האם MIT תהרוג את הקורסים?

האם הגיעה העת להיפרד מהקורס כיחידה המארגנת את הלמידה שלנו?

חינוך, כמו בנקאות ורפואה, הוא ענף שמרני. עליו מוטלת האחריות לצרוב בתודעת הדור הבא את מה שהדור הקודם חשב לנכון. לכן לא מפתיע שמערכות חינוך משתנות לאט, וכפי שרבבות מורים צעירים וחדורי אמונה גילו לאורך השנים על בשרם - נרתעות מכל רמז ליצירתיות או חידוש טכנולוגי, ארגוני, ובוודאי פדגוגי. מערכות חינוך שונאות את המעודכן ומקדשות את הישן.

ואף שבאחרונה מחלחלים למערכות חינוך רעיונות חדשים שנוגעים להיררכיה, יחסי המורה והתלמיד ואימוץ טכנולוגיות חדשות, דבר אחד נותר קפוא: הקורס. יחידת הלימוד שאורכה שלושה או ארבעה חודשים, ושנפרסת למפגשים בני 45 דקות או שעה וחצי, כבר טבועה כל כך עמוק בחיינו, מכיתה אל"ף ועד הדוקטורט, עד שנדמה כי היא חוק טבע ולא עוד רעיון מאובן. וכעת יש מי שמציעים לוותר עליה.

כשבדקו למה רק 5% סיימו את קורסי האונליין במלואם גילו פרט מפתיע: כ־40% מהנרשמים לקורסים למדו במכוון רק קטעים קצרים וממוקדים, ולמעשה יצרו לעצמם מסלולי לימוד אישיים צילום: שאטרסטוק

MIT, מהאוניברסיטאות היוקרתיות באמריקה ומוסד המחקר המוביל בעולם לפי דירוג QS הבריטי, פרסמה באחרונה דו"ח עב כרס, בן 213 עמודים, שמפרט שינויים שעומדים להתחולל בשיטות הלימוד שם. לצד סעיפים צפויים כגון יותר לימודי קיץ, התנסות בשטח, לימודים בינתחומיים, קשר עם הקהילה ואפליה מתקנת בקבלה למוסד, מופיעות כמה יוזמות שנוגעות בפרה הקדושה של החינוך העולמי - שיטת הלימוד. MIT מתכוונת להתנסות בשינוי היחידה שנקראת "קורס", בשבירתה ובהרכבתה מחדש.

"מבוא לכלכלה", "כימיה אורגנית 2", "אתגרים תכנותיים בבינה מלאכותית" ועוד שמות שקל לדמיין את הכיתה והמעבדה שמסתתרים מאחוריהם יוחלפו בלימוד מודולרי, כלומר הוראה של יחידות לימוד קטנות. חלק ניכר מהלימוד הפרונטלי יהיה אונליין. סטודנטים, לפי ההצעה שעולה בדו"ח, ירכיבו לעצמם מסלולי לימוד מיחידות קצרצרות, וכך כל אחד ייצור לו "קורסים" תפורים על מידותיו.

את הרעיון קיבלו ב־MIT מגל האתרים החדש של לימודי אונליין. אתרי MOOCs (Massive Online Open Courses), דוגמת קורסרה ו־EdX, שבו משתתפת גם MIT, סחפו מיליוני גולשים בעולם - 800 אלף בני אדם למדו השנה באמצעות האינטרנט בקורסים ש־MIT הציעה.

אלא שבדיקה העלתה כי פחות מ־5% מהנרשמים לקורסים הללו מסיימים אותם. בתחילה חשבו ב־MIT כי הדבר הוא ראיה לכישלון הפורמט, אבל אז גילו נתון מעניין אחר: כ־40% מהנרשמים שומעים קטעי הרצאות ספציפיות, כלומר מלקטים מהקורסים את המידע הרצוי להם, לשם קידום הקריירה, פתרון בעיה או העמקה בנושא שחשוב להם - ושאינו דווקא נושא הקורס. כך נולד הרעיון להמיר את הדרישה מסטודנטים לצבור נקודות פדגוגיות בפרויקטים ואתגרים לפתרון שאת הדרך אליהם כל סטודנט יסלול בעצמו, באמצעות איסוף יחידות ידע ולימוד, כמו במילוי עגלת קניות. קורסים חדשים ייווצרו בידי הסטודנטים עצמם, בשילוב בין חוכמת ההמונים לדרישות הקהל, ובמקביל תלמידים שרוצים להעמיק ולהתקדם במסע אישי יוכלו לעשות זאת. מחברי הדו"ח אף סבורים שאפשר יהיה ליישם את רוח המודולריות גם באופן גשמי, בקמפוס האוניברסיטה.

מי שהרעיון מעט מרתיע אותו אינו לבד - גם מרצים רבים ב־MIT מעלים כנגדו שלל התנגדויות, כצפוי. אבל אולי המשוכה המפלצתית שקרויה "קורס" בכל זאת אינה הדרך הטובה ביותר לקלוט, ללעוס ולעכל ידע? ואולי, כשם שהדור הנוכחי כבר לא קונה אלבומים אלא שירים, גם המודל העסקי והתפעולי של ההשכלה הגבוהה יכול להשתנות? אולי שינוי האדרת ישפר גם את הגברת? ועל דבר אחד אין ויכוח, יש מה לשפר.C