פריצה גלובלית - משימה לאומית

במובנים רבים הכלכלה הישראלית היא אותו עסק קטן - שאמנם עורר עניין מהרגע הראשון, אך מיום עצמאות אחד למשנהו הוא צובר תאוצה, מוניטין ומעמד גם מעבר לשוק הישראלי המיידי. הכלכלה הישראלית איננה למכירה, וטוב שכך, אך חברות ישראליות רבות מגיעות בשנים האחרונות - וביתר שאת בשנה החולפת ובזו הקרובה - לאותו צומת החלטה שאליו מגיע גם העסק השכונתי המשפחתי. גם הן נדרשות להכריע: האם לפרוץ גבולות ולהפוך לחברה גלובלית או להסכים לרכישה בידי ענק בינלאומי?

ברוב המקרים חברות ישראליות בוחרות באופציית הרכישה, אך כדי שהכלכלה הישראלית תתבגר ועמה התפיסה העצמית של ישראל, הגיע הזמן לבחון ברצינות את הדרך השנייה. פריצה גלובלית של חברות ישראליות היא משימה לאומית שמוטלת על המנהיגות הלאומית. הפיכה של חברה מקומית לעולמית מחזקת את הכלכלה הישראלית, את מעמדה הפיננסי בעולם ואת מעמדה המדיני. התרומה העצומה של מהלך כזה מתבטאת בשלושה נושאים מרכזיים: תעסוקה, פיתוח מנהיגות כלכלית והשפעה בינלאומית.

בסיס האם מרוויח

כשחברות ישראליות פורצות לשווקים חדשים הן אמנם נדרשות להתאים את פעילותן לשוק המקומי על טעמיו והמגמות הרווחות בו, אולם ההתעניינות הבינלאומית בהן נוצרה בשל הצביון הבסיסי שלהן וכמובן בשל המוצר שהן מוכרות, ואלו מפותחים, מנוהלים ובמקרים רבים גם מיוצרים - בישראל.

משרדי שטראוס, פתח תקווה צילום: יובל חן

חדירת חברות ישראליות למדינות חדשות מחזקת את הפעילות העסקית בבסיס האם בארץ, כפי שמוכיחות חברות ישראליות גלובליות כמו שטראוס, טבע וסטראטסיס. הדבר מתבטא בעלייה במספר העובדים שהחברה מעסיקה בישראל ובשיפור תנאיהם; חברה בינלאומית יכולה לפתוח בפני העובד עולם שלם, תרתי משמע, של אפשרויות שלא קיימות בחברה שמתמקדת אך ורק בשוק מקומי - כפי שמציעות לו כיום בחו”ל חברות זרות גדולות.

חברה ישראלית שפעילה במדינות זרות נדרשת גם לפיתוח מוסדר ומתמשך של מנהליה ועובדיה, וכך היא מפתחת מנהיגות עסקית ישראלית. המנהל הישראלי הופך לגלובלי בהכשרתו, בהשכלתו ובעיקר במנעד הכישורים שהוא או היא מביאים לעסק. התוצאה היא שכבת ניהול ישראלית ורסטילית שמשפרת את יכולת ההתמודדות של הכלכלה הישראלית עם שוק גלובלי תחרותי. מדינות שהשכילו להכשיר מנהיגות עסקית גלובלית הוכיחו שזו ערובה לצמיחת המשק המקומי ולשיפור שורת הרווח הלאומית בטווח הבינוני והארוך.

ובסופו של דבר, חברה מצליחה היא חברה משפיעה, והאמירה הזו נכונה לחברה במובנה הסוציאלי והעסקי גם יחד. מדינה שמצמיחה מתוכה חברות גלובליות מייצרת לעצמה מנופי השפעה עולמיים וגשרים כלכליים עם מדינות אחרות וכך היא מניחה את התשתית לקשרים דיפלומטיים הדדיים מוצלחים.

עוצמת קשרינו עם מדינות אוהדות נמדדת באופן מיידי בהיקף הסחר המשותף. מדינות שמסרבות לקיים קשרים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל רוצות גם רוצות לקיים ערוץ כלכלי ומסחרי שיאפשר לאזרחיהן ליהנות מפירותיהן של החברות הישראליות בתחומים השונים. ההשפעה של הפריצה הגלובלית היא אם כך הרבה מעבר לתחום העסקי, והיא חיונית למדינה ולמשק. ההנהגה הכלכלית - מקבלי ההחלטות וראשי החברות המניעות את המשק - מחויבת לשלב זרועות ולסייע לחברות ישראליות לפרוץ מגבולות "השכונה".

העולם מחכה לנו

עצם המסר שהמדינה רואה בהצלחה של חברות ישראליות בחו״ל יעד לאומי, ייצור שיח שהוא חיוני בעולם שבו הכלכלה מניעה את היחסים הבינלאומיים.

המדינה צריכה להימנע ממגבלות מיותרות ולהשתמש במשאבים שעומדים לרשותה בחו"ל כדי לסייע לחברות שמבקשות לפעול שם. לעתים ההיכרות עם האנשים הנכונים בתעשייה ובממשל, עם השפה ועם המנהגים מעניקה בדיוק את היתרון התחרותי שמחפש עסק שמתחיל לפעול בשוק חדש. המדינה יכולה גם ליצור ערוץ פתוח להתייעצות, לתכנון ולחשיבה משותפת על צעדים גלובליים שיהיה מיועד לחברות ולאנשי עסקים.

הפוטנציאל ענק והצורך הלאומי לא פחות מדחוף. טוב עושה המדינה שפותחת את שעריה לחברות ענק זרות, אך סיוע לחברות הישראליות שמבקשות לפרוץ החוצה יעשה טוב לא פחות.

כשאני מגיע לסיורי שוק במדינות שבהן אנו פועלים, אני אוהב לצפות בצרכן המקומי כשהוא נתקל במוצר שאינו מכיר. כשאני שומע אוסטרלים או מקסיקנים תוהים אם לקרוא למוצר Hommos או Hummos, טועמים ומנסים להבין מה כל כך טעים להם ואיך הטעם הזה יכול להשתלב בארוחת הערב הקרובה, או כשאני רואה בסין ובאירופה ברי מים המפותחים באור יהודה - מתעוררת בי תחושת גאווה פטריוטית אמיתית.

דווקא מול גלי האנטישמיות ושנאת ישראל שצוברים תאוצה בימים אלו, להראות לעולם מה יש לנו להציע כמדינה - זו משימה ציונית לא פחות מעסקית. אנחנו יכולים לפרוץ לעולם, ומניסיון אני יכול להעיד - הוא מחכה לנו.