חזרתם של המהנדסים הפיננסיים

המשאב הפיננסי שנמצא במחסור בשנים האחרונות הוא אפיקי השקעה אטרקטיביים. בכל העולם המערבי אין ריבית או אינפלציה, וגופי ההשקעות הגדולים שוברים את הראש בניסיון למצוא מה לעשות עם כספי המשקיעים. וכשאלה שוברים את הראש, נכנסים לתמונה המהנדסים הפיננסיים.

לפני עשור היו אלה ה"סטרקצ'רים" - מוצרים מובנים שהשתלטו על ענף ההשקעות כדי לייצר תשואה סבירה בסיכון נמוך לכאורה בתקופה של ריבית יורדת. כעת אנחנו שוב בעיצומו של עידן ריבית אפס, וגם וההנדסה הפיננסית מתחילה לעשות שעות נוספות. וכך ה־CDS ששיחק תפקיד מרכזי בנפילתו של בנק בר סטרנס, הסנונית הראשונה של משבר האשראי של 2008, חוזר ובגדול.

צילום: אוראל כהן

ה־CDS הוא עסקה שבה הסיכון מפני אירוע אשראי של צד ג' מחליף ידיים. מי שנתן את האשראי מלכתחילה, מקבל מעין תעודת ביטוח שמעבירה את הסיכון הלאה. ה־CDS הראשונים הגיחו לשוק האמריקאי במחצית שנות התשעים, אך פרחו בעיקר בגל הפחתות הריבית הגדול של יו"ר הפד דאז אלן גרינספאן אחרי אסון התאומים. מ־2003 הוכפל היקפן של עסקאות אלו כל שנה, ולקראת משבר האשראי של 2008 הוא נסק ל־60 טריליון דולר.

כמובן שהיום יגידו לנו שמדובר במשהו אחר וכי ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה. סביר להניח שהתסריט המדויק שהוביל לנפילתו של בר סטרנס לא יתרחש שוב, אבל מה שנותר ללא שינוי הוא שתמיד יהיה קומץ שיזהה את הבעיה ויתמחר אותה נכון. 99% הנותרים ישלמו את המחיר.

העסקה בין הפועלים להפניקס היא הראשונה מסוגה בישראל, אבל היא נועדה לטבול את הרגל במים כדי לבדוק אם אפשר לפתח כאן לא רק אפיק חדש, אלא כמובן גם ביזנס רווחי. יחד עם האיגוח שקיבל את ברכת האוצר באחרונה, מדובר בעידן חדש בשוק ההון המקומי שבו האשראים יתחילו להתגלגל במהירות מסחררת בין גוף אחד למשנהו, אך סדר הנשייה לא תמיד יהיה ברור.

וההמשך? בשוק ההון האמריקאי, שנמצא כמה צעדים לפני הישראלי, משיקים בדיוק בימים אלה תעודות סל (ETF) ראשונות על CDS. מה שאומר שהסיכון האמיתי כבר מתגלגל, כהרגלו, לפתחו של הציבור הרחב.