שובר השוויון של כרמית היה תמלילי החקירה

עם כל הכבוד לפיצוי הנאה שקיבלה כרמית ממונופול השוקולד עלית, הבשורה החשובה באמת מההליך שהסתיים אתמול הוא כוחה של האכיפה הפרטית. זאת שמאפשרת לחברות ולצרכנים שטוענים שנפגעו מהפרות של חוק ההגבלים העסקיים להיפרע ממי שגרם להם עוול צרכני או פגע בתחרות. הסכם גישור או לא - שטראוס כנראה לא החליטה להיפרד מ־9 מיליון שקל רק כדי לסלק מטרד.

אלא שאכיפה פרטית של צרכנים, ואת זה אולי לא הפנימו ברשות ההגבלים, זקוקה לתמיכת הרגולטור. לצרכנים, בניגוד לחברות כמו כרמית, אין כיס עמוק לממן הליך משפטי של שנים מול סוללת עורכי דין מוכשרים ואנשי יחסי ציבורי שמעמידים מולם התאגידים. לכן חשוב שבתביעות כאלה תאפשר הרשות גישה לפחות לחלק מהראיות שאספה, כדי שבתי המשפט יבחנו את הנזק שנגרם, אם נגרם.

שוקולד קדבורי. מאבק ארוך מול הרשות

כרמית מודה ששובר השוויון בתביעת קדבורי היה חומרי החקירה שנחשפו בהליך, לא רק בפני בית המשפט, אלא גם בפני הציבור. זה לא היה פשוט. עורכי הדין של כרמית ניהלו מאבק ארוך כדי שהראיות ייחשפו ויאפשרו לה להוכיח את טענתה, שלפיה עלית עשתה שימוש לא סביר בכוחה על מנת לחסום את קדבורי.

כשנחשפו לבסוף חומרי החקירה הם אפשרו לבחון בזמן אמת את השיחות, התדרוכים והפעולות של עלית בשטח כדי לשמר את כוחה מול מותג השוקולד שרצה לעשות עלייה. הראיות האלה הפעילו לחץ גדול, גם מבחינה תקשורתית, על החברה־האם של עלית, שטראוס, לסיים את ההליך בפשרה כספית. אם הפרקטיקה הזאת תושרש גם בתביעות אחרות, יכול להיות שהשוט שיונח בידי הצרכנים ירתיע תאגידים מלהתעסק איתם.