המזל"ט של השכן גבוה יותר

מוקד אמון, מחברות השמירה הגדולות בארץ, מועסקת בסביון הן על ידי המועצה המקומית והן באופן פרטי על ידי רבים מהתושבים, וזהו היישוב הראשון שבו היא מפעילה מזל"טים באופן קבוע. עד כדי כך קבוע, שבחגיגות המימונה השנה, בחצר ביתם של בעלי הקייטרינג מאיה ואיתמר פרץ, התמנגלו רבים מבכירי המשק כשמעליהם בשמים מרחף מזל"ט. עיני רבים מהם פנו מעלה כל הזמן, אל הזמזום המטריד, בעוד המקומיים הרגיעו אותם והסבירו שמדובר בחלק מהרוטינה ביישוב. אלא שחרף ההסברים, לא רק המזל"ט ריחף באוויר כל הערב. לצדו ריחפה גם תחושת אי־נוחות מהפלישה הלא קרואה לפרטיות.

סביון אינה לבד. בשנה האחרונה גובר השימוש במזל"טים - או בשמם השגור יותר: רחפנים - על ידי אזרחים וגופים פרטיים לצרכים שונים. מעבר לאבטחה, שימוש נפוץ ברחפנים הוא לצורכי צילומים אוויריים, מעיתונות עד לצילומי חתונות. בלשים פרטיים נעזרים בהם כאמצעי מעקב חדש, ואילו הרוב הגדול פשוט רוכשים אותם כתחביב ומטיסים אותם ללא כל פיקוח, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

אצל גופים רשמיים השימוש העיקרי ברחפנים הוא לצורכי שמירה ואבטחה. משטרת ישראל החלה להפעיל רחפנים לליווי הרכבת הקלה בירושלים, שהפכה מטרה ליידויי אבנים, והרחפנים שלה משדרים תמונות ישירות לחמ"ל עיריית ירושלים. בפתח תקווה העירייה מפעילה ניידת שאליה מצוותים שני רחפנים המסיירים מעל העיר - ומהווים מקור גאווה לראש העיר החדש יצחק ברוורמן.

"הרחפנים מסייעים לנו בטיפול בכל מיני תופעות שאנחנו נאלצים להתמודד איתן, כמו גניבת חול והשלכת פסולת, מעקב אחרי עבריינים ופיקוח על אירועים גדולים כמו העדלאידע וחגיגות יום העצמאות. זה משמש כלי סיכול ומעקב אחרי כל מה שקורה בעיר - וגם בערים הסמוכות", מתגאה באוזניי ברוורמן בראיון בלשכתו, כשהוא מציג לראווה את כלי הטיס הקטנים. "האפשרויות שהכלי הזה פותח הן עצומות. כיום יש לנו שני מפעילים, ואנחנו עושים ברחפנים שימוש גם כדי לבדוק חריגות בנייה והשתלטויות על שטחי ציבור. אפילו פיקוד העורף פנה אלינו במבצע צוק איתן כדי לסייע באיתור נפילות. החיסרון היחיד הוא שהכלים שלנו לא פועלים בלילה, אבל אנחנו שוקלים רכישת כלי מתוחכם עם ראיית לילה".

ברוכים הבאים לעידן האין־פרטיות, בגרסתו המעופפת. כיום יכול כל אחד לקנות, בהשקעה צנועה יחסית וכמעט בלא פיקוח ואכיפה, מזל"ט קטן, להצמיד לו מצלמה איכותית ולבלוש אחרי כל מי שבא לו - במרחב הציבורי או בתוככי ביתו, מבעד לחלון. איום חדש מרחף, תרתי משמע, על אשליית הפרטיות שעוד נותרה לנו.

