הקרב על הדואר הוא גם הכנה למאבקי התקציב מול האוצר

ההסתדרות תשבית מהבוקר את רשות האכיפה והגבייה (ההוצאה לפועל) במסגרת החרפת הצעדים שהיא נוקטת במאבק על תוכנית ההבראה של הדואר. לשכות הבריאות שהחלו בעיצומים אתמול ימשיכו בהם היום, והעיצומים מצטרפים לעיצומי עובדי הדואר, שכבר הפסיקו בשבוע שעבר את הגבייה של קנסות שונים כמו דו"חות חניה. הסיבה הרשמית היא סולידריות של עובדי המדינה עם עמיתיהם בדואר, שמשרדי האוצר והתקשורת מסרבים להתחייב כי 1,500 עובדים ארעיים ימשיכו לעבוד בו לאחר יישום תוכנית ההבראה, אך בפועל נראה כי ישנן גם סיבות אחרות.

החלק המעניין הוא הסיבה הלא רשמית לעיצומים, והיא שמדובר במקומות שבהם ניתן להכאיב לכיס של האוצר, שכן מדובר במקומות שתפקידם הוא בין השאר להכניס כסף למדינה. ואולם, זה לא יכול להסביר מדוע דווקא בעיתוי הנוכחי החליט יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לקחת לעצמו את המאבק על הדואר כדגל.

אבי ניסנקורן צילום: עמית שעל

עם כל הכבוד לסיבות האידיאולוגיות ולמילוי תפקידה של ההסתדרות כמגנת העובדים, ישנם מאבקים גדולים הרבה יותר שצפויים להתפתח בין הממונה על התקציבים ומשרד האוצר להסתדרות.

ככל שניסנקורן יוכל לרשום לעצמו הישג במאבק על הדואר מול אורי יוגב, הוא יצבור כוח הרתעה מול האוצר, ולא פחות חשוב מכך - יצבור כוח בקרב הוועדים הגדולים של המגזר הציבורי. כך הדואר הופך לתרגיל לקראת הקרב.

המטרה: להרתיע את לפיד

פקידי אגף התקציבים יושבים בימים אלה בעיניים טרוטות ומנסים להבין איך אפשר גם להוסיף 4–8 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בשנה הבאה וגם לשמור על יעד גירעון של 3.2% מהתוצר בתקציב המדינה בלי להעלות מסים.

אפשרות פשוטה יחסית היא להתחיל בקיצוץ בהתחייבויות חדשות שלקחה על עצמה המדינה לשנה הבאה, והתחייבות כזו אמורה להגיע כבר בינואר הקרוב, אז יקבלו כ־350 אלף עובדי המגזר הציבורי תוספת שכר של 1%, שעליה הוסכם בין ההסתדרות לאוצר עוד ב־2011, בשווי 1.2 מיליארד שקל לשנה. מדובר בחוזה מחייב בין ההסתדרות למדינה, כך שאם ירצו באוצר לדחות את התוספת הם יצטרכו לקבל את אישורו של יו"ר ההסתדרות.

הסיכוי לאישור כזה נמוך, אלא אם כן לאוצר יהיה מה לתת בתמורה, כמו עצירת מתווה ההפרטה של עשר חברות ממשלתיות ובעיקר קליטה של אלפי עובדים בחוזה אישי. עובדים אלה מועסקים בשירות המדינה, ומכיוון שאינם מועסקים בהסכם הקיבוצי הם מסכנים את כוחה של ההסתדרות במגזר הציבורי.

אורי יוגב צילום: עומר מסינגר

הפעם האחרונה שבה נדחתה תוספת השכר היתה לפני כשנה, אז הוסכם שתינתן בינואר, במקום ביולי 2013. בתמורה העביר אז האוצר בהליך מזורז את הצעת החוק להשוואת תנאים לעובדי ניקיון ושמירה במגזר הציבורי, במה שהיווה תקדים שבו נדחתה ההעלאה תמורת הישג להסתדרות.

תוספת השכר היא לא המקום היחיד שפקידי האוצר היו רוצים לראות בו התנגשות מול ההסתדרות. הכסף הגדול למעשה נמצא בכלל במקום אחר, בפטור ממס רווחי הון על פדיון קרנות ההשתלמות, שמונעות מהמדינה הכנסה של לא פחות מ־4.5 מיליארד שקל בשנה.

גם כאן ההטבה היא לא תוצאה של החלטת ממשלה שיכולה להשתנות, אלא של הסכם בין ההסתדרות לאוצר, ואם אנשי האוצר רוצים חלק מהכסף הם יצטרכו לשכנע את לפיד ששווה לו לריב עליו עם ניסנקורן. בדיוק כאן נכנס המאבק הנוכחי בדואר ישראל. ניסנקורן מראה לפקידי משרד האוצר שהוא לא מפחד מעימות, מעיצומים ומפגיעה בכיס של תקציב המדינה. כך הוא מאפשר להם לדמיין מה יקרה אם ינסו אותו בתוספת השכר.

המאבק מכוון גם פנימה

ההרתעה שניסנקורן יוצר באמצעות המאבק בדואר עובדת גם בתוך ביתו ומכוונת לוועדים הגדולים של המגזר הציבורי, שראו איך ההסתדרות נאלצה להתפשר על פיצויי פרישה ברפורמה ברשות השידור, שבמסגרתה הפעילה הממשלה את כל כובד משקלה כדי לסגור רשות ציבורית חשובה תוך ריסוק של הסכמי העבודה הקיבוציים שהיו קודש הקודשים של העובדים.

הוועדים הגדולים רואים איך המדינה מצמצמת את מה שהיא מוכנה לתת לעובדי חברת החשמל ברפורמה העתידית ואיך למרות האיומים מצד ההסתדרות המכרזים לבניית נמלים פרטיים מתקדמים, גם אם בעצלתיים, ומסכנים את עובדי הנמלים הממשלתיים של אשדוד וחיפה, מהוועדים החזקים ביותר במשק.

החשש של ועדי המגזר הציבורי לא נמצא בחלל ריק. בתחילת השנה הם אולי יקבלו תוספת שכר של 1%, אבל באותו הזמן ניסנקורן צריך להתחיל את המשא ומתן עם האוצר על תוספות השכר שיינתנו מכאן והלאה. אמנם המספרים הם כמה אחוזים בודדים, אבל כאשר כל אחוז הוא יותר ממיליארד שקל מדובר במשא ומתן קשוח מאוד, אולי הגדול ביותר שניהל יו"ר הסתדרות במהלך הקדנציה שלו. ועדי המגזר הציבורי רוצים לדעת שניסנקורן יגיע למשא ומתן הזה חזק. המאבק בדואר אמור לתת להם את התחושה הזאת.