חקר ביצועים: השבוע של רומן זדורוב, איתן ששינסקי והזקן של לפיד

המפקחת רומזת בעדינות

בית ההשקעות אלטשולר שחם הפיק קליפ מושקע שמבטיח לסוכני ביטוח הטבות אם יעמדו ביעדי המכירות. "טוב היה אילו החברות היו נמנעות משיווק מסוג זה", נמסרה בתגובה מהמפקחת על שוק ההון והביטוח דורית סלינגר, וניסתה לרמוז לכולם בעדינות שהגיע הזמן להפסיק עם ההטבות לסוכנים, בהתאם לכמה וכמה חוזרים שהאוצר כבר הוציא בעניין. סלינגר מחבבת את הגישה המרמזת, ונקטה כך גם בעבר. למשל, כשהבהירה שאת שכר הבכירים "היתה רוצה לראות מתחת ל־3.5 מיליון שקל". עוצמתו של רגולטור נמדדת לעתים במידת האימה שהוא מטיל על מפוקחיו. במצב כזה די ברמיזה עדינה או עיקום זווית הפה כדי לשנות התנהגות. כך שברור לאן סלינגר מכוונת, אבל היא עדיין לא שם. גם לא גורם אחר באוצר. נדמה שכאשר היא מתמקדת בחצי הראשון של המימרה המקובלת, speak softly, היא שוכחת לגמרי את החצי השני - and carry a big stick.

סופי שולמן

סלינגר: איפה המקל? צילום: אבי אוחיון, לע"מ

השרות היפניות: כך ראוי לנהוג

שתי שרות יפניות בכירות התפטרו השבוע, אחרי חודשיים בלבד בממשלה, משום שהפרו את חוקי הבחירות. שרת הכלכלה התעשייה והמסחר יוקו אובוצ'י, שנחשבה מועמדת אפשרית להיות ראשת הממשלה הראשונה של יפן, חילקה לבוחרים תמרוקים ונסיעות. נגד שרת המשפטים מידורי מטסושימה אף הוגשה תלונה פלילית על שחילקה מניפות נייר. ראש הממשלה שינזו אבה מינה את השתיים, לצד שלוש שרות נוספות, בין השאר כדי לזכות באהדה ציבורית כמי שמקדם נשים. השבוע הוא מצא את עצמו מתנצל ארוכות בפני האזרחים. ההתנצלות שלו, הקידות המבוישות שלהן ומניפות הנייר הם סממני תרבות יפניים מובהקים. ההקפדה על החוק, לקיחת האחריות והצבת דוגמה אישית - כל אלה צריכים להיות ערכים חוצי גבולות.

תמר טוניק

וויספר: עדיפה פגיעה גלויה

האפליקציות המאפשרות לפרסם פוסטים אנונימיים פורחות בשנה האחרונה, כמעין תגובת נגד לחוסר הפרטיות שאופף את חיינו הווירטואליים. ואולם השבוע חשף תחקיר של "הגרדיאן" ושל מומחי אבטחה כי וויספר, יריבתה המרכזית של סיקרט, אוספת מידע שמאפשר לזהות את המשתמשים בה. וויספר גם שומרת פוסטים שנמחקו, ואפילו עוקבת אחר מיקום הגולשים בלי שהסכימו לכך. המחשבה שאנונימיות שווה בהכרח לפרטיות שוב מתגלה כמופרכת, וגרוע מכך - מטעה הרבה יותר מהחשיפה האינטנסיבית והגלויה בפייסבוק.

דור צח

זדורוב: הספק תמיד ירחף

הפיתולים במשפטו של רומן זדורוב מצטרפים לאלו של עמוס ברנס וסולימאן אל־עביד, ומותירים יחד אינספור סימני שאלה כבדים בפרשות רצח של ילדה, נערה וחיילת. בכל המשפטים הללו ההרשעה נשענה על הודאה, אך ממצאים מהזירה, תחבולות בחקירה והתנהלות המשטרה והפרקליטות כרסמו קשות באמינות אותה הרשעה - והובילו ליצירת עניין ציבורי ותקשורתי שהטיל בה ספק. ברנס ישב שמונה וחצי שנים ובהמשך זכה למשפט חוזר, ועונשו של אל־עביד נקצב ל־18 שנה. השבוע נדרש בית המשפט העליון לעניין זדורוב, והוא יחליט בקרוב אם לקבל את ערעורו. גם אם הרשעתו תישאר על כנה, ימשיכו לרחף באוויר הספקות סביב זהות הרוצח כמו גם ההכרה במגבלות הפענוח, והידיעה שלחץ עיקש יכול להוביל להתפתחויות משפטיות מפתיעות.

