שי ג'ינפינג, נשיא סין
האחיזה ההדוקה של איש הברזל בכלכלת הענק מכה גלים בעולם ומבהילה משקיעים
מה שי ג'ינפינג רוצה? כמעט שנתיים אחרי שמונה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסינית ולנשיא המדינה מתבהר הכיוון של המנהיג, והתמונה אינה מעודדת.
ברור ששי משנה את כללי המשחק. אחרי כהונה ארוכה ואפורה של קודמו, חו ג'ינטאו, שי, שרבים קיוו לראות בו רפורמטור, נראה יותר כ"איש ברזל" חדש שמהדק את שליטתו האישית בכלכלה, בפוליטיקה ובצבא הסיני ומאשש כמיהה מסוימת למנהיג חזק.
במישור הכלכלי, קונגרס המפלגה קבע בחודש מרץ את האג'נדה: שינויים מבניים עמוקים בחברות הממשלתיות הגדולות ורפורמה פיסקאלית שתשנה את אופן התקצוב של ממשלות מקומיות. שי מדבר על תפקיד גדול יותר לשוק בכלכלה הסינית, אבל לא מתכוון לכלכלת שוק כפי שמבינים אותה במערב, אלא לתפקיד מוגבל בהרבה עבור כלכלה ששליטת המדינה (והמפלגה) בה תימשך ואף תעמיק.
בסוף החודש שעבר ציינה סין 110 שנה להולדתו של דנג שיאופינג, מי שהוביל את הרפורמה הכלכלית ואת פתיחתה של סין לעולם אחרי מותו של מאו, וכנראה אחד האחראים העיקריים למגמות הגלובליזציה והאינטגרציה הגוברות בין כלכלות המזרח והמערב כפי שאנחנו רואים עד היום. יותר ויותר נראה ששי מנסה למצב עצמו כסוג של דנג, וכמנהיג שיצעיד את סין קדימה. הוא הבטיח להילחם ללא פשרות בשחיתות השלטונית שסינים רבים כל כך מתמרמרים עליה, והכריז בשנה שעברה שהמלחמה בשחיתות תחפש "את הזבובים, וגם את הטיגריסים" - כלומר לא תעצור בדרגים הנמוכים של המפלגה והממשל, אלא תגיע גם לבכירים.
אלפים כבר נעצרו במהלך "ציד הטיגריסים" הזה, כולל ג'ואו יונגקאנג, עד לא מזמן הבוס הכל יכול של שירותי הביטחון הסיניים. מדובר בהרבה יותר ממעצר של מושחתים: למעשה, הקמפיין הוא גם מסע טיהורים של מי שיכולים להתנגד פוליטית לשי, כמו ג'ואו ואולי גם הנשיא לשעבר ג'יאנג דזמין.
נשיא סין, שי ג'ינפינג צילום: רויטרס
בינתיים הקשיחות הגוברת של שי - שכוללת גם הידוק השליטה על כלי התקשורת במדינה, מעצרים תכופים של אמנים, מגבלות על חופש התנועה ומלחמה בהלבנת ההון, עשויה לגרום למשקיעים זרים רבים לחשוש להשקיע בסין. היא עלולה גם לגרום להרבה הון לברוח מהמדינה - תהליך שכבר נראה בשטח.
שי אמר בחודש שעבר, בפגישה של צוות הרפורמה שהוא מוביל, שיגביל את משכורותיהם של ראשי חברות ממשלתיות, וקרא גם להגביל את "הצריכה הראוותנית", כשכוונתו למנהג של בכירים סינים להשתמש במכוניות יקרות, לערוך מסעות לחו"ל ולהוציא הון עתק על אלכוהול יקר ובילויים ראוותניים. המנהגים האלה מושרשים עד כדי כך שענפים שלמים של הכלכלה מתבססים עליהם. לזרים הפועלים בסין, כולל ישראלים, המגמה הזאת היא חשובה כי גם אם יהססו להודות בכך, רוב המשקיעים בסין התרגלו לעבוד בעיקר עם שכבת הצריכה הראוותנית - וייתכן שיצטרכו ללמוד לעבוד אחרת.
ארתור קרואבר, כלכלן מומחה לסין, הסביר גם הוא במאמר שפרסם השנה כי לא ברור אם שי באמת יצליח להוציא לפועל את הרפורמה הכלכלית שהוא מתכנן. משקיפים מחוץ לסין וגם כלכלנים עצמאים רבים בתוך המדינה מזהירים זה כמה שנים שבעיית החוב המתנפח בממשלות המקומיות ובחברות ממשלתיות היא איום ממשי על הכלכלה. הממשל של שי, לעומת זאת, כנראה סבור שניתן יהיה לשלוט בחוב ולצמצם אותו בהדרגה על פני תקופה ארוכה אחרי שהרפורמות המבניות ייצאו לפועל. לדעת קרואבר, ההצלחה אינה מובטחת, וסין תספוג כנראה האטה בצמיחה.
במקביל ליד החזקה שהוא מפעיל בתוך סין, שי מפגין גם אסרטיביות גוברת כלפי מדינות שכנות: היחסים בין סין לווייטנאם נמצאים במשבר, היחסים עם יפן נותרו מתוחים מאוד, ובטייוואן היו באחרונה הפגנות המוניות שכמותן לא נראו באי על רקע ניסיון הממשלה להדק את היחסים עם סין. כל אלה, והתמיכה המסויגת של סין ברוסיה בשאלת אוקראינה, מגבירים את המתח עם ארה"ב - ומאיימים ליצור עולם קוטבי חדש.
