לאן נעלמו הדיבידנדים של המדינה מתע"א

התעשייה האווירית מתנהלת כבר שנים בחוסר גמישות חריג. אם החברה היתה יכולה לשלוט בכוח האדם שלה, בניגוד למצב כיום, סביר להניח שהיא היתה חברה רווחית מאוד. אך כיום היא סובלת מרווחיות נמוכה במיוחד, שמיתרגמת מיידית לדיבידנדים נמוכים. מכיוון שמדובר בחברה ממשלתית, הסכומים הזעומים שהיא מעבירה למדינה בכל שנה פוגעים בכיס הציבור כולו. 

הנחה מיוחדת

הדיבידנדים שהתעשייה האווירית חילקה בשנים 2011–2013 היו מגוחכים. ברשות החברות קבעו כלל אצבע לחברות ממשלתיות שלפיו תהיה חלוקה של 50%–60% מהרווח הנקי כדיבידנד לבעלי המניות, במקרה זה המדינה. עם זאת, בזכות דיל פוליטי שנרקם בימיו של יובל שטייניץ כשר האוצר ונועד לפצות את התעשייה האווירית על שאינה מקבלת הטבות במסגרת חוק עידוד השקעות הון, לחברה נקבעה מדיניות של חלוקת דיבידנד של 25% מהרווח הנקי בלבד. מקורבים להליך ההיסטורי הזה מספרים כי ח"כ חיים כץ, המכהן כיו"ר ועד עובדי תע"א, היה בין אדריכלי ההסכם, שנועד למנוע את הפלת חוק ההסדרים בכנסת. הדיל הזה אמור להיגמר השנה, ובשנה הבאה תע"א אמורה לחזור לחלק 50%.

מימין: יוסי וייס מנכ"ל תע"א, אורי יוגב מנהל רשות החברות הממשלתיות ורפי מאור יו"ר תע"א צילום: אורן אגמון, ענר גרין

ואולם, גם כאשר התעשייה האווירית מחויבת לדיבידנד של 25% היא לא עומדת בכך בפועל. בדיקת "כלכליסט" מעלה כי ב־2011–2013 עמד הדיבידנד של החברה על 11.7% בלבד מהרווח הנקי. הדבר נבע בין היתר ממכניקה מוזרה, שבה דירקטוריון תע"א מחליט לחלק דיבידנד בגובה מסוים וכמה חודשים אחר כך מחליט לקצץ או לבטל אותו. זה קרה בדיבידנד של 2011 (ששולם בפועל ב־2013), וגם בדיבידנד של 2012 (שהוחלט לבטלו — החלטה שעדיין לא אושרה על ידי רשות החברות).

עוד עדות לחוסר יעילות מספר הסמנכ"לים בתע"א זינק ב־2014 ל־23 לעומת 18 בלבד בשנה שעברה המשמעות של התנפחות ההנהלה היא התנפחות הוצאות השכר, אבל היא גם הופכת את הניהול היומיומי למסורבל יותר גיל קליאן לכתבה המלאה 

כך עולה מהדו"ח השנתי של רשות החברות כי ב־3 במאי 2012 החליט דירקטוריון התעשייה האווירית על חלוקת דיבידנד של 12.5 מיליון דולר על רווחי 2011. ב־26 בדצמבר אותה שנה התכנס שוב הדירקטוריון, אבל הפעם המליץ על קיצוץ הסכום ל־4 מיליון דולר בלבד, כלומר קיצוץ של 68% בדיבידנד למדינה. הקיצוץ אושר על ידי רשות החברות, והסכום שולם בפועל לקופת המדינה רק ב־2013.

ב־2 בינואר 2013 החל הדירקטוריון לדון בדיבידנד על רווחי החברה בשנת 2012. אז הוחלט לשלם למדינה דיבידנד של 17 מיליון דולר. אבל גם הדיבידנד הזה לא האריך ימים, וב־29 במאי הוחלט בדירקטוריון לבטל אותו כליל. ההחלטה הזאת של דירקטוריון התעשייה האווירית עדיין ממתינה כאמור לאישור רשות החברות, כך שהדיבידנד הזה עוד שנוי במחלוקת.

בשורה התחתונה התעשייה האווירית חילקה למדינה בשלוש השנים האחרונות כ־100 מיליון שקל, לעומת דיבידנד גבוה פי 7.5 בחברה המתחרה רפאל — למרות שהיא קטנה משמעותית מתע"א בהיקף מכירות. בעצם לתעשייה האווירית יש היקף מכירות גבוה ב־83% מזה של רפאל, על בסיס ההכנסות שרשמו החברות בשנת 2013. הפער האדיר הזה נשמר גם כאשר לוקחים בחשבון ש־300 מיליון שקל מתוך הדיבידנד של רפאל הם על חשבון דיבידנד עתידי.

