תקום ותלך ביום שתקבל רק 3.5 מיליון שקל? "אני עוד לא שם"
מנכ"ל כלל ביטוח איזי כהן מסכם שנתיים סוערות, מתקומם נגד עודף הרגולציה וועדת גרמן, עוקץ את המתחרים, מוטרד מגובה הפנסיה אבל גם מדמי הניהול ומודה שאין לו מושג מה יעלה בגורל הבעלות על החברה
לא כל מנכ"ל היה נהנה לנהל חברה שהיא חלק מקונצרן מתפורר, עם מאבק שליטה על הבעלות ובמצב מתמשך של אי־ודאות. לאיזי כהן זה דווקא מתאים. בשנתיים שהוא מנהל את כלל ביטוח, חלק מקבוצת אי.די.בי, הוא ראה אותה כמעט נמכרת לסינים בעסקה שבוטלה בהוראת הפיקוח על הביטוח; מיטלטלת עם כל הקונצרן ונשמטת מידיו של נוחי דנקנר; עוברת לניהול בידי נאמן; ומתגלגלת לידיהם של בעלי הקונצרן החדשים מוטי בן־משה ואדוארדו אלשטיין, רק כדי לגלות שיש סיכוי סביר שהפיקוח על הביטוח לא יאשר להם להחזיק בחברה. רשמית, הוא מצהיר: "אני רוצה מאוד שאי־הוודאות הזאת תיגמר. זו דרישה שאני מפנה בכל הזדמנות לרגולציה. זה לא בריא". כרגע, בלי בעלים, הוא אומר, "אסור לי לדבר עם אלשטיין ובן־משה. אני עומד בקשר רק מול הנאמן. מקסימום אנחנו אומרים שלום־שלום. אני לא יכול לספר להם על התוכניות העסקיות ועל התחזיות".
אבל מבעד למילים, אפשר לראות איך כהן מצליח להפיק לא מעט מהערפל שבו הוא פועל מאז כניסתו לתפקיד. האיש שבמשך השנים שבהן ניהל את מגדל זכה לכינוי "הבולדוזר" נכנס לכלל כרוח סערה, ובלי בעלים ברקע איש לא הפריע לו לחולל אותה. הוא החליף כמעט את כל צמרת הניהול, שינה את המבנה הארגוני, מכר את בית ההשקעות כלל פיננסים ("זה היה נטל ולא נכס. בתי ההשקעות של חברות הביטוח לא רשמו תוצאות ששינו את התמונה הכוללת של ענף הביטוח, זה לא בסיס אלטרנטיבי שמחפה על ביטוח בתקופות הקשות שלו"), סגר את פעילות האשראי הצרכני, הסיט את תשומת הלב ממכירת ביטוחים לקבוצות למכירה ליחידים, ואפילו העביר את החברה מהמשרדים האפרוריים ברחוב מנחם בגין בתל אביב למשרדים חדשים וצבעוניים בקריית עתידים, כי הוא שונא כל מה שאפור.
במילים אחרות, כהן מנהל את כלל במעין ואקום, שבו הוא משמש שליט יחיד וכמעט כל יכול. זה מתאים להפליא לדומיננטיות הניהולית הרגילה שלו, ומאפשר לו ליצור את המשוואה כלל = איזי כהן, אי של יציבות בתוך כאוס ניהולי המתחולל בקבוצה, שעשויה בהחלט לפעול לטובתו בכל תרחיש של חילופי בעלים או מכירה. אבל הוא, כאמור, לא יכול להגיד את זה. במקום זה הוא מדגיש את המתבקש: "אנחנו משלמים מחיר על הדירוג שלנו בגלל מבנה הבעלות הלא ברור, ובטווח הרחוק המשקיעים של כלל צריכים לדעת מה קורה. מפריע לי שהם ייפגעו. לי אישית לא משנה מי בעל הבית. אם החברים באי.די.בי יקבלו היתר, אני אכבד את זה ואשמח. אם החברה תימכר, כמובן ארצה לדעת מי הקונה, אבל זה לא ישפיע על הניהול שלי ואקבל כל הכרעה. רק שתגיע כמה שיותר מהר".
כלל
נרדמו בשמירה
כהן (63) הוא מוותיקי המנהלים בענף הביטוח. כמעט 30 שנה עבד במגדל ובמשך עשר שנים אף היה מנכ"ל החברה. ב־2008 פרש כדי לנהל את אפריקה ישראל של לב לבייב, בדרכה להסדר החוב, וכעבור ארבע שנים חזר לענף הביטוח והתייצב בראש כלל. השיחה איתו עכשיו נשמעת לרגעים כמו נאום אמצע קדנציה, שבו הוא מודה לכל אנשי החברה "על העבודה המדהימה בשנתיים האחרונות. אני אסיר תודה על מה שעשו לקידום החברה", ומדבר על כך שהוא "מתחיל ליהנות", כעת כשהתקופה הקשה מאחוריו.