שמש, ים, רחפן

שיגעון הרחפנים שסוחף את ישראל הוא בראש ובראשונה תולדה של הוזלה משמעותית במחיריהם, בעיקר בעקבות כניסת יצרנים סינים זולים לשוק, ובצדו היעדר פיקוח ורגולציה. הרחפן הפופולרי בישראל, DJI פנטום, נמכר בכ־3,000 שקל, ודגמים פשוטים עולים אף פחות מאלף שקל. אפשר לרכוש אותם מיבואנים בארץ בחנויות, דרך האינטרנט או בערוצי הקניות. איש אינו יודע לומר בדיוק כמה רחפנים נמצאים בידי אזרחים בארץ, אבל ההערכות נעות סביב כמה אלפים. נכון להיום רק שבע חברות קיבלו רישיון מרשות התעופה האזרחית (רת"א) להטסת רחפנים לצרכים מקצועיים. חובבים רשאים להטיס רחפנים בלא רישיון, אך רק בכפוף למגבלות קפדניות. הבעיה שכמעט איש אינו מציית להן.

שבת בבוקר. חוף הים של בת ים עמוס מתרחצים שבאים ליהנות משבת חמימה של סוף העונה. אל הצליל הקבוע של כדורי המטקות וצעקות מוכרי הארטיקים מתווסף הזמזום הבלתי פוסק של רחפנים שחגים בגובה נמוך, ממש מעל לראשים. בחורה שבאה להשתזף מתלוננת באוזניי שבקיץ הזה תופעת הרחפנים בחוף עוברת כל גבול. "זה התחיל בשנה שעברה עם אחד או שניים, אבל עכשיו יש כאן הרבה יותר. בהתחלה זה היה מסקרן, אבל אחרי זמן קצר זה הפך למציק, במיוחד אחרי שהבנתי שהם מצלמים אותי". איש מבוגר, שיושב בסמוך על כיסא ים, מתוסכל מהרחפנים שמפרים את השלווה. "הבחורים עם המזל"טים חושבים שהים שייך לאימא שלהם. הם חברים של הגולשים ומצלמים אותם כל הזמן. אי אפשר להיכנס למים, וגם לשבת בחוץ כבר אי אפשר".

אני מתקרב אל שניים ממטיסי הרחפנים. הם נראים מסוג האנשים שלא רצוי להעיר להם הערות. הם מסרבים להזדהות לעיתון, אבל מתנדבים לספר על תחביב הטיסה שלהם. גם הרחפנים שלהם הם מדגם DJI פנטום. "זה דבר מדהים, לא תאמין כמה קל להטיס את זה. כל ילד יכול. זה כלי שעף באוויר ולא מתקלקל", מתלהב הבחור המוצק מבין השניים, שמתנדב להדגים את מה שהוא מגדיר הדבר "הכי טריפי" בחוויית הטיסה: "מה שאני עושה נותן לך את התחושה שאתה עף", הוא אומר ומנחית את הרחפן הלבן אנכית. כעת אפשר לראות שהרחפן הוא בעל ארבעה מדחפים, שמאפשרים לו לשמור על יציבות ואיזון אופטימליים בעזרת חיישנים. הבחור מרכיב משקפיים מיוחדים שבתוך עדשותיהם נמצאים המוניטורים המשדרים את התמונות מהרחפן. הוא אוחז בידו את השַלָט ומפריח את הרחפן היישר מן הקרקע אל השמים. הרחפן נעלם מעבר לגבעה, אל תוככי בת ים. "עכשיו אני מעל השכונה שלי ומעל הבית של סבתא שלי", הוא מדווח. "אני רואה אותה. עכשיו אני יורד לתוך המרפסת". הבחור השני מצטרף אליו אחרי שהחליף בטרייה ומטיס את הרחפן לאותו יעד. המצלמה שתלויה על הרחפן שלו משדרת היישר למסך טלפון נייד, שמונח במתקן מיוחד על השלט שלו. אפשר לראות את הרחוב הראשי של בת ים מלמעלה. התמונה יציבה, וזווית הצילום מעוררת התפעלות. לרגעים התמונה נעלמת, אך הוא אינו חושש לאבד את הרחפן. "לחיצה על כפתור תחזיר אותו לכאן", הוא אומר בביטחון גמור, "יש לו GPS".