ישיבה חשובה

הרווחיות התפעולית של התעשייה האווירית נעה מ־2012 ועד מחצית 2014 בטווח של 1.7%–2.4%. מי שמכיר את החברה יודע שהרווחיות התפעולית הזאת יכולה לעלות פי שלושה. לשם השוואה, אלביט מערכות המתחרה בלא מעט מוצרים ישירות מול התעשייה האווירית מציגה באותן תקופות רווחיות תפעולית של 8.2%–8.8% מהמכירות.

בתעשייה האווירית תולים תמיד את הרווחיות התפעולית הנמוכה בעסקים האזרחיים של החברה, שמסבים לה הפסדים תפעוליים ו"מקלקלים" את התוצאות של החטיבות הצבאיות הרווחיות. אבל מדובר רק במחצית מהתמונה. הבעיה בעסקים האזרחיים כמו הסבות של מטוסי נוסעים למטען או בניית מטוסי מנהלים היא שמדובר בעסק עונתי מאוד, ומוטה להזמנות גדולות שלפעמים מגיעות ולפעמים לא. התעשייה האווירית, לפחות ברמת התיאוריה, היתה יכולה לדאוג לכך שעובדי החטיבות האזרחיות שלה יעבדו על בסיס פרויקטים, כאשר בשאר הזמן לפחות חלקם ינויידו לחטיבות אחרות בחברה. כיום, תנאי הסכמי ההעסקה בחברה מונעים ממנה לנייד עובדים בין חטיבות, ולמעשה מקשים על ההנהלה לנהל את הפעילות.

מצד שלישי, חלק מהאחריות לשחיקה הזאת מוטלת על כתפי מנהלי התעשייה האווירית, שנכנסו לאותה תעשייה אזרחית תוך ידיעה שלא יוכלו לנייד עובדים ולהתאים הוצאות מול הכנסות במקרה שהחוזים הגדולים לא יגיעו.

ברשות החברות מעבירים את הדרישה למינהל תקין בחברה הממשלתית למאבק אישי בקשריו של ח"כ חיים כץ לחברה. היום ב־8:00 בבוקר יתכנסו חברי דירקטוריון התעשייה האווירית לישיבה שתכריע האם להמשיך ולאשר לח"כ חיים כץ להמשיך להיות בחל"ת (חופשה ללא תשלום) מהחברה. הנושא הזה מצליח להאפיל על הנושא השני שעל סדר היום של הישיבה — אישור הדו"חות הכספיים של החברה לרבעון השלישי של שנת 2013.

מנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב, שמנהל מאבק עיקש על מנת להפסיק את המצב בו חיים כץ מכהן גם כחבר כנסת, גם כיו"ר ועד וגם כעובד תע"א בחל"ת מתמשך של 15 שנה, מתכנן להגיע לאותה ישיבה. אתמול אמר יוגב ל"כלכליסט" כי הוא "מצפה מהדירקטורים לקבל את ההחלטה הברורה מאליה — שצריך לסיים את התופעה הלא תקינה שמתבטאת בחופשה ללא תשלום של 15 שנה. בלי לקבל את ההחלטות הנכונות, יהיה קשה לעקור מהשורש תופעות שקיימות בתעשייה האווירית".

חולשה בתחום האזרחי

מהתעשייה האווירית נמסר כי "התעשייה האווירית הינה חברה רווחית לאורך 20 השנים האחרונות, ומחזיקה בצבר הזמנות של כ־10 מיליארד דולר. כחברה ממשלתית היא אחראית על מספר תשתיות אסטרטגיות לאומיות מרכזיות, שאחזקתן אינה נמדדת רק במונחי רווח והפסד.

"לתעשייה האווירית שני תחומי עיסוק מרכזיים: התחום הצבאי, בו היא זוכה להצלחה רבה והרווחיות בו עומדת בשורה אחת עם הסטנדרטים של רווחיות החברות הגלובליות המובילות בעולם, והתחום האזרחי, הסובל משנת 2008 מהחולשה העולמית בתחומי העיסוק הספציפיים של החברה ופוגע ברווחיות הכוללת שלה. יודגש כי התעשייה האווירית מתמודדת עם הנושא בכוחות עצמה וללא כל תמיכה מהמדינה, ואף הקטינה את מצבת כוח האדם שלה בשנים האחרונות בכ־1,000 עובדים.

"בנוסף, החברה הינה מוטת יצוא, כאשר כ־80% ממכירותיה, בהיקף של מעל 3 מיליארד דולר בשנה, הינן מחוץ לישראל. כתוצאה מכך היא סובלת גם מחולשת הדולר שהשתקפה בתוצאותיה העסקיות. נציין גם כי הדיבידנד כפי שהוא מופיע בדיווחים משקף רק נתח מכלל תרומתה של התעשייה האווירית למדינת ישראל".