נכשל בכלכלה

נוכח־נפקד בתחום הכלכלי

ראש הממשלה בנימין נתניהו של הקדנציה האחרונה היה הכי רחוק שאפשר משר האוצר נתניהו. כמעט לא התערב בהחלטות הכלכליות, וכשכן - נדחק לקרן זווית פוליטית בידי שר האוצר יאיר לפיד ו־19 המנדטים שלו.

נתניהו התנגד לחלק גדול מהמהלכים של לפיד, ובראשם לתוכנית 0% מע"מ. אולם רק כשריח הבחירות נעשה סמיך, פעל לסיכול המהלך. זו שיטת הניהול שהפגין: להצביע בעד, ומיד לפעול נגד מאחורי הקלעים. כשכבר התערב ובחר את יעקב פרנקל לנגיד, נקלע למחול שדים שהסתיים עם הנגידה שהכי פחות רצה. כך שההחלטה הכלכלית החשובה של נתניהו היתה למנות את לפיד לשר האוצר.

נתניהו הכלכלי בקדנציה האחרונה היה נוכח־נפקד. לא מר כלכלה שמתווה דרך, אלא מר "מי־תקע־אותי־עם־לפיד־ומתי־כבר־בחירות".

שאול אמסטרדמסקי

בנימין נתניהו צילום: אמיל סלמן

אוצר: יאיר לפיד

כדאי להקשיב גם לאחרים

יאיר לפיד הוא דוגמה קלאסית לתלמיד שהשקיע, האמין, נתן את כולו והיה מלא בכוונות טובות אך בסופו של דבר לא עבר את הבחינה. קודם כל כי הרף שהוא הציב לעצמו גבוה מדי, מה שצריך ללמד אותו לקח: אל תבטיח מה שאתה לא יכול לקיים, הרי זו פוליטיקה ישנה. לזכותו ייאמר שהוא לקח את המושכות מבכירי משרדו, אבל לחובתו ייאמר שהוא לא עשה בהן שימוש נכון. ההתמקדות של לפיד ביוקר המחיה היתה ראויה וחשובה, אולם הפירות שהוא הבטיח לא הבשילו וככל הנראה לא היו מבשילים גם אם היה מכהן עוד שנה בתפקיד. דרך הניסיון להתמודד בגירעון ועד לתוכנית 0% מע"מ - טוב שלפיד לא פעל בעיוורון לפי עצות כלכלנים, אך מוטב היה לו הקשיב קצת יותר לעצות שלהם ושל בנק ישראל, שיודעים דבר או שניים בנושא.

עמרי מילמן

כלכלה: נפתלי בנט

השקיע במדיני, לא בכלכלי

קשה למדוד את טיב העבודה של נפתלי בנט במשרד הכלכלה. בנט הקפיד לא לנקוב ביעדים מדידים ולא קידם רפורמות שהאזרח הפשוט יכול להבין כיצד הן משפיעות על הכיס שלו. התחזקותו בסקרים לא באה בזכות ביטול הפטור מהסדר כובל למשווקי תוצרת חקלאית, אלא בשל התבטאויותיו בתחומים המדיניים, הביטחוניים והפוליטיים. למשרד הכלכלה אין כלים לשנות סדרי עולם, ובנט לא ניסה לשנות עובדה זו. הוא כנראה לא שאף להיות שר כלכלה מעולה. הוא לא לקח סיכונים ויצא ברפורמות גרנדיוזיות. אולי הוא קרא את המפה הפוליטית טוב יותר מלפיד והבין שבממשלה הנוכחית צריך לשחק סולידי ולא לעורר מהומות. בינתיים הוא חיזק את מעמד היבואנים על חשבון היצרנים המקומיים, פעל לביטול מונופול המלט בישראל, שילב בעלי מוגבלויות במקום העבודה והעביר את חוק המזון.

דוד רפאלי

נפתלי בנט צילום: שאול גולן

ביטחון: משה יעלון

שורת דרישות מופרזות

בדומה לקודמיו, גם משה יעלון העביר חלקים נרחבים מהקדנציה בהתכתשויות עם האוצר בנסיון לנפח עוד ועוד את תקציב הביטחון. לזכותו ייאמר, שהוא הראשון שיישם שקיפות בתקציב - גם אם רק על חלק קטן ממנו בינתיים - כשבצוק איתן הוא הנהיג שיתוף פעולה תקדימי עם האוצר, שבמסגרתו הועבר פירוט יומי על הוצאות הלחימה.