על פי הוראות רת"א, אסור להטיס רחפן ללא קשר עין בין המטיס לכלי הטיס, אבל השניים מתייחסים להוראה כאל המלצה בלבד. "קשר עין זה למתחילים", מסביר המגודל, "זה נועד לאלה שרק למדו להפעיל את המכשיר ולא למטיסים בעלי ניסיון. לנו אין צורך בזה". החוק גם אוסר על כל מי שאינו בעל רישיון מרת"א להטיס רחפנים במקומות מיושבים, ועל כולם חל איסור מפורש להטיס מעל אנשים - מגבלות שנוצרו לא כדי להגן על הפרטיות אלא מטעמי בטיחות. שני הבחורים בחוף הים מודעים לחוק, אך מתעלמים ממנו לחלוטין.

בלש בחלון הקומה ה־20

שימוש מטריד במיו חד ברחפני הצילום הוא לצורכי בילוש פרטי. בארצות הברית מתריעים על כך זה שנים, וגורמים בענף מעידים כי התופעה החלה לצבור תאוצה גם בישראל. "הרבה בלשים בענף קנו את ה־DJI פנטום", אמר ל"מוסף כלכליסט" בלש פרטי, שביקש לשמור על עילום שם. "אנחנו משתמשים בזה כמו במצלמת טלסקופ, בעיקר כדי לצלם אנשים בחצרותיהם הפרטיות. פעם ניהלתי מעקב אחר זוג בחולות ראשון לציון. עצרתי את הרכב כדי שלא ירגישו שאני עוקב אחריהם ואז הרמתי את הרחפן, זה עבד ממש לא רע. הכלים האלה נראים תמימים וחושבים שמדובר בצעצוע של ילד, אבל זה ממש לא כך". הבלש מספר כי שיא הפעילות האישי שלו בשימוש ברחפן היה במגדלים בשיכון צמרת בתל אביב. "ניהלתי מעקב אחרי תושב זר והעליתי את הרחפן לקומה ה־20 שבה הוא גר. צילמתי אותו דרך החלון. בארץ, בניגוד לארצות הברית, ארגוני זכויות אדם עדיין לא מודעים לתופעה ואינם ערוכים להתמודד איתה".

אבל ארגונים ועורכי דין מקומיים החלו לנסות להתמודד עם התופעה. "הזכות לפרטיות נובעת מחקיקה שקובעת, בין היתר, כי צילום אדם ברשות היחיד אסורה. הטסה של רחפן לתוך המרחב האווירי של אדם וצילומו היא פגיעה בפרטיות, שכן חוק המקרקעין נותן לאדם את הבעלות בקרקע גם לגובה, עד החלל", אומר עו"ד יהונתן קלינגר, היועץ המשפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות. "גם אם הצילום מבוצע שלא מרשות היחיד, על ידי הטסת רחפן במקום ציבורי וצילום של המקומות הפרטיים הנשקפים ממנו, עדיין זו פגיעה בפרטיות, בין אם כיוון שמדובר בבילוש או התחקות אחר אדם, דבר האסור בחוק, ובין אם מדובר בפרסום תמונות מרשות היחיד".

ראש תחום פרטיות ומידע באגודה לזכויות האזרח אבנר פינצ'וק מוסיף: "מכיוון שהנושא עדיין בחיתוליו אין חקיקה ספציפית, ואני צריך להחיל עליו את חוקי המצלמות", הוא אומר. "היו עשרות פסיקות שאסרו על הצבת מצלמות בבתים משותפים, וכך אמור להיות גם עם הרחפנים. לגבי גופי ביטחון רשמיים, אני לא בא ואומר שאין למשטרה זכות להשתמש במזל"טים, אבל השאלה היא כיצד מתייחסים לאנשים שאינם חשודים או סתם עוברים ברחוב. כך גם לגבי צילומים של המשטרה בהפגנות. מה עושים עם החומרים? היכן הם נשמרים ומה רמת החשיפה שלהם?".

