תביעה בבלגיה מסכנת את פשרת קווי אשראי

את התסבוכת הזו נראה שמפרק קווי אשראי, עורך הדין הוותיק יצחק מירון, לא ממש צפה, אף שיש הטוענים שהוא בהחלט צריך היה לחזות אותה. לפני כשנה, אחרי שנים ארוכות של מאבקים, אישר בית המשפט הסכם פשרה שבמסגרתו התחייבו משפחת לבנת, קובי מימון וחיים צוף לשלם כ־60 מיליון שקל לקופת הפירוק של חברת קווי אשראי, שקרסה בסוף שנות התשעים.

אלא שמה שאמור היה לחתום את הסאגה הבלתי נגמרת הסתבך מחדש. המקור לתסבוכת הנוכחית הוא בקשות ותביעות שמנהלים בשנה האחרונה שלושה בני משפחה מבלגיה, יורשיו של איש העסקים רובר ארקנס, הטוענים שהמפרק יצחק מירון הוליך אותם שולל.

העובדה שאין עליה מחלוקת היא שאביהם של השלושה, רובר ארקנס, החזיק במניות של חברה בשם יונייטד קינגסווי. אל החברה הזאת הועברו נכסיה של קווי אשראי ערב קריסתה, והיא מחזיקה בהם עד היום. חלק מהנכסים האלה, לרבות אחזקות בישראמקו, שווים כיום מאות מיליוני שקלים. ארקנס האב מת ב־1997, וכיום רשום חיים צוף כבעל המניות היחיד ביונייטד קינגסווי. המחלוקת נוגעת לדרך שבה עברו מניות יונייטד לצוף: היורשים טוענים שצוף גזל את המניות. צוף טוען שהן עברו כדין לידיו.

מימין קובי מימון, רוברט ארקנס וחיים צוף צילום: ישראל הדרי, אוראל כהן

את העובדות הללו למדו היורשים הבלגים, לטענתם, מעו"ד מירון. לדבריהם, הוא היה זה שהסביר להם שיש להם עילת תביעה טובה נגד צוף, ואף קיבל מהם ייפוי כוח לטפל בה. אלא שבסופו של דבר מירון העדיף להגיע לפשרה עם מימון וצוף, ולטענת היורשים, בהסכם הפשרה אף קיימת הסכמה שהשניים יהיו פטורים מכל תביעה עתידית, לרבות תביעת היורשים.

היורשים מתעוררים

בשלב מסוים התעוררו היורשים, הודיעו למירון על ביטול ההסכם עמו, ולפני כשנה הגישו תביעה בבלגיה נגד צוף ונגד טינה מימון (אחותו של קובי מימון, שהיתה בת זוגו הלא רשמית של ארקנס). זמן מה לאחר מכן הם צירפו לתביעה את מירון כנתבע, וכעת טוען מירון שכוונת היורשים היא להפוך אותו לנתבע העיקרי בתיק.

עו"ד מירון הגיש בקשה לשופט המחוזי איתן אורנשטיין לחייב את היורשים לקיים את ההסכמות איתו ולאסור עליהם לנהל משא ומתן נפרד עם צוף ומימון. היורשים מצדם שכרו את עו"ד רם דקל, והם טוענים כי בית המשפט בישראל אינו מוסמך לדון בסכסוך. ברקע לכל אלו ביקש לאחרונה עו"ד מירון מבית המשפט להתיר לו לשכור משרד עורכי דין בלגי על חשבון קופת הנושים, כדי להתגונן מפני התביעה בבלגיה.

כיצד הסכסוך הזה עלול לאיים על פשרת קווי אשראי שכבר יצאה לדרך? ההנחה בבסיס הפשרה היתה שצוף ומימון לא יהיו חשופים לתביעות נוספות, ובפרט לא מהיורשים, כך שתשלום 60 מיליון השקלים אמור היה לסיים את הפשרה באופן סופי. אם אכן יצליחו היורשים בהליך בבלגיה לבטל את ההסכם שלהם עם המפרק, שבמסגרתו העבירו לטיפולו את זכויות התביעה שלהם, המשמעות היא שהם יוכלו להמשיך בתביעה נגד מימון וצוף. במקרה כזה, עשויים האחרונים לבקש להשתחרר מהסכם הפשרה או לשנות את תנאיו.

עו"ד רם דקל צילום: אוראל כהן

איום דו כיווני

כיצד נוצרה התסבוכת, דווקא אחרי חתימת הפשרה בקווי אשראי? לטענת יורשי ארקנס הבלגים, עד שפגשו במפרק מירון לא היה להם מושג שהמניות של אביהם ביונייטד נגזלו ממנו על ידי צוף. הם מציינים שצוף הוא שותפו וחברו הקרוב של מימון, שאחותו טינה היתה, כאמור, בת הזוג של אביהם וגם להם נולדו שלושה ילדים. לטענתם, טינה מימון ידעה על האחזקות של אביהם בחברה, ובעניין זה, בין היתר, מתנהלת התביעה שהגישו בבלגיה.