כנגד יעלון אפשר לטעון כי דרישותיו היו כה מופרזות, שחייבים לתהות על שוויון הנפש שלו על הפגיעה החמורה בתקציבים האזרחיים, שהיא פועל יוצא שלהן.

יעלון אף הגדיל עשות כשחודש אחרי שאישר את תקציב 2015, הוא החליט לפוצץ אותו. זאת אף שהוא קיבל את התקציבים הדרושים להעברת בסיסי צה"ל לדרום, בניגוד למה שטען השבוע, ואף שהוא יודע שבמהלך השנה יתווסף לתקציבו עוד המון בהעברות תקציביות.

עמרי מילמן

בינוי: אורי אריאל

הדירות רק התייקרו

אורי אריאל נכנס למשרד הבינוי שנה וחצי אחרי המחאה החברתית. במקום להתמקד בקידום בנייה בהתנחלויות, השר ממפלגת הבית היהודי היה צריך למצוא פתרון דווקא לזוגות צעירים שרוצים לגור במרכז הארץ ולא בחברון־גוש עציון. הוא הכריז על תוכניות רבות לפתרון משבר הדיור - מ־0% מע"מ (טוען שהרעיון היה שלו - ט"פ), דרך תוכנית מחיר מטרה, ועד הפיכת חברת עמידר ליזמית נדל"ן בתחום התמ"א 38. אריאל הבטיח לציבור שהמחירים יירדו ולכן אין סיבה ללכת לקנות, אלא שהתוכניות נתקעו, ובינתיים מחירי הדירות דווקא המשיכו לעלות. במקום ירידה של 15%–20% כפי שהבטיח, המחירים עלו בכ־6% מאז הושבע כשר בממשלה. כולם הפסידו - גם הקונים שהקשיבו לעצת השר והמתינו, וגם הקבלנים והיזמים שספגו תקופה של קיפאון במכירות.

טל פמסון

שר הבינוי אורי אריאל צילום: איתמר סיידא

בריאות: יעל גרמן

משרד הבריאות היה משותק

כהונתה של יעל גרמן כשרת הבריאות עומדת בעיקר בסימן הוועדה בראשותה, שעמלה על רפורמת ענק במערכת הבריאות - משינוי ארגוני בניהול בתי החולים, דרך שינוי ביטוחי הבריאות, ועד קיצור תורים לניתוחים. אלא שבסופו של דבר פירוקה של הממשלה מותיר את הוועדה הזו על הנייר בלבד. זו לא היתה בעיה גדולה, אלמלא העובדה שבמהלך אותה שנה משרד הבריאות היה כמעט משותק כי כולם חיכו לראות מה תלד הוועדה. בהינתן שמלכתחילה הקואליציה היוצאת היתה פריכה מאוד, זו אולי גם הטעות הגדולה של גרמן - ועדה שעובדת כל כך הרבה זמן ומסקנותיה לוקחות זמן כה רב ליישום, כאשר בזמן הזה המשרד לא יכול לפעול, ספק אם תוציא לפועל את המלצותיה לפני שהממשלה תיפול. וכך אכן קרה. גרמן למדה בדרך הקשה שמה שלא עושים בתחילת הקדנציה כבר לא יקרה.

מיקי פלד

חינוך: שי פירון

אין זמן לשינוי גדול בחינוך

כמו ראש מפלגתו, גם שר החינוך שי פירון התאפיין בעיקר בכוונות טובות ובמגוון יוזמות, שמהן בסופו של דבר נותרה עשייה חלקית וכמה קמפיינים לא ברורים של יחסי ציבור. כשפירון בחר ללכת על פרויקטים נקודתיים שלא מצריכים שינוי סדרי עולם, דוגמת הקייטנות המסובסדות בקיץ, זה עבד. כשהוא בחר ללכת על הזזת לוחות טקטוניים, דוגמת הקמת מחוז החינוך החרדי ושינוי שיטת התקצוב לבתי הספר, זה ארך זמן רב מדי, וטרם מומש. פירון ניסה להתמודד עם הבעיה של אי־השתלבותם של החרדים והערבים בשוק העבודה, בין היתר כתוצאה מפערים משמעותיים בחינוך, מתוך הבנה שמדובר באתגר הגדול ביותר של המשק והחברה בישראל. אבל הוא מצא את עצמו מול מערכת שבקושי זזה, ולא תמיד רוצה לזוז. אולי עם עוד שנה בתפקיד הוא היה מותיר חותם משמעותי על מערכת החינוך.

