התרומות המובטחות לתושבי עזה לא יגיעו גם במנהרות

ועידת המדינות התורמות לשיקום עזה לאחר מבצע צוק איתן, שנערכה ביום ראשון בקהיר, הסתיימה בהתחייבות ערבית ובינלאומית להזרים 5.4 מיליארד דולר לרצועה. אבל גם בקרב המשתתפים בוועידה שורר ספק אם ההתחייבויות אכן ימומשו במציאות המסובכת של עזה. ניסיון העבר מלמד שההתחייבויות הכספיות לרצועת עזה אינן מתקיימות במלואן, ובעיקר מצד המדינות הערביות שמצויות בסערה.

הסכומים מרשימים. קטאר התחייבה לתרום מיליארד דולר. האיחוד האירופי כ־570 מיליון דולר, סעודיה כ־500 מיליון וארה"ב התחייבה ל־400 מיליון דולר. על פי ההצהרות בוועידה, רק כמחצית מהסכום, כ־2.7 מיליארד דולר, יופנו לשיקום התשתיות ובראש ובראשונה למגזר הדיור. סכום זה אמנם גבוה מסעיף התשתיות בתוכנית השיקום שהציגה הרשות הפלסטינית, אך נמוך מהערכות קודמות ברצועה. נראה שגם בצד הפלסטיני לא יודעים בבירור מהו היקף הנזק.

מנגנון מעורפל

בלי נמל ובלי חיפוש גז פיתוח עזה יעלה 7 מיליארד דולר נוספים התוכנית לשיקום עזה אינה כוללת מיזמי פיתוח דני רובינשטיין, תגובה אחת לכתבה המלאה 

שאר התרומות אמורות להיות מופנות ל"סיוע כלכלי" - למשל להגברת הצמיחה. ההגדרות המעומעמות הללו אינן מוסיפות לאופטימיות של תושבי הרצועה.

גם האיבה בין שתי השחקניות הערביות העיקריות ברצועה, קטאר ומצרים, עלולה לעכב את התהליך באופן משמעותי. השלטון המצרי אינו בטוח בכוונותיה של קטאר ברצועה והאמון ביניהן מצוי בשפל. לפני ימים אחדים הודיע הבנק המרכזי של מצרים שהוא מחזיר לקטאר מענק של 500 מיליון דולר שהוענק בימי הנשיא הקודם מוחמד מורסי. משטרו של הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי אינו מעוניין בכל מגע עם קטאר, כך שלא ברור כיצד יזרמו לרצועה מיליארד הדולרים שהבטיחה האמירות.

אבו מאזן. בדרך לביקור היסטורי ברצועה צילום: אי פי איי

מבנה המנגנון להעברת הכספים הוא הסוגיה המרכזית. למרות הצהרות מצד האו"ם על הסכם ישראלי־פלסטיני בנושא, פרטי המנגנון לא נחשפו. גם הידיעות שפורסמו בשבוע שעבר על היתר ישראלי להכנסת 60 משאיות של חומרי בנייה לרצועה כחלק מההסכמה, או העברת האחריות לניהול המעברים לידי הרשות הפלסטינית, התבררו כלא נכונות.

לכל ברור שהמפתח לשיקום הרצועה טמון בכניסת חומרי בנייה מישראל או ממצרים. ישראל חוששת מיעדם הסופי של החומרים: מי יהיה אחראי על העברתם ומי יקבלם. אם יהיו אלה אנשי חמאס, כמו שקרה לאחר סבבי לחימה קודמים, ברור שהם יופנו לשיקום פרויקט המנהרות של חמאס ולפיתוח יכולות נוספות.

ההתבטאויות מצד חמאס מלמדות שראשיה נחושים להתחיל בעבודות השיקום ברצועה מהר ככל הניתן. ייתכן שהדבר נובע מרצון לשקם גם את העוצמה הצבאית וכן את הסמכות הפוליטית של התנועה, שנפגעה עקב ההרס חסר התקדים. גם בחמאס הופתעו מעוצמת התגובה האזרחית, כאשר אלפי צעירים מנסים לעזוב את הרצועה.

לא נבנה עדיין חדר אחד

כדי לקדם את השיקום, מוכנים בחמאס לבלוע צפרדעים כמו ביקורו הקרוב ברצועה של יו"ר הרשות אבו מאזן, לראשונה מאז ההפיכה ברצועה ב־2007, או העברת הסמכויות במעברים לאנשי פתח.

המצב ברצועה קשה. מאז הסתיימה הלחימה "לא נבנה אפילו חדר אחד", כפי שאמר באחרונה חבר פרלמנט המקורב לחמאס. הפלסטינים חוששים מהחורף המתקרב, כשלפי הערכות כ־14 אלף משפחות, עשרות אלפי בני אדם, נמצאים ללא קורת גג. ההערכות האופטימיות הן ששיקום הרצועה ייקח כחמש שנים, ועתה מחפשים פתרונות לאלפי העקורים ברצועה.

לפי סקרים ראשוניים של מומחי האו"ם, כ־6,800 מבנים נהרסו לחלוטין, כ־3,500 ניזוקו קשות ועוד כ־5,000 סבלו מנזקים בינוניים. נתונים אלה גדולים פי שלושה מאשר לאחר עופרת יצוקה ב־2009. כמו כן ניזוקו 31 מבני חינוך ו־18 אלף דונם של שטח חקלאי.

סיכויי ההצלחה של תהליך השיקום הארוך אינם ברורים. כאשר ישראל חשדנית מאוד ביחס לחמאס, והצד הערבי מפולג וחשדן, מי שעשוי לשלם את המחיר יהיו תושבי עזה.

דורון פסקין הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת) www.infoprod.co.il