יובל שטייניץ או ישראל כץ, מי יזיק פחות למשרד האוצר?

שר האוצר יאיר לפיד יפנה היום את לשכתו בקומה הראשונה ברחוב קפלן 1 בירושלים. עד הבחירות ולמעשה עד הקמת הממשלה הבאה יצטרך נתניהו להושיב מישהו בכיסאו, אלא אם כן הוא מתגעגע אליו בעצמו. עד להקמת הממשלה הבאה יש לפחות חמישה או שישה חודשים, ומשרד האוצר חולש על תחומי עשייה רבים, כך שגם בפרק זמן קצר כל כך ואף שמדובר בממשלת מעבר בעלת סמכויות מוגבלות (ראו הרחבה במסגרת), שר האוצר יוכל להשפיע רבות.

בחודשים האחרונים פעל מאחורי הקלעים השר לעניינים אסטרטגיים יובל שטייניץ כדי להזכיר לעולם שהוא היה פעם שר האוצר. שטייניץ היה שמח מאוד לחזור לאוצר, ולו לתקופה, בשאיפה שהזמני יהפוך לקבוע לאחר הבחירות. פרט לו מוזכר בימים האחרונים שמו של שר התחבורה ישראל כץ כמי שעשוי להתמנות לשר האוצר הזמני (נוסף לתפקידו הנוכחי). "כלכליסט" מנתח מי מביניהם עדיף למשרד האוצר ומי עדיף למשק, בעיקר בתקופה זו של האטה כלכלית.

מימין ישראל כץ ויובל שטייניץ

ייתכן שנתניהו דווקא מעדיף למנות שר חלש לתפקיד

מבחינות רבות שטייניץ הוא הבחירה הקלה והנוחה. הוא כיהן בתפקיד כארבע שנים, הוא מכיר היטב את עבודת המשרד על אגפיו השונים, הוא מכיר חלק מהאנשים (אם כי רבים מהם, בעיקר הבכירים, התחלפו מאז שעזב), הוא יודע את החומר והוא מתגעגע לתקציב הדו־שנתי, ההמצאה שהוא חתום עליה. מינויו לתפקיד יחסוך את זמן הלמידה שיידרש ממי שאינו בקי בעבודת האוצר ויאפשר פגיעה מינימלית בתפקוד המשרד תחת חילופי השרים.

מנגד, פקידיו הבכירים של משרד האוצר ממילא מתאפיינים בעצמאות גדולה יחסית. אגף שוק ההון, למשל, לא צריך שר באופן שוטף כדי לפקח על גופי הפנסיה. כמו כן, אחרי שנחצה את 31 בדצמבר, ממילא הפקידים - בעיקר החשבת הכללית והיועץ המשפטי של האוצר (ראו הרחבה במסגרת) - יקבלו סמכויות נרחבות בניהול התקציב ובקביעה מה מותר ומה אסור למשרד לעשות בתקופת ממשלת מעבר. כך שגם שר שלא מכיר את עבודת האוצר מבפנים לא אמור לשבש לחלוטין את תפקוד המשרד.

בכל מקרה, ההיכרות עם עבודת המשרד היא לא הפרמטר היחיד בהחלטה של ראש הממשלה את מי למנות לתפקיד. כך למשל, ייתכן שהוא יעדיף לשבץ בו שר חלש כמו שטייניץ, שהיה חלש גם בתקופת כהונתו כשר אוצר מן המניין.

הפקידים שאיתם שוחח "כלכליסט" היו מעדיפים לראות שר בעל בסיס פוליטי חזק מתיישב בכיסא שר האוצר, כדי שיהווה משקל נגד למשרד ראש הממשלה. כץ מתאים בדיוק לפרופיל זה, ואם ישמש בתפקיד באופן זמני או קבוע, מערכת היחסים שלו עם נתניהו תקביל למערכת היחסים של שר הביטחון משה יעלון איתו: האחד לא מאיים על השני, לכל אחד מהם תמיכה פוליטית מבוססת כדי לא להיות נשלטים זה על ידי זה; התוצאה היא שיתוף פעולה מועיל לשני הצדדים.

שטייניץ וכץ אוחזים בתפיסה כלכלית דומה לזו של נתניהו

במישור האידיאולוגי הן לשטייניץ והן לכץ תפיסה כלכלית דומה לזו של ראש הממשלה. שניהם מאמינים במשק שמבוסס על תחרות חופשית ורואים את השוק הפרטי כגורם המוביל ביצוע, כשהממשלה היא רק רגולטור וגורם מוביל מדיניות.

כץ, למשל, מוביל בהשראתו של נתניהו את תהליך הפרטת נמלי הים, והוליך את רפורמת השמים הפתוחים שהגדילה את התחרות בענף התעופה. בתחומים האלה כמו גם בתחום פיתוח תשתיות התחבורה הוא נחשב לשר בעל רקורד עשייה מוכח. מנגד, הוא לא הצליח לפתח את התחרות בענף הרכב כפי שהבטיח חרף ניסיונותיו, בין היתר משום שהרבה יותר מסובך להנהיג חקיקה בכנסת מאשר לסלול כבישים.