אלשטיין ובן־משה. "אסור לי לדבר איתם, מקסימום שלום־שלום. אני עומד בקשר רק מול הנאמן, לא יכול לספר להם על התוכניות והתחזיות" צילום: רותם מלנקי לבד מחיבתו לניהול אינטנסיבי ואגרסיבי, במקרה של כלל לכהן באמת לא היתה ברירה: עם חברה על המדף, רגע לפני מכירה לקבוצת משקיעים סינים, הוא נדרש להוכיח, ומהר מאוד, שמדובר בחברה ראויה, ועשה זאת באמצעות שינויים ארגוניים ואסטרטגיים בליבת הפעילות. "כלל היא חברה עם פוטנציאל עצום. היא יכולה להוביל בעתיד את הענף ולהכתיב את הקצב שלו, אבל בחמש השנים האחרונות, לפני שהגעתי (אז נוהלה בידי שי טלמון), היא נרדמה בשמירה. לכן הייתי צריך להגיע ולחדש ולשנות ולהתאים את החברה למציאות של 2014", הוא אומר כעת בראיון ל"כלכליסט", ראשון מאז כניסתו לכלל.
היו לכך, כמובן, מחירים. המהלכים החדים והמהירים ערערו את ביטחון העובדים, והובילו אותם להקים את ועד העובדים הראשון בחברות הביטוח. כהן מצא את עצמו נאלץ לחתום על הסכם קיבוצי ראשון בענף. בדיעבד, זה לא מטריד אותו. כשאני שואלת מה אומרים עליו עובדים ומנהלים מאחורי גבו, הוא משיב: "אם אתה טוב, אתה כוכב אצל איזי. אם אתה בינוני או אפור, אתה אבוד. אני מודד אנשים בכל רגע ורגע. לא מעניינים אותי מדעי הרוח, רק מספרים מספרים".
כשכהן מדבר על מספרים, יש להודות שגם לרוב קוראי העיתונים הכלכליים אין מושג כמה שווה המניה של כלל או אילו רווחים רשמה החברה, אבל הם כן נתקלו במספרים אחרים: עלויות השכר החריגות של כהן. ב־2013 עלות שכרו היתה 18 מיליון שקל, מהם 5 מיליון הבשלה של אופציות לקראת מכירת השליטה לסינים; המכירה לא בוצעה בסוף, אבל האופציות כבר הבשילו.
אתה מסכים עם הביקורת והרגולציה בנושא השכר? עם הדרישה של שר האוצר יאיר לפיד להפחית את עלות השכר של המנהלים במערכת הפיננסית ל־3.5 מיליון שקל בשנה, מנובמבר 2017?
"השלמתי עם זה".
אז תבוא לעבודה בשביל 3.5 מיליון שקל?
"רגע רגע, לא אמרתי את זה. הרגולציה התעלמה מכמה דברים שיום אחד נתעורר ונצטרך להתמודד איתם. אם בסקטור הפיננסי מנהל טוב יקבל שכר מוגבל ובסקטור אחר לא, הוא עלול ללכת לשם - מנהל טוב הוא מנהל טוב בכל דבר. דבר שני, המגבלה הזאת תגרום להורדות שכר גם בדרגים נמוכים יותר ותביא לדה־מורליזציה. משני־מנכ"ל טובים וסמנכ"לים טובים יצטרכו לרדת בשכר, ואף אחד לא אוהב לרדת בשכר. אני מעדיף להגיד למשנה שלי 'תעזוב' מאשר להוריד בשכר, כי זה לא יעבוד היטב. אבל הדבר המפריע ביותר הוא שהם הלכו והגבילו את השכר, כולל הבונוסים, על השבחה ויצירת ערך, וזו טעות. היה אפשר לבוא ולפעול יותר בחוכמה. יהיה שכר בסיס מוגבל, אבל מעליו יהיו בונוסים מבוססי יעדים, ואפשר לקבוע יעדים מאתגרים מבוססי ביצועים".
נוחי דנקנר. "אל תשאלי אותי על נוחי, זה לא נוח לי. החשוב הוא שיהיה מנכ"ל חזק. מנכ"ל נגרר גורם לסחבת בהסדרי חוב" צילום: אוראל כהן השאלה היא אם לא תתאמץ להשביח את החברה גם בשביל 3.5 מיליון שקל.
"אדם שהשביח משמעותית את השווי ויצר לבעלים המון ערך, אם הוא לא מתוגמל כמו שצריך ולא מרגיש שהוא שותף בפרומיל מההצלחה - הוא יקום וילך".
אתה תקום ותלך ביום שתקבל 3.5 מיליון שקל?
"בינתיים אני מרוצה וטוב לי. אני עוד לא שם".