שאול אמסטרדמסקי

שי פירון צילום: צביקה טישלר

אנרגיה: סילבן שלום

תקע מקל בכל גלגל אפשרי

סילבן שלום נכנס למשרד האנרגיה בסערה גדולה ועם רזומה עשיר, אחרי שכיהן בעברו כמנכ"ל המשרד, כיו"ר דירקטוריון חברת החשמל וכשר האוצר. ואולם, למרות ההיכרות העמוקה רמת ההתעניינות שלו בתחום היתה כנראה נמוכה. אחרת איך ניתן להסביר, למשל, מדוע הוא עדיין לא הצליח לקבוע כמה עתודות גז יש לישראל או כיצד הוא יכול היה לשתוק כששר האוצר בחר לקבור את הרפורמה בחברת החשמל.

במשמרת של שלום כמעט 20 חברות מחזיקות ברישיון קידוח גז, אבל לא יכולות לעשות בו כלום, כי נקבעו דמי פיקדון של 2.5 מיליון דולר לכל רישיון, סכום זהה להכנסותיהן. ואפילו את הרפורמה בתאגידי המים הוא הצליח לתקוע.

אין פלא שבמשק האנרגיה שמחים על הבחירות. נמוך יותר מהקדנציה הנוכחית, הם אומרים, אי אפשר להגיע.

ליאור גוטמן

תחבורה: ישראל כץ

שיפר תשתיות, נכשל בפקקים

ישראל כץ למד בקדנציה השנייה שלו כשר התחבורה איך להזיז את המכניזם האדיר שנקרא תחבורה. ההישג הבולט שלו ניכר בניצחונות שנחל במלחמות התקציב, שהביאו להשקעה אדירה בתשתיות התחבורה שיורגשו בעוד כמה שנים.

הישג בולט נוסף שכץ יכול לזקוף לזכותו הוא שבמשמרת שלו החלה ההקמה של שני נמלים חדשים בישראל.

מנגד, כישלונו הבולט הוא מצבה העגום של התחבורה הציבורית במטרופולינים. הרכבת הקלה בתל אביב בחריגת תקציב של 6 מיליארד שקל? רפורמת האוטובוסים בגוש דן נכשלה? עיר הבה"דים בדרום הוקמה מבלי להביא את עומס התנועה אליה? שטויות. תמיד אפשר להיכנס ביו"ר ועד נמל אשדוד אלון חסן, והציבור ישכח מהפקקים.

ליאור גוטמן

ישראל כץ צילום: אוראל כהן

רווחה: מאיר כהן

בעיקר תיקונים קוסמטיים

שר הרווחה היוצא מאיר כהן לא הצליח ביישום שני הנושאים הכלכליים הגדולים שהיו על שולחנו: חיזוק האיתנות הפיננסית של ביטוח לאומי, שבמצבו הנוכחי לא יוכל לעמוד בתשלומים שהוא יידרש לשלם בעוד 30 שנה; וצמצום הפערים החברתיים והעוני. כהן אמנם הקים את ועדת אלאלוף למלחמה בעוני ואף הצליח להשיג תקציב נוסף של כמיליארד שקל עבור חלק מהמלצותיה בשנה הבאה, אך אין בטוחה שהממשלה הבאה תיישם אותן.

בסופו של דבר כהונתו של כהן תיזכר כמו זו של קודמו, משה כחלון. שניהם כיהנו פחות משנתיים ולא הצליחו לבצע רפורמות חשובות ונדרשות, אלא תיקונים קוסמטיים לכל היותר. תיקון שכזה הוא הוצאות ועדות הערר על הוועדות הרפואיות של ביטוח לאומי מידי המוסד, אך בוועדות הרפואיות עצמן - שעל תפקודן נמתחת ביקורת קשה - לא הצליח לגעת.

מיקי פלד