רק אל תיגעו להם בקק"ל
מכתב ששלחו השבוע ראשי רשויות מקומיות לרה"מ נגד כוונת האוצר לגבות מקק"ל מיליארד שקל חשף את הקשרים ההדוקים של המפעל הציוני לפוליטיקה הקטנה. אותה הפוליטיקה שמקשה על האוצר ליישם רפורמות גם בחברות הממשלתיות ובבתי החולים הפרטיים
08:2512.11.14
יש דבר אחד משמח בפלופ שנקרא חוק ההסדרים לשנת 2015: הוא הצליח לחשוף בדייקנות מפתיעה כמה ממוקדי הכוח שהכי מפחידים את הפוליטיקאים, וליתר דיוק, כמה ממוקדי הכוח שהפוליטיקאים הכי מפחדים לאבד עמם קשר. לפי מפלס ההיסטריה במערכת הפוליטית בימים האחרונים, חוק ההסדרים הנוכחי מנסה לדקור במקל שלושה מוקדי כוח כאלה, ובראשם קק"ל.
קראו עוד בכלכליסט:
- חשיפה ראשונה לדו"חות קק"ל: קרקעות באזורי ביקוש ופנסיה של מיליארדים
- הסכמות של הרגע האחרון: מסתמן שסעיף קק"ל יוצא מחוק ההסדרים
- שווי הטבות המס שקק"ל מקבלת: 200–300 מיליון שקל בשנה
קק"ל היא מוקד כוח של הפוליטיקאים, והפוליטיקאים הם מוקד הכוח של קק"ל - החל ברשויות מקומיות, שראשיהן מקדמים את האינטרסים שלה בכנסת, וכלה במפלגות החזקות, שכמה מחבריהן ישמחו לתת לה יד. כל עוד זה המצב את הפוליטיקאים לא מעניינים כל השיקולים של האוצר, שרוצה לחייב את קק"ל להעביר כמיליארד שקל מקופתה למדינה בכל שנה ולהגביר את הפיקוח עליה. להפך, בקרה ציבורית עליה היא הדבר האחרון שהפוליטיקאים רוצים. מי צריך את זה?
עדות בוטה לכך נמצאת במכתב ששלחו השבוע כמה ראשי רשויות לראש הממשלה בנימין נתניהו.
במכתב, שחתומים עליו ראש עיריית מעלה אדומים בני כשריאל, ראש עיריית מגדל העמק אלי ברדה וראש עיריית דימונה בני ביטון (כולם אנשי הליכוד), נכתב בפשטות: "מאז ומעולם הקרן הקיימת לישראל נכנסה למקומות שהמדינה יצאה מהם, ביצעה פרויקטים שהמדינה לא יכלה לבצע והתגייסה בזמני שיא שהמדינה אף לא חלמה עליהם. מדוע מתעקשת המדינה להחיל על קק"ל את הנורמות החלות על משרד ממשלתי? זה שנים מתחננים יישובי הפריפריה לסיוע. זה שנים זועקים ראשי הרשויות על הזנחה הולכת וגוברת של השוליים. כל השנים האלה קק"ל עומדת לצדנו ללא סייג".
אפי שטנצלר, יו"ר קק"ל צילום: עמית שאבי ההתנגדות של ראשי הרשויות, שלא רק שלחו מכתב, אלא גם באו להציג את דבריהם בישיבת סיעת הליכוד השבוע, מפעילה לחץ כבד על הפוליטיקאים. לכל פוליטיקאי בליכוד יש פריימריז, כולם צריכים את ראשי הרשויות, אף אחד מהם לא רוצה להיות חתום על "הלאמת קק"ל" ועל שמיטת התקציבים שמגיעים לרשויות.
במצב כזה למה שיהיה אכפת להם שקק"ל מוציאה 4.2 מיליון שקל בשנה על "פסלים, מדליות ומטבעות". העיקר שבקק"ל יהיו מרוצים.
"משרד האוצר הביא את זה על עצמו", אמר אתמול ל"כלכליסט" אחד מחברי הכנסת של הליכוד, "האוצר לא מביא כסף, בקק"ל מוכנים להביא כסף, אז שיגידו תודה. אין סיכוי שהם יקבלו שליטה על זה".
