האם כדורגל גורם לאומללות?

פרננדו היקר,

אוהד נבחרת ארגנטינה במונדיאל 2014 צילום: איי אף פי

מהשאלה שלך גם עולה ההנחה שבעת בחירת הקבוצה אנשים משווים בין הצער העתידי של ההפסד לשמחת הניצחון. בפועל, אנחנו לא טובים במיוחד בחיזוי התגובה הרגשית שתהיה לנו להפסד, ולכן גם אם מישהו ינסה לבחור קבוצה תוך חישוב רציונלי של הנאתו העתידית, הוא כנראה לא ישקלל במדויק את ההשפעה של שנאת ההפסד.

כמו כן, לא בטוח שתופעת שנאת ההפסד תקפה בספורט כמו בפיננסים, לדוגמה. ספורט הוא לא רק תוצאות, ולא רק רווח והפסד כמו בהימור כספי, אלא זה גם האופן שבו אנחנו חווים את המשחק תוך כדי ההתפתחות שלו. 90 הדקות של הכדורגל הן לכל הדעות החלק המהותי בהנאה.

כדי להדגים את הנקודה, דמיין שני אנשים: אדיש ואוהד. לפי עקרון שנאת ההפסד, האדיש יסיים את המשחק בתחושה ניטרלית, בלי קשר לתוצאה, בעוד שלאוהד יש סיכוי שווה להרגיש שמח או מאוכזב. אבל הניתוח הזה מתייחס רק לתוצאה בסוף המשחק. מה בקשר להנאה מהדרך? האדיש לא יפתח רגשות מיוחדים לאורך המשחק, ולעומתו האוהד יחווה עליות ומורדות רבות, וייתכן מאוד שב־90 דקות המשחק "עסקת החליפין" שלו תהיה נבונה יותר.

דרך אגב, לניתוח הזה יש השלכה מעניינת: לפיו, הערך שנלווה להיותך אוהד שרוף גבוה יותר במשחקים ארוכים יותר, כי הם מאפשרים לך ליהנות מהתהליך למשך זמן רב יותר. מי יודע, אולי כל פסקי הזמן והפסקות הפרסומות לא נועדו להגדיל את ההכנסות, אלא רק לתת לאוהדים יותר זמן ליהנות מהחוויה.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il