איומים על רווחיות החברות הפכו את העובדים לבני ערובה

גלי הפיטורים שמכים במשק חדשות לבקרים, הם מעגל קסמים בו כולם יוצאים מופסדים: המדינה, העסקים, בתי ההשקעות, רשתות השיווק, ובעיקר אנשים שעולמם חרב עליהם. מגבות ערד, פלאפון, סיסקו, שופרסל, אנשי הקבע בצה"ל, עשרות אלפי אנשים ומשפחותיהם, שיפסיקו לייצר וימעטו לצרוך. חלקם בגילאי 40-45, אנשים מצוינים שלא יחזרו למעגל העבודה על אף הידע והניסיון שצברו. כולם מפסידים: עובדים, מנהלים, ארגונים ובעלי מניות.

שופרסל הולכת לסגור סניפים ולפטר מאות עובדים ומנהלים. הרווחים ירדו, צריך להתאים את העסק למצב. חברות נוספות הולכות באותו כיוון, וזה אומר שהמפוטרים יצרכו פחות, המכירות של שופרסל ייפגעו והרשת תפטר עוד עובדים. ירידה בהכנסות של הרשתות הקמעונאיות צריכה להדליק פרוז'קטור אדום, כי זה אומר שהישראלי הממוצע מצטמצם אפילו באוכל.

כשמחיר החשמל או הארנונה עולה, מענקים מוקפאים, או שהרגולטור מטיל גזירות חדשות, התגובה האוטומטית של המעסיקים היא איומים בפיטורי מאות ואלפי עובדים. עובדים הפכו לבני ערובה. קלף מיקוח. כאילו שעסקים נועדו רק להפקת רווחי עתק, והתעסוקה זו בעיה של הממשלה. משרד האוצר, חברות הביטוח, בתי ההשקעות וקרנות הפנסיה, צריכים להיות מודאגים, כי מאות אלפי אנשים פרודוקטיביים שהפרישו ואמורים להפריש בשנים הבאות מיליארדים לחסכון, יפסיקו להפקיד ויתחילו למשוך חסכונות.

הפגנה נגד פיטורים, עובדי כיל צילום: אוראל כהן

קרנות הפנסיה יפסידו מיליארדים בדמי ניהול, הביטוח הלאומי יתחיל לשלם גמלאות מוקדם מהמתוכנן. בנוסף לגירעון האקטוארי שגדל עקב הארכת תוחלת החיים, צצה בעיה חדשה - הפסקת עבודה הרבה לפני גיל הפרישה המתוכנן. גם כך גמלאות שיקבלו רוב השכירים הן מגוחכות, מה יקרה כשהם יגיעו לגיל פנסיה אחרי שהפסיקו להפריש בגיל 45?

הארגונים יודעים שהנזק שנגרם להם מפיטורים של אנשים מצוינים בגיל 40-45 הוא גדול, למרות שזה משתלם בטווח הקצר. כי רואה שאנשים סביבו עוזבים, מקדים את המאוחר ועובר ל-State of Mind הישרדותי. זה יכול לקרות כבר בגיל 35, והנזק לארגון גדול. העובד מפסיק לשתף עובדים אחרים בידע וברעיונות כדי לשמור על יתרון עליהם, ולא מקדם אנשים תחתיו מחשש שיידחק החוצה. בהלך רוח הישרדותי בני אדם פועלים מתוך אחד משלושת המצבים: Fight, Flight, Freeze.

אפשרות א': Fight - העובד תוקף את מי שלדעתו מאיים עליו. מאשים את הבוס, את העמיתים לעבודה, את הקרובים לו, את הלקוחות והספקים. כאשר אדם מאשים את סביבתו, התקשורת שלו עם הסביבה נפגעת. בדמיונו מתחילים להופיע תרחישים שהופכים בהדרגה לנבואה שמגשימה את עצמה.

אפשרות ב': Flight - מי שחש עצמו מאוים, נסוג. נסוג מהצגת דעותיו, נסוג מהעלאת דרישות, חושש להעלות רעיונות, מקטין את האינטראקציה עם יתר העובדים והמנהלים. מכין את הקרקע לפיטורים אפשריים, ובכך מקדם אותם.