משה גורלי

רומן זדורוב. עוד תפנית בפרשה צילום: אפי שריר

לפיד: צריך לקחת אחריות

זקן זה גברי. כל כך גברי, שלרוסים יש פתגם: "גבר בלי זקן זה כמו אשה עם זקן". זקן זו אחריות. צריך להחליט לגדל אותו, צריך להתמיד בלטפח אותו, צריך להבין שהוא משנה את הרושם. זקן גם מסייע לך בכל מיני דברים. למשל, לזכות באליפות ארצות הברית בבייסבול: מחקר של חברת מכונות הגילוח Wahl Clipper מצא ששיעור השחקנים המזוקנים בקבוצות שזכו באליפות הבייסבול של ארצות הברית היה גבוה יותר מבקבוצות אחרות. חוקרי מלחמות מתארים איך לוחמים דגולים, בכל הזמנים, גידלו זקנים כדי להיראות קשוחים ומפחידים (אבל לא מרושעים, בניגוד לאפקט שיוצר לעתים רק שפם). כל כך הרבה סיבות טובות לגדל זקן, ורק בלשכתו של שר האוצר מתעקשים ש"לפיד החליט לגדל זקן בלי שום סיבה מיוחדת". עם כל הכבוד, שיער פנים זה מחייב. לא משהו שעושים על הדרך, בלי לחשוב, בלי לקחת אחריות. זה זקן, לא עוד סעיף בתקציב.

אוריאל דסקל

לפיד. כשהזקן נהיה עניין צילום: בשמת איבי

קבלני דם: אז שיכאב קצת

אחרי העומס, הזיהומים, המחסור ברופאים ואחיות והזקנה במסדרון, בתי החולים מציגים: טכנאי דם קבלן, שמבצע את בדיקות הדם במקום עובדי בית החולים. בפוסט שפרסמה באתר "מכתבים לבריאות" תיארה מטופלת בכימותרפיה בבית החולים קפלן עידן חדש שבו בדיקות הדם נעשות כבפס ייצור, בלי שום ממד אנושי בסיסי, את הכאב ואת הפגיעה במטופלים בעקבות המהלך. קשה היה לצפות שזה יקרה אחרת, כשלעבודה העדינה מגויס עובד קבלן שנשפט על פי תפוקות, כאילו מדובר במפעל לפחיות. ואם חשבנו שכבר ראינו מה קורה לאנשי הצוות הרפואי תחת עומס עבודה קשה, אפשר לנסות לדמיין איך ייראו בתי החולים אם בוקר אחד נקום ונגלה שהם התחילו להעסיק גם רופאי קבלן.

מיקי פלד

ששינסקי: בודד בדיון

ועדת ששינסקי 2 הציגה את המלצותיה לתגמולים למדינה על שימוש במשאבי טבע ביום שני בצהריים. בתוך פחות משעה החלו כלי התקשורת לקבל אינספור הודעות - מקבוצת כיל, הנפגעת העיקרית שטענה נחרצות שההמלצות יגרמו נזק אנוש לפעילותה, בדגש על פרנסת אלפי משפחות; דרך אנליסטים צעירים, שקפצו על ההזדמנות לנסות להישמע; ועד עמותת ישראל יקרה לנו או ח"כ דב חנין, שהגדירו את ההמלצות שערורייה שמיטיבה עם הטייקונים. דו"ח הוועדה כולל 133 עמודים, ועוד שישה נספחים רלבנטיים בני 154 עמודים. מיותר לציין שמדובר בחומר מקצועי קשה ללעיסה, ודאי למי שאינם מומחי מס. מיותר גם לציין שכל התגובות צפויות לגמרי, וניכר כי נכתבו הרבה לפני פרסום ההמלצות. הדיון על משאבי הטבע של ישראל ועל התגמולים הוא אחד החשובים שמתנהלים כאן בשנים האחרונות, וראוי לנהל אותו ברצינות, במקצועיות, לעומק ומתוך הבנה מלאה. כמה חבל שאנחנו נותרים עם שיח ציבורי אוטומטי על נושא כל כך מהותי.

גלית חמי

ששינסקי. בתוך שיח ציבורי רדוד צילום: מיקי אלון

כולם "נשואים + מינוס"

השבוע השלמנו, שאול אמסטרדמסקי ואני, מסע בן שנה אל השבריריות של מעמד הביניים. בשנה הקרובה, עם המיתון והאבטלה שבאופק, השבריריות הזאת כנראה תתרחב לעוד משפחות, שיגלו שההכנסה לא גדלה (אלא נשחקת, במקרה הטוב) והמינוף מעמיק. המדינה צריכה להתחיל לקחת כאן אחריות, והדבר הראשון שצריך לעשות הוא להבין מיהם משקי הבית שנדרשים להלוואות, האם הם מסכנים את היציבות שלהם עצמם והאם הם מהווים סיכון עבור המערכת הבנקאית. קודם כל צריך למפות את הבעיה, רק אחר כך אפשר יהיה להתמודד איתה. בישראל עד היום אף אחד לא טרח על איסוף נתונים כזה. עכשיו כבר אין ברירה.

גולן פרידנפלד

מדינה בהלוואה. דרושה התערבות צילום: שאטרסטוק