כמה עשרות ק"מ מזרחית לחוף הים של בת ים, בפאתי אזור התעשייה של מעלה אדומים, נפגשת מדי שבת בשעות הבוקר המוקדמות קבוצה של חובבי טיסנים, רחפנים והליקופטרים בלתי מאוישים. בשמים חגים שלל כלי טיס זעירים, שנוחתים על שביל כורכר לא סלול. המתקבצים כאן מתעניינים פחות בשימוש ברחפנים לצורכי צילום ויותר בצד הטכני של הטסתם. בחור בשם יוסי מראה לי רחפן ננסי בגודל כף יד. "זה בשביל הילדים", הוא מסביר. "אני מטיס אותו בתוך הבית". אדם מבוגר יותר מטיס רחפן שבנה בהרכבה עצמית. הוא משאיר אותו בשמים זמן רב כדי לרוקן לו את הבטרייה. אחר כך מגיע אב עם בנו בן העשר ומלמד אותו להטיס רחפן. "זה הגיל הכי טוב להתחיל", הוא אומר, "הנה, תראה באיזו קלות הוא מטיס את זה". אבל כשהילד רוצה להנחית את הכלי, האב לוקח ממנו את השלט. אני פונה לעבר מטיסי ההליקופטרים, שהטסתם נחשבת הדרגה המסובכת ביותר בהטסת טיסנים, ומעטים מגיעים בה לרמה של מקצוענות. כך מסביר לי אריאל פולק, שמסתייג מהקלות שבה היעדר הרגולציה מאפשר כיום לכל אחד להטיס רחפן. "זה הפך למגיפה של ממש. כל ילד שקונה רחפן חושב שהוא יכול להטיס אותו. לנו, המנוסים, זה לא נעים כי אנחנו יודעים ומכירים את החוקים. לכל אחד שמטיס כאן יש ביטוח. לפני כמה שבועות פרופלור חתך למישהו את האצבע. ראיתי הרבה תקלות קורות, הבעיה היא שהרגולטור לא באמת מקפיד לשמור על החוקים. אין אכיפה. צריך שיקרה אסון כדי שהרגולטור יתחיל לאכוף אותם".

קול חתן וקול רחפן

חתנים וכלות תמיד אהבו להצטלם מכל זווית אפשרית ביום חתונתם, וכיום אלבום התמונות הזוגי אינו שלם בלי תמונות אוויריות של הזוג המאושר ואורחיו - ממעוף הרחפן כמובן. הצילום האווירי בחתונות אמנם אינו כרוך בפגיעה בפרטיות, אבל החשש הבטיחותי גדול, משום שמשתמשים בכלי הטיס הזעירים במתחם סגור וצפוף. "בחתונה דבר כזה יכול ליפול למישהו על הראש, וזה לא כל כך בטוח, הרי מדובר בפרופלורים", אומר גל פליבה, בעל חברת לביא תצלומי אוויר. "לפני שנתיים עשינו ניסוי וזה כמעט הוריד לי אצבע".

התקשרתי אקראית לעשרה צלמי חתונות. כולם, ללא יוצא מן הכלל, הסכימו להוסיף צילומי רחפן לאירוע, חלקם ללא תוספת תשלום, אחרים בתוספת שבין 700 ל־1,500 שקל. אחדים אף הסכימו לצלם בתוך אולם אירועים עמוס. "אין בעיה לצלם עם רחפן בתוך אולם", הסביר לי אחד מהם. "הרחפנים האלה כל כך יציבים שאני מבטיח לך שכלום לא יקרה. וגם אם זה נופל על מישהו לא קורה כלום, מקסימום מכה קטנה לדודה למזל טוב". כשפניתי לאותם צלמי חתונות והצגתי עצמי כעיתונאי סירבו כולם להודות כי הם משתמשים ברחפנים משום שהטסתם מעל אנשים אסורה, כאמור, על פי חוק.