חילופי הבעלים
לא פוסל לקנות חלק מהחברה
הוואקום בגזרת הבעלים של כלל החל באוגוסט 2013, כשבצל המשבר באי.די.בי נקט המפקח על הביטוח דאז פרופ' עודד שריג צעד דרמטי - הפקיע מהקבוצה את השליטה בחברה והעביר אותה לידי הנאמן משה טרי. לפני כשנה איבד דנקנר את השליטה לטובת בן־משה ואלשטיין, אבל אלה עוד לא קיבלו היתר שליטה. המפקחת על הביטוח דורית סלינגר הבהירה להם כי ישנם "פערים מהותיים בין מבנה ונתוני השליטה שהוצגו בפני המפקחת לדרישות מבעל שליטה המפורטות בחוק", ואף שנתנה להם לאחרונה ארכה נוספת כדי להכין תוכנית לחיזוק ההון העצמי של אי.די.בי, ההערכה היא כי הסיכויים שיקבלו בחודשים הקרובים את היתר השליטה בחברה עדיין נמוכים. זו אותה סלינגר שלא נתנה היתר שליטה גם לקבוצה הסינית שעמדה לקנות את כלל. אפשר היה בקלות לפתח חשש שהמפקחת על הביטוח מתנכלת לכלל, אך לא אצל כהן. "אין לה שום אג'נדה נגד בעל שליטה", הוא אומר. "לסינים היא לא נתנה תשובה שלילית, רק הבהירה שבשלב שבו הם ציפו לקבל היתר היא לא תוכל לתת היתר. כל התהליך מולם לא מוצה. לו היו מקבלים זמן נוסף, הדברים היו נראים אחרת".
העסקה עם הסינים גם ספגה ביקורת במחאה על כך שהם ישלטו בחברת ביטוח וינהלו כספים של הציבור.
"הסינים נתנו לי הרגשה טובה מאוד. הם רצו לשלם מחיר טוב. מבחינת המבוטחים, לדעתי, לא היתה לזה שום השפעה. אנחנו מנהלים את ההתחייבויות שלנו למבוטחים לפי רגולציה הדוקה, בפיקוח צמוד, ועושים רק מה שמותר לנו. כל עוד החברה מנוהלת היטב, אין למבוטחים מה לדאוג בנוגע לזהות הבעלים".
דורית סלינגר. "אני מפחד מפגיעה בשירות אם דמי הניהול יירדו עוד. אמרתי לדורית: 'עד כה פיקחת על דמי ניהול מקסימליים, אבל שימי עין לאן הגענו'" צילום: אבי אוחיון, לע"מ העיקר שיהיו בעלים. כהן מודה שהעניין קצת מסתבך, "יהיה קשה שמישהו יבוא לכאן. אני חושב שהפיקוח מעדיף שאת השליטה לא יקנו יחידים אלא חברות ביטוח זרות גדולות כמו ג'נרלי (ענקית הביטוח האיטלקית שהחזיקה במגדל עד לפני שנתיים), שיביאו ערך מוסף וראייה עולמית. אבל קשה לי להאמין שהיום חברת ביטוח כזאת תגיע לארץ. השוק הישראלי מצומצם ודי מפותח, ויש הרבה מדינות בעולם שבתולות יותר מבחינת רגולציה".
אז יש סיכוי שכלל תימכר בבורסה בחלקים, ותהיה חברה ללא גרעין שליטה?
"למכור את כלל בבורסה הוא הפתרון האחרון. ענף הביטוח לא יודע לעבוד ככה, אין מספיק ניסיון לדבר כזה. המשמעות היא שהציבור יהיה בעל המניות; איך הדירקטוריון יתפקד ככה? מי יסייע בחיזוק ההון בעת הצורך? צריך גם לראות אם הפיקוח יהיה מעורב יותר כי החברה מנוהלת ללא גרעין שליטה. לדעתי, גם בפיקוח מעדיפים בעל שליטה אחד".
בעסקה שמשפחת קושנר ניסתה לגבש בפניקס מנכ"ל הפניקס אייל לפידות אמור היה לרכוש 5% מהחברה. זה משהו שגם אתה היית רוצה, איזה נתח מהבעלות? לא נמאס לך להיות מנהל שכיר?
"לדעתי לא יאשרו ללפידות לקנות 5% ממניות הפניקס באופן שהוא רוצה, דרך קבלת הלוואה נגד שעבוד המניות בלי להביא כסף מהכיס. זה עלול לגרום לכל מנהל לקחת יותר סיכונים ולהגיד 'מקסימום ייקחו לי את המניות אם לא ילך לי'".
אבל במודל שבו תביא את הכסף, יכול לעניין אותך לקנות חלק מחברה שאתה כל כך מאמין בה?
כהן צוחק: "אני מאוד מאמין בכלל, ואם יהיה גוף רציני שישקול לקנות, אדע לתת הסברים טובים למה כלל עדיפה על האחרות. אני לא פוסל את מה שאת מציעה".
