החורים במתווה הפיצוי הכספי לנפגעי צוק איתן

כשפיקוד העורף קובע את הטווח הוא כולל גם שיקולים פוליטיים וכלכליים

במפת פיקוד העורף שמגדירה את היישובים באזור רצועת עזה לפי המרחק שלהם ממנה, ושעליה מבוסס מתווה הפיצויים של רשות המסים, יש כמה פרצות. קיבוץ גבעת ברנר, לדוגמה, מרוחק מעט יותר מ־40 ק"מ מהרצועה, אך במפה שורטטה "גבעה" כדי שייכלל בטווח, וכך גם לגבי תל שבע ורמת חובב.

תיחום אזור המוגדר ב"מצב מיוחד" נובע משקלול טווח הרקטות מרצועת עזה, ומשמעו מבחינת פיקוד העורף לקיחת אחריות מיוחדת על האזור. גורם צבאי בכיר הסביר ל"כלכליסט" שפיקוד העורף מביא בחשבון שיקולים מבצעיים, מודיעיניים וגם את היכולת והצורך של פיקוד העורף.

יו"ר ועדת הכספים סלומינסקי. הזיזו את הקו צילום: עמית שעל

חריגה נוספת שהתקבלה שלשום בוועדת הכספים, הפעם משיקולים פוליטיים וכלכליים, היא לכלול את חלקו הצפוני של אזור התעשייה של אשקלון בטווח ה־7 ק"מ של מקבלי הפיצוי הממשי עבור נזק עקיף, אף שהוא חורג ממנו בכמה מאות מטרים. הכללתו בטווח מאפשרת לעסקים בו להגיש תביעות לפי המסלול האדום, וכך להיות זכאים לפיצויים מורחבים ומותאמים לאופי העסק והנזק, במקום להיות מוגבל לאחד משלושת המסלולים שנקבעו לעסקים בטווח של עד 40 ק"מ.

מצד אחד אפשר לברך על בחירת ועדת הכספים להסתכל מעבר להגדרות הנוקשות, ולבטל את האבסורד שבהפרדה בין מפעלים שנמצאים באותו אזור תעשייה. מצד שני קשה שלא לתהות מדוע דווקא אזור התעשייה, שבמקרה ממוקמים בו עסקים גדולים ובעלי השפעה, זכה להיכנס לטווח ה־7 ק"מ ולא היישובים הסמוכים אליו.

עמרי מילמן

הכל כדי לא להכניס את אשקלון לרשימת המפוצים

על פי החלטת פיקוד העורף, היישובים המוגדרים כיישובי עוטף עזה הם אלה שנמצאים במרחק של עד 7 ק"מ מגבול רצועת עזה. לשם השוואה, בצפון הארץ יישובי קו העימות מוגדרים ככאלה שנמצאים בטווח של עד 9 ק"מ מגבול לבנון.

בבסיס ההחלטה על טווח הקילומטרים עומדים שיקולים ביטחוניים ומודיעיניים שמשקללים בפיקוד העורף. ככל הנראה מדובר בעיקר על טווח ירי הפצצות והטילים שהיורים מסוגלים לשגר לעבר ישראל - הן מעזה והן מלבנון. טילים ארוכי טווח יחסית מסוגלים להגיע למרכז הארץ משני הצדדים, אך עיקר הקושי הוא בהתמודדותם של יישובים הסמוכים לגבול עם ירי פצצות המרגמה שנוחתות בשטחיהם ומשבשות את שגרת החיים.

עם זאת, לאור העובדה שגם אזור התעשייה של אשקלון נפגע מירי פצצות מרגמה אף שאינו עומד בהגדרה של עוטף עזה, נשאלת השאלה אם קו ה־7 ק"מ מוצדק ואם לא עדיף להרחיבו לקו ה־9 ק"מ כמו בצפון.

לטענת ראשי רשויות בדרום, המדינה דווקא החליטה על מרחק של 7 ק"מ כדי שהוא יסתיים בדיוק בפאתי העיר אשקלון, וכך העיר בת 130 אלף התושבים לא תיכלל תחת הגדרת עוטף עזה.

הכנסתה של אשקלון תחת הגדרה זו היתה מכניסה את המדינה לצרה כלכלית אמיתית, שכן אז היא היתה צריכה לדאוג למיגון לבתי התושבים ונאלצת להעניק להם שורה של הטבות מס ומענקים שניתנים מדי שנה ליישובי עוטף עזה.