פליבה מסביר לי כי "הרחפנים שינו לגמרי את ענף צילומי האוויר. פעם כדי להשיג צילום ממעוף הציפור היית צריך להוציא מטוס או מסוק. כיום, בזכות הרחפנים, מחיר הצילומים ירד לחצי, וגם הגבהים שהרחפנים מסוגלים לטוס הם הרבה יותר נמוכים וקרובים לקרקע מאשר מטוסים ומסוקים". הוא מראה לי כמה צילומי אוויר יפהפיים, ובהם כמה שצילם במפעלי ים המלח, עם נוף מדברי ויציבות תמונה ברמת הפקה הוליוודית. הוא מציג גם צילום שצילם מעל הר הבית (ראו מסגרת), ועבודות מתחום הנדל"ן. "כשקבלן מרים רחפן לגובה שבו אמור להיבנות הפנטהאוז, בקומה ה־20 שממנה רואים את הים, הוא יכול לדרוש עוד 400 אלף שקל אחרי שהלקוח רואה את הנוף", הוא מסביר.

"רק לפני שנתיים רת"א התחילה לדרוש מחברות מסחריות להוציא רישיונות להטסת רחפנים. קודם לכן, משום שהשותף שלי ואני עסקנו בזה בצבא, פשוט ישבנו עם מפות טיסה מיוחדות כדי להבין איפה מותר ואיפה אסור להטיס את הרחפנים. כרגע אני עסוק בהסדרת רישיונות מול רת"א כדי לא להמשיך לעבוד בלי רישיון". אם תעמוד בדרישות ותזכה ברישיון מסחרי, תהפוך בקרוב לביא תצלומי אוויר לחברה השמינית בארץ שהיא בעלת רישיון מרת"א.

בענף טוענים כי צלמים מקצועיים רבים ממשיכים לעבוד בלא רישיון משום שהוצאת הרישיון עולה 20 אלף שקל וכרוכה בקורס בן שלושה חודשים שמבחן קשה בסופו. אחר כך עולה חידוש הרישיון 3,000 שקל מדי שנה. בהתחשב בעובדה שרמת האכיפה אפסית, התמריץ להוצאת הרישיון נמוך מאוד, והתחום ממשיך להיות פרוץ לחלוטין (ממשטרת ישראל לא התקבלה תגובה עד לסגירת הגיליון, חרף פניות חוזרות בבקשת תגובה).

"בשנים האחרונות השוק הזה נפתח לכולם", אומר פליבה ומצביע על רחפן DJI המונח על שולחנו. "לפני שלוש שנים לא היו כאלה מוכנים. ישבנו ובנינו אותם, וזה לקח שבועות. מאז, חברת DJI הסינית עשתה מהפכה בתחום והנגישה אותו. הדברים האלה נמכרים כמו לחמניות. רת"א לא מרשה לאבד קשר עין איתם אבל אף אחד לא מתייחס לזה, כולם עושים מה שהם רוצים. להערכתי יש בארץ כ־5,000 ילדים שפשוט מטיסים רחפנים כאלה מחוץ לבית שלהם, ואין כמעט צלם חתונות שלא משתמש בזה, אבל הם לא ישקיעו את המאמץ והכסף הדרושים להוצאת רישיון כי זה לא התחום שלהם".

עד 2007 נעשתה כל הטסת כלי הטיס הבלתי מאוישים בישראל בפיקוח חיל האוויר. באותה שנה, בעקבות הפופולריות ההולכת וגוברת של כלי הטיס האלה בשוק האזרחי, הקימו ברת"א מחלקה מיוחדת בניהול בני דוידור.

בני דוידור, מה עמדתכם ברת"א בעניין צלמים שמפעילים רחפנים באולמי חתונות?

"מי שעובד באולם חתונות לא קיבל ממני רישיון, אלא אם כן הוא שוכר את אחת החברות שיש להן רישיון טיסה, אבל צריך לזכור שיש רק שבע כאלה. ובכל מקרה, מעל אנשים אנחנו לא מאשרים בשום פנים להטיס רחפנים".