צילום: עמית שעל 
שלמה (למעלה) ועופר אליהו. "אליהו קנה חברה מדהימה במחיר מדהים. הפסדתי שלוש ארוחות על המחיר הזה. לא האמנתי שג'נרלי יירדו כל כך"
הרגולציה
הענף לא מסוגל לעכל את כל זה
כלל היא חברת הביטוח השלישית בגודלה בישראל מבחינת שווי שוק (3.25 מיליארד שקל, אחרי מגדל והראל) ושנייה בגודלה מבחינת היקף הנכסים המנוהלים (159 מיליארד שקל, אחרי 168 מיליארד של מגדל). היא עומדת על שלוש רגליים דומיננטיות: תחום החיסכון ארוך הטווח, שבו היא השחקנית השנייה בגודלה אחרי מגדל (עם כ־116 מיליארד שקל כספי ציבור); ביטוח כללי (רכב, רכוש, עסקים), שבו היא השחקנית השלישית; וביטוחי בריאות, שגם שם היא שחקנית מובילה אחרי הראל ולצד הפניקס. הפורטפוליו הזה, לצד הניסיון ארוך השנים של כהן בענף, מעניק לו נקודת מבט מורכבת על ענף הביטוח כולו ועל השינויים שהוא עובר בגזרות השונות.
חברות הביטוח נמצאות היום בסכנת יציבות?
"מאז הגעתי לכלל, אחד הדברים המרכזיים שעשיתי היה לחזק את מבנה ההון של החברה. ב־2016 או ב־2017 ייכנסו לארץ הוראות התקינה החשבונאית סולבנסי 2 (שמיושמות כבר באירופה, ולפיהן גובה ההון שחברת ביטוח תצטרך לשים בצד יהיה תלוי במבנה הסיכונים שלה - ר"ב). מנכ"ל שלא יבצע התאמות לקראת המצב הזה עלול להתעורר מאוחר מדי. יש היום סיכונים ארוכי טווח כמו בתחומי הסיעוד, אובדן כושר עבודה וחשיפה למניות, שידרשו דרישות הוניות גבוהות משמעותית מהיום. קחי לדוגמה את המכרזים לביטוחי הבריאות של בנק הפועלים וחברת HP. ויתרתי על ההתמודדות, אפילו הראל הגדולה והמקצועית ויתרה".
מגדל זכתה במכרז. המנכ"ל עופר אליהו לא מבין את הסיכון שאתה מדבר עליו?
"זו שאלה טובה לעופר. בכלל הביטוחים הקולקטיביים רשמו הפסדים גדולים. הענף אינו מצליח לגבות מחירים ראויים, אי אפשר להיות שם חייבים. לכן חייבים ללכת לשוק הפרטי".
הנעליים של מנכ"ל מגדל גדולות על עופר אליהו?
"אני לא יודע. מה שאני כן יודע הוא שמגדל זקוקה למנהלים מנוסים וטובים ובקיאים בתחום. אני חושב שיש היום היעדר מנהלים כאלה במגדל. בכל מקרה, שלמה אליהו קנה חברה מדהימה במחיר מדהים. הפסדתי שלוש ארוחות על המחיר הזה. לא האמנתי שג'נרלי יירדו כל כך. אבל הוא קנה חברה מסוג אחר ממה שהוא הכיר. יותר משהיא חברת ביטוח היא חברה שמנהלת כסף לזמן ארוך. אי אפשר להפוך אותה ביום אחד לחברה לביטוח חובה או רכב, זה ייקח זמן".
שני מימין איזי כהן ואחריו לב לבייב. "הוא נתן לי גב בעבודה על ההסדר, רק שאל אם זה יציל את החברה. אמרתי שאני חושב שכן" צילום: עמית שעל חלק מהבעיה שאתה מתאר בענף נעוץ בפיקוח על הביטוח? הוא מתערב יותר מדי, למשל, בהשתתפות של סלינגר בישיבות דירקטוריון.
"במסיבת הפרידה מהמפקח הקודם עודד שריג שאלו אותו 'עודד, כמה חוזרים שלחת?'. הוא אמר: 'אני דווקא יודע לענות. כיהנתי שלוש שנים ורבע ושלחתי 926 חוזרים, שזה חוזר ליום'. יש יותר מדי רגולציה. אנחנו נמצאים בענף שלא מסוגל לעכל את כל זה בבת אחת ולהתאים את עצמו. היה נכון לעשות הפסקה, לתת לחברות זמן לעכל את הפרויקטים הקיימים".
אגב, איך יאיר לפיד היה לדעתך כשר אוצר?
"הרבה פוליטיקה והרבה פחות מקצוענות. אני לא אוהב לקרוא על הוויכוחים עם הפקידים שלו בתוך הבית. צריך לכבד את דעת הפקידים ולהתחשב בדעות מקצועיות. כאחד שבילה חמש שנים בענף הנדל"ן, אני לא חושב שחוק מע"מ 0% היה מוריד את מחירי הדירות. להפך, חברות יזמיות היו מנצלות אותו להעלות רווחיות. הן היו באות לאדם ואומרות 'אתה לא משלם 18%', ומלמטה מכניסות לו עוד 2%–3% במחיר".
יש לך פתרון אחר למצוקת הנדל"ן?
