לא תרם במשרד
הממונה על הגבלים שולח את הצרכנים לטפל בכשלי השוק שהוא עצמו לא הצליח לפתור
דמיינו לעצמכם לרגע שבמקום הממונה על הגבלים עסקיים דיויד גילה היה עומד אתמול בוועדת הכספים המפקח על הבנקים דודו זקן. ותארו לכם שבמסגרת דיון על חרם צרכנים הולך ומתגבר נגד בנק לאומי, למשל, בפרשת הוויתור על החוב לגנדן של נוחי דנקנר, היה קורא זקן לחרם על הבנקים, או מה שנהוג לכנותו "run on the bank".
התיאור הזה מופרך כמו קריאתו של גילה אתמול לחרם צרכנים על חברות המזון. לא כי אין מקום לקרוא לצרכנים לקחת אחריות על גורלם, לשנות את הרגלי הצריכה ולגלות מודעות צרכנית גדולה יותר. אלא פשוט כי הדבר אינו מתפקידו של הממונה על הגבלים עסקיים. ולא רק שהדבר אינו מתפקידו, אלא שאפשר גם לזהות בקריאה הזו התנערות מביצוע תפקידו שלו.
גילה. התנערות מהתפקיד צילום: עומר מסינגר
במילים פשוטות, גילה הוא הממונה על התחרותיות בישראל. מתוקף התפקיד הזה עליו להסיר את המכשלות לתחרות בתחום המזון ובתחומים אחרים. אלא שבשלוש וחצי השנים שעברו מאז נכנס לתפקידו לא הצליח גילה לקדם שום מהלך משמעותי בנושא יוקר המחיה בישראל ולא הצליח להגביר את התחרותיות בתחום המזון. הקדנציה של גילה כממונה עומדת בסימן התעוררות צרכנית, אלא שהקשר שלו להתעוררות הזאת מתחיל ונגמר בכמה התבטאויות פומביות בכל פעם שהמחאה הרימה ראש.
את חוק המזון, שהיה אמור להיות הבשורה של מחאת הקוטג' ההיא וייכנס לתוקף בינואר הקרוב, עיקר גילה מתוכן באמצעות שורה של פטורים שניתנו לספקים ולקמעונאים. חקירות גדולות בתחום המזון, כמו חקירת תנובה, מתנהלות בעצלתיים כבר שנים מבלי שהתקבלה הכרעה. מהלך שיזם שיאפשר הטלת קנסות על מונופולים שיגבו מחירים מופרזים לא התרומם מעל רמת ההצהרה, ואפילו הכוונה להכריז על חברות תחליפי החלב כקבוצת ריכוז הסתיימה בפשרה אנמית.
חרם צרכנים כשלעצמו הוא כלי לגיטימי, אבל לפני שגילה שולח את הצרכנים לפתור באמצעות חרמות את כשלי השוק שהוא עצמו נכשל בפתרונם, ראוי שיבדוק את עצמו ואת השאלה מה בדיוק היתה תרומתו שלו לפתרון יוקר המחיה בישראל.