מנהלים ועובדים נדרשים להמציא את עצמם שוב ושוב מחדש. באיזה בית ספר מלמדים את זה? רוב האנשים שאני מכיר פונים למנטור, מצפים שיגיד להם מה לעשות. שם המשחק הוא שינוי, ובני אדם רוצים ופוחדים משינוי באותה מידה. אנחנו חיים במציאות שמשתנה בקצב הולך וגובר, וחוסר הוודאות מפחיד. השינוי מתחיל ב-State of Mind שלנו ולא בפעולות שנעשה. אם אתם מחפשים עבודה, או שאתם עובדים בעבודה שאינה מספקת, פעולה מהירה תפתור לכם אולי בעיה זמנית, אבל רוב הסיכויים שתחזרו לאותו מצב בגרסה חדשה. יש משהו בהתנהלות, בגישה, בהוויה שלנו, שאם לא נשנה נמשיך כנראה לחזור על אותן פעולות ולקבל אותן תוצאות.

השינוי האמיתי לא מתחולל במה שאנחנו עושים, אלא במי שאנחנו. כולם חושבים שאם הם יתאמנו קשה, הם ינצחו ויהיו אלופים. הסדר הוא הפוך. כשאבחר להיות אלוף, אתאמן כמו אלוף, אנצח ואהיה אלוף. להיות אלוף זו הווייה. להיות עובד או מנהל זו הווייה. להיות מועסק או מחוסר עבודה זו הווייה.

המציאות ככלל, ועולם העבודה בפרט, מחייבים אותנו ליזום ולסגל עצמנו לשינויים. מעטים, אם בכלל, ייכנסו למקום עבודה בגיל 23 וייצאו ממנו בגיל 67. אם שמעון פרס מתחיל קריירה חדשה בגיל 91, מי אני שאגיע להחלטה שאני יוצא לפנסיה בגיל 65. קשה לי גם להבין אנשים שחלומם לרבוץ בשפת הים. כל אחד וטעמו, אבל בדקתי ומצאתי שמבין עשרת האנשים העשירים בעולם, רק אחד - ביל גייטס - בחר לצאת לפנסיה. כל היתר קמים בבוקר ונוסעים לעבודה. רוב האנשים רוצים להמשיך ליצור ולעבוד הרבה מעבר לגיל הפרישה.

אפשר לעבוד כשכיר במשרה חלקית ולהקים עסק קטן. אפשר לפתח קריירה נוספת. אין חלום שאי אפשר להגשים, אם רק תלמדו להשתמש במדיה הדיגיטאלית לשיווק עצמי וליצור שיתופי פעולה. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. כשעושים את השינוי בראש, ויודעים לעצב נכון מטרות, ניתן לבנות תוכנית פעולה לשנים קדימה. האמת, לכמה אנשים שאתם מכירים, יש מטרות מוגדרות לחמש השנים הבאות? מניסיוני, אפילו לא לשלושה אחוז.

מטרות ברורות יוצרות בהירות. זה מפנה את הפוקוס מהעבר לעתיד. לחוזקות ולא לחולשות, להזדמנויות ולא לבעיות, להגדלת הכנסות ולא רק להקטנת הוצאות. מה שיגרום לאנשים לפעול וליזום את הג'וב הבא או להקים עסק זה משחק. לשחק זה הטבע האנושי. זה מה שמניע אותנו באמת. כדי להתחיל לעשות משהו לא מספיקה תובנה. מה שבאמת מניע בני אדם קדימה זו בהירות.

שלושה דברים שכל אדם צריך לדעת בכל רגע נתון: לאן הוא רוצה להגיע בדיוק? איפה הוא נמצא באמת? ומה הפער בין השניים? אם תהיו ב-State of Mind מתאים, ותדעו את שלושת הנתונים הללו, תוכלו לכתוב תכנית פעולה. תכנית יוצרת בהירות. מטרות מוגדרות, לוחות זמנים, מיקוד, גם הם יוצרים בהירות.

כל אדם צריך להתנהל על פי עקרונות ניהול עסקיים. לדעת לשווק את עצמו, לנהל את הזמן והכסף שלו, את הקריירה, הבריאות, האיזון בין המשפחה לקריירה. לעבוד על פי תוכנית, שתהיה מבוססת על החוזקות והייעוד שלו. כשתראו את הדרך בבהירות, תתנו גז. באחריות.

בנושא זה יעסוק כנס "התחלה חדשה" שייערך ב-5.12.14 בבית ציוני אמריקה.

הכותב הוא ממייסדי המיזם "התחלה חדשה" לניהול קריירה בגילאי הביניים, והבעלים של "אריה מליניאק, אימון מנהלים בע"מ"