"היה צריך לשחרר יותר קרקעות. יזם מחכה שנים עד שהוא מקבל רישיון לתב"ע. לחברות כמו שיכון ובינוי ואפריקה יש קרקעות ישנות שצריך לשחרר, ולהקל על הבירוקרטיה הכרוכה בכך. כל עוד לא מורידים את ערך הקרקע, לא ניתן להוריד את המחיר".
דמי הניהול
ירדו נמוך מדי. זה מסוכן
המחאה החברתית העלתה על סדר היום את יוקר המחיה. בתחום הביטוח מדובר בעיקר בדמי הניהול בקרנות הפנסיה. כשאנחנו מגיעים לנושא, כהן קופץ עם מסר שחשוב לו להדגיש: "אני רוצה לצאת נגד טענה שנטענת שוב ושוב, שאין תחרות בשוק הפנסיה. יש תחרות, ותחרות פרועה. אפילו תחרות מסוכנת".
שי טלמון. "כלל יכולה להוביל בעתיד את הענף ולהכתיב את הקצב שלו, אבל בחמש השנים לפני שהגעתי היא נרדמה בשמירה" בסופו של דבר פחות מ־0.5% מהחוסכים עוברים מקרן פנסיה אחת לאחרת. זו תחרות?
"את יודעת למה זה קורה? כי חברה משמרת היום את הלקוח שלה כמעט בכל מחיר".
דמי הניהול תחרותיים?
"דמי הניהול ירדו דרמטית. אין ספק שיש יותר מודעות, ו'כלכליסט' תרמו לזה. גם הפופוליזם".
אתה מציג את זה כאילו זה דבר רע. דמי הניהול בביטוחי המנהלים בעבר, ואפילו בקרנות הפנסיה, יכלו לאכול כמעט שליש מהחיסכון.
"צריך להבין שבדמי הניהול האלה צריך לשרת את הלקוח 30 שנה. אני מפחד שתהיה פגיעה בשירות אם רמה מינימלית של דמי ניהול לא תישמר. אמרתי לדורית (סלינגר): 'עד עכשיו פיקחת על דמי ניהול מקסימליים, אבל התרחקנו מאוד מזה. שימי עין לאן הגענו'. קרן פנסיה היא מוצר עם רווחיות נמוכה. בינתיים אנחנו מצליחים לתת שירות אבל בתוך שנתיים־שלוש, אם דמי הניהול ימשיכו לרדת, נגיע לרמות מסוכנות. הצורך של הצרכן הוא שחברת הביטוח תוכל לשרת אותו. הוא צריך שמישהו יענה לו במוקד".
ובכל זאת, עוד ועוד אנשים בוחרים בפנסיה ישירה, ללא תיווך סוכן.
"זה כואב לי מאוד. התופעה הזאת לא בריאה. אם מסתכלים 20 שנה אחורה ורואים את העלייה הדו־ספרתית בסכומי החיסכון ארוך הטווח, היא רק בזכות הסוכנים שיצרו יותר ביקוש והיענות לצורכי הלקוחות".
יש ביקוש כי זה מוצר חובה. לא צריך לדחוף אותו.
"פנסיה חובה זו הרעה הכי גדולה של ענף הביטוח. זה הכניס אנשים שעוזבים מקומות עבודה לעתים תכופות. אחרי שנה־שנתיים החסכונות האלה מוקפאים. מלצר, כמה זמן הוא עובד? עוזר בית? ואז הוא נתקע עם 300 שקל בקרן פנסיה שיוכל למשוך רק בגיל פרישה ואני צריך לשרת אותו ולשלוח לו דיווחים ארבע פעמים בשנה. היום 50% מחסכונות הפנסיה מוקפאים, וזה בגלל פנסיה חובה. במקצועות בשכר נמוך עדיף לקבל מזומן עכשיו על פני חיסכון עתידי".
אגב, בעודך משבח את הסוכנים, רק באחרונה הגבלת להם את העמלות בפנסיה ודרשת מהם החזרי עמלות על ביטולי פוליסות.
"אני מחזיק מאוד מסוכני הביטוח, אבל סוכן צריך להבין שהעסק צריך להיות לטובת שני הצדדים. סוכן שחושב שרק הוא צריך עמלה והחברה לא חשובה - זה לא לעניין. הרווחיות של כלל בחמש השנים האחרונות היתה נמוכה מאוד, ומצב זה נבע בין היתר מכך ששולמו כאן עמלות יתר. לגבי המהלך האחרון של החזרי עמלות, זה מקובל בענף. רק כלל החריגה בענף. אני אשלם מה שמגיע אבל מה שמגיע לי צריכים להחזיר".
להבדיל מהורדת דמי הניהול לציבור שעדיין חוסך, על ציבור הפורשים אין שום תחרות. פנסיונרים משלמים את דמי הניהול המקסימליים, 0.5%, ללא יוצא מן הכלל.
"אני חושב שמדובר בדמי ניהול הולמים לניהול יתרות הצבירה של העמיתים, ניהול ההשקעות, תשלומי גמלה חודשיים, שליחת דיווחים ועוד. צריך להבין שאין כאן הכנסה מההפקדות השוטפות אלא רק דמי ניהול על הצבירה. ניהול ומתן שירותים עולים כסף".