לפי גרסת היורשים, ב־2011 פנה מירון לאמם וסיפר לה שיש לו יסוד סביר להניח שצוף גזל את מניות בעלה המנוח לאחר מותו. לטענתם, בו בזמן מירון שלח גם כלפיהם איום בתביעה, ואמר שידוע לו שגם אביהם ביצע מעשים לא תקינים בהעברת הנכסים. לטענתם, בעקבות המידע הזה, עו"ד מירון "הציע" להם לחתום עמו על הסכם שבמסגרתו יעבירו לו כל מידע שבידיהם, ובתמורה "הבטיח מר מירון להסיר מהיורשים ומאמם את איומיו לנקוט נגדם הליכים משפטיים והבטיח להם חלק מהתמורה שתתקבל כתוצאה מהתביעה שתוגש להשבת מניות החברה ליורשים". ב־2012 מתה האם, ולאחר מכן חתמו בניה על הסכם עם המפרק מירון לפעול מול קבוצת מימון־צוף. אלא שלטענתם, מירון לא פעל כפי שהתחייב והגיש את ההסכם לאישור בית המשפט רק שנה וחצי לאחר שנחתם, מבלי שחתם עליו בעצמו, ובמקביל פעל מול קבוצת מימון־צוף באופן עצמאי ומאחורי גבם. לדבריהם, מירון חתם לבסוף על פשרה עם קבוצת מימון־צוף בלי שדאג לתבוע מהם את המגיע ליורשים כפי שהתחייב.

מי יממן ייצוג בבלגיה?

לטענת הבלגים, רק לאחר חתימת הסכם הפשרה פנה אליהם מירון וניסה לתווך בפשרה נוספת. הוא הציע להם שמימון וצוף ישלמו 2 מיליון יורו נוספים שמתוכם יקבלו היורשים 100 אלף יורו. היורשים טוענים שבספטמבר 2013, כשביקרו בישראל, הובהרה להם התמונה המלאה, ולכן החליטו לפעול עצמאית ופתחו בהליכים בבלגיה. תביעתם העיקרית היא לביטול כל ההסכמות בינם לבין מירון.

עו"ד מירון טען במסמכים שהגיש לבית המשפט שלדעתו הצעת הפשרה של צוף (2 מיליון יורו) "ראויה", ושניסה לשכנע את היורשים להסכים לה, במקום לנהל הליכים משפטיים ארוכים. לדבריו, הוא פנה לבית המשפט בישראל כבר במאי בבקשה לאסור על ניהול הליכים בבלגיה, ורק למעלה מחודש לאחר מכן, ביולי, הוא צורף כנתבע להליך בבלגיה.

לדבריו, מדובר בהפרה בוטה ביותר של ההסכם ואם היורשים רוצים לנהל הליך נגד המפרק שהוא פקיד בית המשפט מכוח תיק פירוק המתנהל בארץ, ראוי לבקש מהמחוזי לחקור את המפרק או לתת לו הוראות, ולא לנסות לעשות זאת בבלגיה. מירון הוסיף עוד שהוא חושש שמאחורי משפחת ארקנס עומד גם יובל רן, מי שהיה בעליה של קווי אשראי לפני קריסתה ושוהה מאז כבר שנים ארוכות בארצות הברית. לטענת מירון, לאחרונה החליף אחיו את משרד עורכי הדין שייצג אותו במשך עשור במשרדו של עו"ד רם דקל, שהחל "במקרה או שלא במקרה" ממש באותה עת לייצג גם את היורשים.

מירון טוען שהכנ"ר אישר לו לקבל חוות דעת ראשונית ממשרד עורכי דין בבלגיה לגבי סיכויי ההליך, שעלתה 2,500 יורו. מירון מציין שמדובר במשרד המדורג ראשון ברשימת משרדי הליטיגציה בבלגיה. בנספח שהגיש מירון מופיעים תעריפי השכר העצומים שהוא מבקש לגבות מקופת הנושים כדי לשלם למשרד הבלגי. עורך דין רגיל באותו משרד יקבל 280 יורו לשעת עבודה, עורך דין בכיר יגבה כ־500 יורו, ואילו שותף יגבה 546 יורו לשעה (2,600 שקל לשעה). צבהתייחס לשכר, הגיבו היורשים שאין סיבה שמירון יתקשר עם משרד "מהמובילים בעולם", או שעליו להפעיל את פוליסת האחריות המקצועית שלו ולא לצפות שקופת הפירוק תממן אותו. בינתיים התקיים לפני כשבועיים דיון בבית המשפט בבלגיה, שאליו לא התייצב מירון אישית ומטעמו הופיעו עורכי הדין הבלגים ששכר. כעת ממתינים הצדדים להכרעתו של אורנשטיין.