניס לעזה חומרי בניין, הרחבת האזור בים המותר לדייג, והיתר לעבד אדמות סמוך לגדר. ישראל מנעה עד כה הכנסת חומרי בניין משום שהם שימשו גם לכריית המנהרות ולבניין ביצורים. ההגבלה על אזור הדייג נועדה לצמצם הברחות של אמצעי לחימה דרך הים, והאיסור לעבד אדמות סמוך לגבול נועד למנוע ממחבלים להטמין מטעני חבלה לסיורי צה"ל.

בנושאים הללו יכולה ישראל להתפשר בכפוף לפיקוח ביטחוני מתאים ואחרי שיושלם הרס מנהרות התקיפה. עד אתמול נהרסו ויצאו מכלל שימוש כ־20 מתוך כ־30 מהן שהתגלו על ידי צה"ל.

במערכת הביטחון הישראלית סבורים שאם יחוסלו מנהרות התקיפה (יש עוד מנהרות בתוך עזה שאינן למטרת תקיפה אלא למטרת חיבור אתרים שונים), ואם ייגרם נזק של ממש למערך הרקטות - ולכך תתלווה מעורבות שלטונית של הרשות בהנהגת אבו־מאזן בעזה - כי אז תוכל ישראל לנהל מדיניות מתירנית יותר כלפי הרצועה.

מדיניות כזו תכלול הקמת מפעלי פיתוח שונים בסיוע בינלאומי ניכר, במטרה לשקם את הכלכלה, החברה והתשתיות ברצועה. תביעות חמאס לפתוח מחדש את שדה התעופה בדרום הרצועה ולפתח את נמל עזה נראות בינתיים רחוקות מאוד.