הפנסיה
אין ספק שהיא לא תספיק
בעוד 20 שנה יהיה פה דור של פנסיונרים עניים?
"אין לי ספק שהפנסיה לא תספיק".
אז מה הפתרון?
"צריך לסדר את נושא האג"ח המיועדות (מטעם המדינה, המבטיחות תשואה קבועה של כ־4.7% בשנה), צריך לתת אותן רק לחוסכים מבוגרים, אין טעם לתת להייטקיסט בן 30 אג"ח מיועדות כי יש לו תקופת השקעה ארוכה. צריך לקחת אותן מהצעירים, שיכולים לספוג חשיפה לשוק ההון, ולתת יותר למבוגרים. דבר שני, וזה משהו שדיברתי עליו לא פעם עם הפיקוח, הוא להפוך את קרן ההשתלמות למכשיר חיסכון ארוך טווח. למה צריך לשחרר קרן השתלמות עם פטור ממס אחרי שש שנים? בקרנות השתלמות יש תקרה להפרשות שאפשר לבצע מגובה השכר. אני לא חושב שצריך לשים תקרה, אלא להפך, לעודד אנשים לחסוך יותר בקרנות השתלמות, בתנאי שהכסף יהיה סגור לזמן רב יותר. קרנות ההשתלמות מנהלות היום 170 מיליארד שקל, אלו סכומי עתק".
איזי כהן במשרדי כלל החדשים בתל אביב. "אני מודד אנשים בכל רגע ורגע. אם אתה בינוני, אתה אבוד אצלי" צילום: עמית שעל יונל כהן, מי שהחליף אותך כמנכ"ל מגדל (ובינתיים כבר פרש), הציע בעבר פתרון אחר, שלפיו המדינה תלאים את קרנות הפנסיה ותנהל אותן בעצמה, אולי דרך ביטוח לאומי, וחברות הביטוח ינהלו רק את ההשקעות. אתה תומך ברעיון כזה?
"לא. ביטוח לאומי יעיל כל כך? הוא גוף מצטיין? הענף קיים כמעט 80 שנה, מגדל היא חברת הביטוח הכי גדולה בחיסכון ארוך טווח, ואלה מוצרים שחברות הביטוח וקרנות הפנסיה יודעות לנהל".
המדינה לא צריכה לקחת אחריות? להציע יותר כלים שלה שישמרו על הפנסיות של הציבור?
"לא חושב".
איך אתם מתמודדים עם הקושי ליצור תשואה נאותה לחוסכים בתקופה של ריבית אפסית?
"ענף הביטוח נתן תשואות יוצאות דופן בתחום הפנסיה, אבל החברות היום שוברות את הראש מה ואיך לעשות. הן שמרניות ואחראיות, כי הן מנהלות כסף לפנסיה ואי אפשר להגדיל את הנכסים המסוכנים של הציבור יתר על המידה. הדרך לעשות את זה היא באפיקים הלא סחירים - הלוואות, השקעה בקרנות פרייבט אקוויטי, בנדל"ן. זה תהליך נכון".
ובעוד כמה שנים נגלה שהפנסיות שלנו תקועות בנדל"ן נטוש בפילדלפיה?
"הסיכון צריך להיות מנוהל נכון. נדל"ן מפוזר שנקנה באזורים טובים ובתשואות נורמליות לא יגרום לכך. אנחנו משקיעים בזהירות, ובחרתי להתמקד רק בתחום הדירות להשכרה. אנחנו לא קונים נכסים מסחריים בשום פנים אלא אם התשואות מעולות, כי נכסים מסחריים ניזוקים מהר בתקופות משבר".
המתחרים שלך קונים נדל"ן מסחרי לחוסכים.
"אני לא מאמין בזה. אני גם ממעט מאוד ברכישת בנייני משרדים. גם במנהטן ראינו נכסים ריקים, אנשים בקרטונים ברחובות ואולמות ריקים מאדם".
מה מנהל ישראלי מבין בנדל"ן במנהטן?
"שאלה טובה. הוא לא מבין הרבה ולכן הוא חייב שלחברת הביטוח יהיה סניף שם, כמו שאנחנו עשינו (במאי 2013 כלל פתחה סניף בניו יורק שאמור לאתר הזדמנויות השקעה בנדל"ן ובתשתיות). ראיתי את זה גם בתקופתי באפריקה ישראל. חברת נדל"ן שרוצה לקנות ולנהל נכסים מעבר לים חייבת גם לפתוח סניף מעבר לים, שיהיו לה אנשים שקרובים לנכס וכך תהיה לה מודעות למה שקורה, קבלת אינפורמציה ממקור ראשון. אני בקושי יודע לנהל מכאן נכס בפתח תקווה, אז במנהטן? שלא נדבר על טקסס או על וירג'יניה".
ובכיוון ההפוך, מה דעתך על חברות נדל"ן אמריקאיות שמגייסות כסף באג"ח בבורסה כאן?
