הפוליטיקאים לא סופרים את הקולות בפריפריה
במרכז הארץ - מאבק אימים על גושים, על לב הבוחר. את הקולות הנידחים בפריפריה כבר מזמן אספו נסראללה והנייה, להם מאמינים יותר מלכל שר בממשלה
במרכז הארץ משחקים כיסאות מוזיקליים, לבני ובוז'י, לפיד וכחלון, אורי אריאל ובנט, מאבק אימים על גושים, על לב הבוחר. גם הפעם, המלחמה היא על המרכז, הפוליטי, הגאוגרפי, הדמוגרפי, על הממוצע הבורגני, בין חדרה לגדרה, קומה שלישית דירת שלושה חדרים עם מאזדה שלוש.
תושבי הפריפריות יושבים מול המסך, מביטים בבנט ההיפסטרי, בזהבה המתנחלת, על סתיו שפיר שנזרקת על בסיס קבוע מוועדת כספים, באמיר פרץ וחוק השקיות שלו, ולא מבינים. איך כל זה ישנה משהו, למישהו מתישהו.
המרכז הפוליטי לא מתרשם מאיתנו, אחוזים בודדים, עוד מעט רק קצת יותר מקולות הימאים. את הסטארים שלנו, כמו חיים ילין, אוספים ציידי הכישרונות, כוכב נולד לשעה עבור מפלגה שסיימה את דרכה, ובסיבוב השני והאחרון שלה היא נאלצת לדוג דגים באגמים שמעבר להרי החושך.
באזורים שבהם אין פקקי תנועה בבוקר, אף אחד לא מאמין שמישהו יביא פרנסה, אולי אלוהים, אבל בטח לא ראש ממשלה. במקומות שקורות חיים עם תואר שני באופן קבוע יהיו "אובר קווולפיד", שירות התעסוקה הוא לא באמת שירות תעסוקה, ואם תשאל את הממתינים בתור מי ייתן פרנסה, גם שם אלוהים הוא התשובה הכי טובה, סטטיסטית הוא כנראה מצליח יותר מהמדינה.
רמת הגולן. מאמינים לנסראללה יותר מלראש הממשלה צילום: מאור שלום סויסה
באזורים שבהם אזורי התעשייה הופכים לאט לאט לאזורי תיירות וקניות, אף אחד לא מאמין שמישהו יוכל להוריד את מחיר העגבניות. יש מקומות שהם כל כך נידחים, מהם אפילו רמי לוי לא טורח לאסוף קולות. באזורים שרמי לוי כן נמצא, הסופרמרקט הוא חצי יום בילוי, ומתת אלוהים. במקומות האלו, בהם גרים הקולות הנידחים, מתלבשים יפה גם לתור בקופת חולים. אף אחד כאן לא מצפה באמת מכחלון להוריד את ממדי העוני, כמו שהוריד את מחירי הסלולר. אולי יצביעו בשבילו, אבל לא בגלל התקווה, בעיקר בגלל הייאוש. בסוף העולם שמאלה, העוני הוא לא מספר, הוא לא קו, הוא לא סטטיסטיקה, הוא בסך הכל ארנק ריק במקום מזוודת החלומות.
בעולם של ישובים שיותר קרובים לגדר הגבול של תל אביב, העולם נעשה הרבה יותר ברור, אין כאן מצוקת דיור, אין כאן בעיית פרנסה, גם אין אפילו מלחמות בין דתיים וחילוניים. יותר מעניין את האנשים מה אומרים באו"ם, מה אומר קארי, ואיך גלי האיסלאם שוטפים את אירופה.
תנועות חברתיות, תנועות מרכזיות, חברי כנסת שלא יצאו מהארון, כל אלו לא שייכים לכאן. הרי הסיכוי לפגוש מנהרת טרור גדול מזה מהסיכוי שמחיר הפלפל יירד; דאעש מתקדם לגבול הרבה יותר מהר מכל חוק שיטיב את חייו של חייל משוחרר בפריפריה. את הקולות הנידחים כבר מזמן אספו נסראללה והנייה, להם מאמינים יותר מלכל שר בממשלה.