אני מתאר בפני דוידור את המתרחש בחוף בת ים, באולמות החתונה ובשאר המקומות שבהם ביקרתי. "מי שאמונה על אכיפת החוק היא משטרת ישראל", הוא אומר, "ומה שתיארת שנעשה בחוף בת ים או באולמות חתונות הוא סיכון חיי אדם. גם אין אף חברת שמירה שמותר לה להפעיל מזל"טים לשימוש מסחרי, ולא קיבלנו בקשה מאף גוף או חברת שמירה. הם עוברים על החוק.

"רוב הרחפנים לא מגיעים מהעולם המסודר של כלי הטיס, הם לא מספיק אמינים, וזה אומר שהם יכולים להוות סכנה לאנשים על הקרקע כשהם נופלים. לכן החוק מתיר היום להטיס טיסנים רק במרחק 250 מטר מאזור מגורים, ולגובה של 50 מטר. לבעלי רישיון מוסמכים אנחנו מאפשרים להטיס באזור אורבני, אבל גם להם אנחנו לא מאפשרים להטיס מעל אנשים כי הכלים המקצועיים מגיעים למשקל של 10 ק"ג וזה יכול להרוג. יש כאן עניין של מודעות של אנשים. כל אדם שמסכנים את חייו חייב לפנות למשטרה".

אדם שנופש בחוף בת ים או חוגג בחתונה לא מודע לכך שרחפנים מסכנים את חייו.

"יש הרבה דברים שמסכנים את החיים שלנו. כשמשהו מסכן את חייך באמת אתה יכול לדעת את זה ולהתלונן. אבל מה שבאמת מפריע לאנשים זה שמצלמים אותם, וזה כבר לא קשור לרת"א".

הר הבית מתחתינו

חשש מפצצה מרחפת

ב־23 במרץ עיכבה המשטרה גבר לחקירה לאחר שהטיס רחפן עם מצלמה סמוך לכיפת הסלע. למרבה המזל האירוע נגמר במעצר ולא בתקרית קיצונית, אבל שורה של מקרים שבהם רחפנים טסו סביב הר הבית מדגישה את הפוטנציאל הנפיץ של התופעה. "תקלה קטנה יכולה לגרום לרחפן ליפול בתוך הר הבית ולגרום לתקרית די מביכה", מתבטא בעדינות הצלם שירן גרנות, מפעיל דף הפייסבוק "רחפנים בשמי ישראל". "חל איסור גורף על הטסת כל כלי טיס מעל הר הבית ברדיוס של ק"מ וחצי. כל חברי הקבוצה מודעים לזה, אבל תמיד יהיו כאלה שיבחרו להיות יוצאים מן הכלל".

רונן דיקר, מנכ"ל קופטר פיקס המתמחה בצילומי אוויר ובעלת רישיון הטסה מרת"א, מזהיר מפורשות מהשימוש ברחפנים לצורך ביצוע פיגוע בהר הבית, ומזכיר כי המטיס כלל לא צריך להיות בקרבת מקום. "אפשר לתת לרחפן נקודות נ"צ אל היעד והוא יגיע לשם, ינחת ויתפוצץ. יש רחפנים שמסוגלים לשאת משקל של חמישה ק"ג ויותר, שיכולים ליצור נזק משמעותי". תא"ל במילואים גיורא ענבר סבור כי הרחפן הוא בעל פוטנציאל הרס כמו כל מטוס או מסוק. "הדרך היחידה להתמודד עם זה היא לעשות רישום של כל הכלים שנמכרים ולדרוש שלכל מטיס יהיה רישיון ושהוא יהיה מפוקח על ידי הרגולטור. הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לרכוש ולהטיס רחפנים היא לא הגיונית. צריך להסתכל על זה כאילו אדם רוכש הליקופטר ומטיס אותו בלי רישיון".