"אנחנו פשוט מטומטמים שאנחנו נותנים להן. אנחנו לא משתתפים ולא נשתתף בדברים הללו, רק קרנות הנאמנות קונות ויקנו את זה. זה רע מאוד. הרגולציה חייבת לטפל בנושא. אנחנו לא יודעים לנהל את הסיכון הזה - יש לנו יכולת להבין את הביזנס פלן של חברת נדל"ן אמריקאית? אני בקושי מנהל חוב כאן, אז שם? בושה וחרפה שהשוק מאפשר את הדבר הזה. אסון עומד בפתח וחייבים לעצור את זה".
ביטוחי בריאות
כל אחד צריך לקנות. אלו דיני נפשות
אחד מתחומי הפעילות המרכזיים של כלל הוא כאמור ביטוחי הבריאות, שעלו לדיון במסגרת ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית. בין השאר נטען בוועדה שבביטוחי הבריאות הפרטיים יש פעמים רבות כפילות, ואנשים משלמים על תנאים שמובטחים להם כבר במסגרת קופות החולים. כלל היתה חברת הביטוח היחידה שהגיעה לדיוני הוועדה, אפילו פעמיים, כדי לטעון שלא מדובר בכפילות.
"ועדת גרמן נתבקשה לטפל ברפואה הציבורית, ולצערי הרב הם טיפלו יתר על המידה ברפואה הפרטית שהיא חלק קטן מאוד מענף הבריאות", אומר כהן, ומתייחס להיקף ההוצאה על הביטוחים הפרטיים מתוך סך כל ההוצאה הלאומית. "אי אפשר לרפא את הרפואה הציבורית דרך הרעת תנאי פעילות הרפואה הפרטית. צריך לטפל ברפואה הציבורית דרך התייעלות בתי החולים ופתיחת שר"פ בבתי חולים בשעות אחר הצהריים, וכן הפיכת בתי החולים לתאגידים עצמאיים. בוועדה הסברנו כי לדעתנו הגורם המשפיע ביותר על הסטת הניתוחים מהערוץ הציבורי לערוץ הפרטי הוא הרופא המנתח. לכן היה נכון להתמקד בפתרונות שישאירו את המנתחים בבתי החולים הציבוריים כמו שר"פ, מנתחים פולטיימרים וכו'".
ועדת גרמן בעצם טענה שלא צריך ביטוח פרטי, שמספיק ביטוח משלים של קופת חולים.
"לחלוטין לא מדובר בביטוחים כפולים אלא משלימים. כל בן אדם נורמלי שלא רוצה להיות סוג ב' בקופת חולים עושה ביטוח פרטי. הביטוח המשלים בקופה לא פותר את כל הבעיות, לפעמים צריך לחכות איתו שבועות וחודשים לניתוח. בביטוח פרטי אתה חוסך את ההמתנה הזאת. אז עכשיו מחייבים אותנו להציע פוליסה אחידה ודלה שלא תיתן שום מענה לדברים רציניים כמו השתלות, תרופות מחוץ לסל, ניתוחים בחו"ל. את יודעת מה עובר על אדם שמתגלה אצלו צורך בניתוח מיידי? איזה פאניקה זה יוצר? ביטוח פרטי יכול להציל אותו. לקבל ניתוח היום או בעוד שלושה חודשים זה לא כפול, זו אלטרנטיבה".
אבל אתם עוטפים את הביטוחים הנחוצים בתוספות מיותרות, כמו רפואה אסתטית, שמייקרות את הפוליסה.
"הצרכן יכול לבחור. הוא לא חייב לקנות".
תעשיית הביטוח מבוססת על הפחדה, בייחוד בעניין הבריאות. נוגעים בעצב הכי רגיש של הציבור כדי למכור לו מוצר יקר.
"הסוכנים מעדיפים למכור כיסויים רחבים יותר, זה נכון".
כי הם גוזרים שם יותר עמלה.
"לא. כי הם לא רוצים להסביר ביום הדין למה הם מכרו כיסוי מצומצם. נניח, הם מכרו רק ביטוח ניתוח ולא השתלה והמבוטח צריך לעבור השתלה, לך תסביר ללקוח שאין כיסוי".
אבל קיים היום ביטוח פרטי שרק משלים את הביטוח בקופה והוא כמעט לא משווק.
"לדעתי, תוספת המחיר כדי לקבל הכל אינה גבוהה, ושווה את זה. חבילות הביטוח בנויות כך שכל אחד יכול לרכוש אותן. ביטוח בריאות פרטי חשוב בעיניי אפילו יותר מביטוח רכב. מילא רכב, ניזוק או נגנב, זה לא סוף העולם, אבל פה מדובר בדיני נפשות".
הסדרי חוב
כך הצלתי את אפריקה ישראל
לפני שחזר לענף הביטוח והתמקם בכלל, כהן היה כאמור מנכ"ל אפריקה ישראל ומי שהוביל להסדר החוב שלה לפני חמש שנים. בדיעבד, אחרי לא מעט הסדרים עטורי תספורות, ההסדר ההוא זכור בשוק כדוגמה להסדר טוב, וככזה הגופים המוסדיים נתנו השנה שוב המון באפריקה, כשקנו אג"ח שלה בהיקף חצי מיליארד שקל.
