הון אנושי: בין שתי ערים
תערוכה לזכרה של איימי וויינהאוס, שהתמקדה בהגירה היהודית ללונדון, שימשה לאלפיון במה להשתלחות במהגרים החדשים לברלין
הכיבוד באירוע היה באווירה בריטית - בירה גינס ופיש אנד צ'יפס שהוגש בקונוסים מנייר. במבוא לתערוכה הוצגו סרטים ותמונות משלהי המאה ה־19 ברובע היהודי באיסט אנד של לונדון, שאליה היגרה משפחתה של וויינהאוס בגל ההגירה היהודי הגדול מרוסיה, ליטא ואוקראינה.
על הקירות הודפסו אמרות שפר של אנשי רוח יהודים שהסתובבו בלונדון באותה תקופה. אהבתי במיוחד את זו של שלום עליכם "אני מסתכל ברחוב ווייט צ'אפל ומהרהר לי - ריבונו של עולם, אם בלונדון עליז כל כך, מה כבר יכול להיות באמריקה?". פשוט כך. יהודים היגרו לכל מקום בעולם, בעיקר מסיבות כלכליות, בלי כל ההטפות המוסרניות ששמעתי בהמשך הערב מהאורחים הנכבדים באירוע. דווקא היהודים האמידים לרוב נשארו בארצותיהם, לשמור על רכושם.
הראשונים שפגשתי היו ליזיקה ועמי שגיא, הוריו של המיליארדר טדי שגיא. עמי שגיא אמר לי: "ברלין? זה איום ונורא, איך אפשר בכלל לעשות את זה? אני קיבוצניק, אני מפה, ישראל היפה והטובה. מה יש לנו לחפש שם?". צמרמורת אחזה בי למשמע דבריו. כמעט שבכיתי. איזו ציונות למופת. רק חבל שהבן שלו בעצם גר באנגליה, ורוב הזמן לא נמצא בארץ. גם בני הזוג רוטר, בעלי קסטרו, הביעו שאט נפש מדף הפייסבוק המושמץ "עולים לברלין". גבי רוטר אמר: "קודם כל, מחירי הבגדים לא יקרים יותר בארץ מאשר בברלין. אבל לעזוב לברלין? אחרי השואה?", ואתי רוטר הוסיפה: "מה זה הדבר הזה? בגלל יוקר המחיה? ועוד לברלין? מה, יוקר המחיה זה הדבר הכי חשוב בחיים?". כנראה תלוי את מי שואלים.
גם טובה סגול הצטרפה לרשימת המקטרגים. "אני חושבת שמדובר בשערורייה, אבל אני לא מודאגת כי אני חושבת שמדובר בתופעה שולית".
גד פרופר הכריז כי כל הטענות נגד יוקר המחיה הן פופוליסטיות: "אנחנו כלכלה מיוחדת ואין כאן אפשרות להוריד מחירים", אמר האיש שמכר את אסם לחברת המזון הזרה נסטלה ודאג להזכיר לי שהוא עדיין מכהן כדירקטור בחברה. "הבעיה כאן היא בעיקר המע"מ על מוצרי המזון, שהוא מהגבוהים בעולם, הלובי של החקלאים שמייקר את חומרי הגלם, הכשרות, וגם זה שחברות נאלצות לייצר בכמות קטנה. אם תיפתח תחרות לחברות קטנות, הן יתמוטטו".
עם אמנון דותן, יו"ר נשר, דיברתי על כך שהממשלה חייבה את מונופול המלט למכור את אחד ממפעליו כדי להוריד את מחירי המלט. דותן אמר: "זה לא יוריד מחירים וחבל שזה נעשה. מחירי המלט שלנו הם בין הנמוכים בעולם. ניסו לומר שאנחנו אחראים גם על יוקר מחירי הדיור וזה פופוליסטי, פשוט לא נכון".
בסיום הערב הוזמנו האורחים להופעה שבה בוצעו שיריה של וויינהאוס בהשתתפות הגיטריסט האגדי רובין בנרג'י, שליווה אותה לאורך כל הדרך, מה שהחזיר קצת את וויינהאוס האמיתית במקום היהודיה המטויחת שהוצגה בתערוכה. כשהמוזיקה נדמה לא יכולתי שלא להרהר בכל אנשי העסקים הכל כך עשירים שהעבירו את עסקיהם לחו"ל או מכרו אותם לקונצרנים בינלאומיים ובכל זאת אינם מתביישים לזעוק נגד הצעירים שלא מוצאים פה אופק כלכלי ומדיני ומחפשים את מזלם במקום אחר. כאילו דווקא במקרה של הצעירים שלא מסוגלים לגמור את החודש מדובר בלא פחות מבגידה במולדת.