הריב של האוצר מול אסותא עוד יקים עליו את ליברמן
ברקע הדיונים על התקציב
פקידי האוצר הרצו לפקידי האוצר על יוקר המחיה
"יקר פה. יותר מדי יקר פה", אמר שר האוצר יאיר לפיד בפתח היום. "ישראלים רבים לא רק אינם גומרים את החודש, אלא גם לא יודעים מאיפה להתחיל"
שאול אמסטרדמסקי
לכתבה המלאה 
מוקד הכוח השני שנחשף בדיונים על חוק ההסדרים הוא החברות הממשלתיות. בחברות הממשלתיות יש מלא ג'ובים. מלא מלא ג'ובים. חברו את הג'ובים לפוליטיקאים וקיבלתם מוקד כוח. כמה פשוט, ככה עצוב. הניסיון של האוצר להכניס נורמות מתוקנות יותר (של שקיפות, למשל) לחברות הממשלתיות באמצעות הנפקות בבורסה תקוע לפוליטיקאים כמו עצם בגרון. למה לקלקל את מה שעובד? למה להאיר את מה שחשוך? מי בכלל מתעניין במה שקורה שם? למה לזעזע את הסירה?
ולבסוף, המוקד השלישי שנחשף הוא תיירות המרפא והכסף הגדול שבצדה. האוצר רוצה להגדיל את המיסוי שמוטל על ההכנסות מהמטופלים שמגיעים מחו"ל כדי לקבל כאן טיפול רפואי, אך בדרך עשה טעות טקטית - הוא הכניס לחוק ההסדרים כמה צעדים שמאיימים מאוד על בית החולים הפרטי אסותא; מאיימים מדי. אילו הפגיעה היתה קטנה יותר ואילו האוצר היה מביא רק חלק מהרפורמות, לאסותא היה קשה יותר להילחם בו. אבל ככה אין לה ברירה אלא להפעיל את הפוליטיקאים בכל הכוח.
בסיפור הנוכחי הדרך להפעיל את הפוליטיקאים עוברת בבית החולים שאסותא בונה באשדוד. בית החולים הזה הוא הבייבי של שרת הקליטה סופה לנדבר. אם באסותא ישכנעו אותה כי הגבלת תיירות המרפא (והגבלת הרפואה הפרטית) תפגע ביכולת שלהם להקים את בית החולים באשדוד, היא תעשה הכל בשביל לטרפד את הרפורמה הזאת.
עכשיו תחברו לזה את הכוח הפוליטי של ראש סיעתה של לנדבר, שר החוץ אביגדור ליברמן, וקיבלתם מתכון לפיצוץ פוליטי.
הממשלה אישרה את כל הסעיפים, אבל החוק נתקע
מה שקורה בירושלים בימים האחרונים נע על הסקאלה שבין התמוה לתמוה מאוד. הקואליציה רבה בינה לבין עצמה על הסעיפים הבודדים שיש בחוק ההסדרים כאילו אלה הרפורמות החשובות ביותר שנידונו אי פעם במדינת ישראל. השיקולים אינם ענייניים. הם אפילו לא פוליטיים, הם אישיים. זה עם הפריימריז שלו, ההיא עם האלקטורט שלה וכולם עם פוטנציאל הג'ובים שלהם.
אמיר לוי, ראש אגף תקציבים באוצר צילום: נמרוד גליקמן רק לפני חודש אישרה הממשלה את כל הסעיפים, ופתאום אי אפשר לזוז. זה מעיד משהו על הסיכון הטמון בהשתייכות של שר האוצר וראש הממשלה למפלגות יריבות.
הממשלה הזאת, ובעיקר מי שעומד בראשה, צריכה להחליט מהר אם היא רוצה לתפקד ולשפר את החיים בישראל או שהיא מוכנה להקריב את הכל על מזבח האינטרסים האישיים והצרים. אין באמת סיבה ללכת עכשיו לבחירות. ואולם, כל עוד הפוליטיקאים מעדיפים לחשוב על עצמם ורק על עצמם, העסק הזה לא יתקדם לשום מקום, ואולי באמת עדיף שיתפזרו ויניחו לציבור להעניש אותם בקלפי.