"הדבר החשוב שעשינו באפריקה, וקיבלתי בזכותו המון תמיכה מבעל הבית (לבייב), היה לעשות הסדר מהיר ככל הניתן", משחזר כהן איך נולד ההסדר המוצלח. "יכולנו למשוך את הזמן ולהגיע להסדר שנתיים אחר כך, אבל באתי ללבייב ואמרתי לו: 'תקשיב, אולי יהיה לנו כסף לשנה הבאה, אולי ניגרד לעוד חצי שנה. היום אני אומר לך - לבייב, עוד שנתיים אין לנו כסף'. הוא שאל אותי: 'אז מה עושים?'. אמרתי שצריך להיות שקופים וכדאי להקדים ולהגיע הסדר. הוא נתן לי גב מהיום הראשון, רק שאל אותי 'האם זה יציל את החברה?'. אמרתי לו שאני חושב שכן. אני מכיר את המוסדיים היטב והאמנתי שאם נסביר את המהלך, זה יציל את החברה. ולבייב הסכים הרי להביא כסף, הרבה כסף. הוא מאוד אהב ועדיין אוהב את החברה. איש באמת גדול".
עודד שריג. "שלח 926 חוזרים בשלוש שנים, זה חוזר ליום. יש יותר מדי רגולציה" צילום: עמית שעל נוחי דנקנר איבד את אי.די.בי כי הוא לא הפנים שצריך להקדים ולהגיע להסדר?
"אל תשאלי אותי על נוחי כי זה לא נוח לי כרגע. אבל החשוב הוא שיהיה מנכ"ל חזק שיודע מה צריך לעשות ושיש לו אמירה ונוכחות. יש לזה חשיבות גדולה. מנכ"ל נגרר שלא מכתיב ולא מסוגל לומר את הדברים גורם לסחבת בהסדרי חוב".
במקביל להערכה בשוק להסדר, יש גם מי שטוענים שבעצם גרמת ללבייב להוציא יותר מדי כסף ומוקדם מדי. אולי אם היית מחכה, הכל היה נפתר מעצמו.
"תמיד קל להגיד בדיעבד. היינו בעיצומו של המשבר הפיננסי, לאפריקה מגורים היה קשה למכור דירות, לנגב קרמיקה היה קשה למכור סחורות כי בחו"ל דרשו letter of credit, היה לנו חוב של 8 מיליארד שקל ב־13 סדרות אג"ח. נכון, בעל המניה העיקרי הביא 750 מיליון שקל, כ־10% מהחוב, אבל אם מסתכלים על הסדרים אחרים, לא רואים תנאים טובים יותר, להפך. תשובה הביא 600 מיליון שקל על חוב של 2 מיליארד, שזה הרבה יותר באופן יחסי".
חברות שמגייסות היום חוב רק כי הן יכולות לגייס בזול, ולא כי הן צריכות, עלולות להיקלע לקשיים בעתיד?
"גם אם אפשר לגייס בריבית של 1%–2%, אם אין ניהול סיכונים אסור לקחת את הכסף הזה. עוד לא נגמרו הסדרי החוב הללו, יש חברות שנמצאות ברמות מינוף גבוהות, ולצערי הרב הריביות הנמוכות הללו והחובות שניתנים פה יביאו להסדרים בעתיד, למשל בחברות מחו"ל שמגייסות פה בנדל"ן".
החזרה לימי אפריקה ולבייב מעלה שוב תהיות לגבי מידת הדומיננטיות של כהן, עד כמה הוא מוביל, עד כמה מובל. בכלל, הוא אומר, "אני שקוף לדירקטוריון ומיידע אותו, אני שולח בכל חודש דו"ח מנכ"ל של 300 עמודים. ככה דגלתי כל השנים וככה חונכתי מול ג'נרלי. ככל שדירקטוריון יידע יותר, הוא יהיה בקיא יותר בחברה ויידע לנהל נכון מדיניות".
ועדיין, דני נוה הוא לא יו"ר דומיננטי. אתה מסוגל לעבוד עם יו"ר דומיננטי, למשל כמו יאיר המבורגר?
"אני מעריך מאוד את דני נוה, אנחנו עובדים מצוין יחד. במגדל עבדתי עם אהרון פוגל, שהיה יו"ר מצוין והייתי צמוד להנחיות של הבעלים ג'נרלי. ולהזכירך, עבדתי גם עם לב לבייב".
יעניין אותך לעבור לעבוד במגזר הציבורי כדי לתרום מניסיונך?
"לא מעניין אותי המגזר הציבורי. אני רוצה לשרת חברה ובעלי מניות".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"בענף הביטוח. אם זה לא יהיה כלל ביטוח אז שום מקום. כרגע טוב לי פה. אני רוצה עוד לקטוף את הפירות ממה שעשיתי".