הדבר עשוי היה להסתכם בהרבה מאוד כסף שנראה שהמדינה לא יכולה להרשות לעצמה להוציא.

רוני זינגר

לחצים כלכליים עלולים לזרז את סיום "המצב המיוחד"

עסקים בטווח ה־40 ק"מ זכאים לפיצויים מכיוון שפיקוד העורף הגדיר כי הם נמצאים ב"מצב מיוחד", ורשות המסים, באישור ועדת הכספים, קבעה כי זהו הקריטריון שצריך להיצמד אליו במתן הפיצויים. מבצעי עמוד ענן ועופרת יצוקה הסתיימו ברגע שנכנסה לתוקף הפסקת האש, אולם ההתפתחויות האחרונות מותירות את שאלת סיום המבצע מעורפלת, וכתוצאה מכך גם את ההכרזה על סיום המצב המיוחד. ההחלטה על מצב מיוחד בעורף נקבעת על ידי שר הביטחון, שמקבל המלצה מפיקוד העורף, שנשענת על הערכת מצב מודיעינית. כך שעקרונית ייתכן מצב שבו ייפסק הירי, אך המצב המיוחד יימשך - זאת משיקולים מודיעיניים כמו כוונות של חמאס לחדש ירי. החוק מפריד בין ה־7 ק"מ הסמוכים לגדר, טווח ה־7–20 ק"מ וטווח ה־20–40 ק"מ, כך שתיתכן אפשרות שבה יוסר המצב המיוחד רק בחלק מהאזורים ובחלקם יישאר, אם כי על פי הערכות מצב זה אינו סביר לאור האיומים. החשש שעולה הוא כי לחצים כלכליים עלולים להשפיע במידה מסוימת על החלטה זו ולזרז את ההחלטה על סיום המצב המיוחד. גורם ביטחוני אמר ל"כלכליסט" כי החלטת שר הביטחון תתבסס על שיקולים מבצעיים בלבד.

עמרי מילמן

יעלון. "שיקולים מבצעיים בלבד" צילום: עמית שעל

המדינה חששה מעתירה נגד פיצוי יחסי לפי מרחק

מתווה הפיצויים שאושר קובע חלוקה דיכוטומית בין עסקים שנמצאים במרחק של 40 קילומטרים מהרצועה ועסקים שנמצאים במרחק רב יותר. רשות המסים נמנעה מלהעלות על סדר היום מתווה שיקבע מסלול מדורג של פיצוי לפי מרחק מהרצועה, בשל הבסיס הרעוע שעליו עשוי היה פיצוי כזה להישען.

מתן פיצוי לעסקים המרוחקים 40 ק"מ מהרצועה מעוגן בקביעת שר הביטחון על פי המלצות פיקוד העורף, שזהו הטווח המאוים. לעומת זאת, מתווה מדורג (או אפשרות לבחון פיצוי של עסקים מרוחקים יותר בוועדת ערר) אינו מבוסס על המלצה דומה, ולפיכך חשוף יותר לעתירה לבג"ץ שתתקוף אותו. ברשות חששו שכל פריצה של המתווה שנקבע תגרור עלויות גבוהות והעריכו כי אם יגדלו הפיצויים לטווח של 60 ק"מ יסתכם הפיצוי בכ־5 מיליארד שקל.

הדיכוטומיה שנוצרה יצרה מצב אבסורדי. יוגב ירמיה, המנהל את אולם האירועים אורו, שרחוק מהרצועה פחות מ־42 ק"מ סיפר ל"כלכליסט": "פלאפל ביבנה, שנמצא בקו אווירי של פחות מקילומטר מאיתנו מקבל פיצוי מלא בעוד אני מחוץ לטווח. זה אבסורד כי בפועל אצלנו יש יותר אזעקות מיבנה שזוכה לפיצוי מלא".

עמרי מילמן

אשר. חשש מהגדלה של עלויות הפיצוי צילום: אלכס קולמויסקי

היקף הפיצוי צומצם כי כיפת ברזל אפשרה שגרה

השוני בין מלחמת לבנון השנייה לצוק איתן מבחינת העורף טמון בכיפת ברזל, שהישגיה בצוק איתן הצליחו להביא להמשך פעילות חלקי של המשק בסמוך לאזורי לחימה

ועדת הכספים אישרה את התקנות למתן פיצויים לתושבי הדרום, וכבר כעת נראה כי אף שלמבצע צוק איתן השפעה גדולה בהרבה על העורף לעומת מבצעים קודמים - הפיצוי שתשלם המדינה יהיה מצומצם ביותר.

זאת בעיקר לנוכח החלטת פיקוד העורף להימנע מהנחיה על אי־התייצבות במקומות עבודה, גם באזורים קרובים מאוד לרצועת עזה - החלטה שמשמעותה שמעסיקים לא יקבלו פיצוי על היעדרות עובדים (אלא אם כן נאלצו להישאר בבית לשמור על הילדים). במבצעים קודמים מימנה המדינה היעדרות מהעבודה גם כשהסיבה היתה רצון להישאר בקרבת מרחב מוגן.

גם במלחמת לבנון השנייה, שמבצע צוק איתן דומה לה יותר מאשר לעמוד ענן, ניתנו פיצויים על היעדרות מהעבודה שלא יינתנו הפעם. השוני בין שתי המערכות מבחינת העורף טמון בעיקר בכיפת ברזל, שהישגיה בצוק איתן אפשרו המשך פעילות חלקית של המשק בסמוך לאזורי לחימה, ולכן כנראה המדינה צמצמה משמעותית את היקף הפיצוי.

אלא שלדברי משפטנים שהתעמקו באותיות הקטנות של התקנות, הצמצום הוא כה משמעותי עד שפיצוי ממשי יינתן רק ליישובים המרוחקים עד 7 ק"מ מהרצועה, והיישובים שבטווח ה־40 ק"מ יסתפקו במסלולי פיצוי מגבילים שמקטינים את הסיכוי להימצא זכאי לפיצוי.

עו"ד אלי דורון ממשרד דורון טיקוצקי, שהיה בין מגישי העתירות להרחבת טווח הפיצויים אחרי מלחמת לבנון השנייה, אמר ל"כלכליסט" כי "מס רכוש עושה תרגיל לא תקין. מרחיבים את הרשימה עד 40 ק"מ, אבל אז אומרים להם שהם לא זכאים. שלוש הנוסחאות של המסלול הירוק לרוב רחוקות מלשקף את הנזק האמיתי".

ענת רואה

בג"ץ צפוי להשאיר את שיקול הדעת לממשלה

בימים אלה כשהממשלה עושה קולות של יציאה מעזה עותרים ח"כ נחמן שי והחזית להגנת הציבור לבג"ץ שיורה לממשלה להחליט על פתיחת מלחמה.

ב־2006, ימי מלחמת לבנון השניה, נדחתה עתירה זהה שהוגשה על ידי יוסי ביילין. אם אז היתה זו הנשיאה האקטיביסטית ביניש שדחתה את העתירה, היום הסיכוי שהנשיא השמרן גרוניס יקבל אותה שואף לאפס.

כוונת העותרים ראויה - לקדם את מחוייבות הממשלה לסייע כלכלית לנפגעים בנזק עקיף, במיוחד מעבר לקו 40 הקילומטר מהגבול, אך הקשר בין ההחלטה על פתיחת מלחמה להרחבת הסיוע הכלכלי אינו ברור.

סעיף 40 לחוק יסוד הממשלה המסמיך את הממשלה להחליט ולהכריז על מלחמה אינו מחייב את הפיצוי הכלכלי, אלא ששי ובא כוחו עו"ד חנוך ארליך נסמכים על פס"ד ביילין בטכנה שאזרחי המדינה ותושביה זכאים לכך שהמדינה תפצה אותם בגין נזקיהם הישירים והעקיפים לנוכח האירועים.

אך סיוע כלכלי, עם כל הכבוד, אינו חזות הכל. ביניש בדחיית עתירת ביילין כתבה כי "להחלטת ממשלה שעלולה להתפרש כהכרזת מלחמה עשויות להיות תוצאות מרחיקות לכת במישור היחסים הבינלאומיים, ואכן בזירה הבינלאומית הכרזות מלחמה פורמאליות אינן נהוגות בעשרות השנים האחרונות".

ככל הנראה אין לישראל אינטרס להצהיר קבל עולם ומלואו שהיא פתחה רשמית במלחמה. האם בג"ץ יכול לקבוע שהחלטה כזו אינה סבירה? כנראה שלא.

משה גורלי