"החברות שלנו יכולות לשבור שיאי אקזיט. אבל אנחנו לא מחפשים אקזיט, אלא ערך"
לסרב לאקזיט, לחפש סטארט־אפ שמחדש דווקא בדברים המשעממים ולהשקיע רק ביזמים תמימים שרוצים לשנות את העולם. שיעור נדיר בניהול טכנולוגיה והשקעות מפי שלמה דוברת, מייסד קרן ההון־סיכון כרמל ונצ'רס ומי שהפוליטיקאים מבקשים ממנו שוב ושוב פתרונות שאין להם אומץ ליישם
אתה כבר המון שנים פעיל, אולי הגיע הזמן שתלך לפוליטיקה?
"זו שאלה לגיטימית, אבל אני מאוד אוהב את מה שאני עושה פה, בכרמל ונצ'רס, ויש שיקול אישי של המשמעות של ללכת לפוליטיקה".
הציעו לך?
"הציעו לי הרבה פעמים ויש לא מעט אנשים שחושבים שאני צריך לעשות את זה, אבל ההחלטה בסוף היא שלי והפרטיות שלי מאוד חשובה לי. תראו, מאוד אכפת לי ממה שקורה במדינה, אני מעורב ומתכוון אפילו לעשות יותר אבל כשליחות. ברגע שאתה הולך לפוליטיקה זה הופך למשהו אחר, ואני לא רוצה לאבד את זה".
לעולם לא? גם להיות שר מקצועי כמו שיעקב נאמן היה שר משפטים?
"צריך להיזהר עם המונח 'לעולם לא', אבל לא, אני לא מאמין. יש לי הרבה תוכניות לכרמל ומחשבות איך אני יכול לעזור בצד הציבורי, אבל לא אלך לפוליטיקה".
האקטואליה הרימה לנו להנחתה. רצה הגורל והראיון עם שלמה דוברת, שתואם שבועות ארוכים מראש לרגל סגירת הקרן הרביעית של כרמל ונצ'רס, נפל על היום שבו הכנסת התפרקה ונקבע מועד חדש לבחירות. ודוברת כבר מזמן אינו מזוהה רק עם השקעות טכנולוגיה והון סיכון, אלא גם עם עשייה ציבורית ואקטיביזם - במובן המתלהם פחות והמעונב יותר של המושג. הוא האיש שחתום על הרפורמה במערכת החינוך ("ועדת דוברת"), חברו הקרוב של שר החינוך הפורש שי פירון ומקורבו של שר האוצר המפוטר יאיר לפיד ("אנחנו מיודדים ותמכתי בו בבחירות"). הוא תרם לפרויקט הפוליטי שלהם, "יש עתיד", והיה שותף לשיוף הרעיונות שקדמו להקמתו.
בעבר שימש כיו"ר הוועד המנהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ולאחרונה הקים מרכז למחקר ומדיניות ציבורית על שם אביו: מכון אהרן. הוא נחשב לאיש עסקים מצליח שאכפת לו, והרעיון שהוא ירפא את הכלכלה המקומית עם לוגיקה עסקית מוכחת קוסם. אך דוברת מעדיף להיות פעיל בדרכו.
"אנסה להיות זהיר, כדי לא להסתבך עם פוליטיקאים", הוא אומר, "אבל אחת הבעיות היא שיש בארץ שיח מאוד שטחי בנושא מדיניות בכלל, ומדיניות כלכלית בפרט. הרבה ממנו מבוסס על ספינים וכותרות, והייתי רוצה לראות מנהיגות פוליטית שמגדירה חזון ותוכנית אסטרטגית".
אנחנו מחייכים. פוליטיקאים וחזון הם שני דברים שלא נדבקים זה לזה, אנחנו אומרים לו. הנה, אחרי פחות משנתיים שוב בחירות. "אחת הסכנות היא שאנחנו מפתחים ציניות ואדישות וחושבים שהפוליטיקה חייבת להיות כזו", הוא משיב.
יאיר לפיד ובנימין נתניהו. "למדתי שאין שר אוצר, יש ממשלה, ואם שר אוצר וראש ממשלה לא עובדים יחד, קשה לשנות" אלכס קולומויסקי
זו לא מחשבה, צריך רק להסתכל מסביב.
"אני לא מוכן לקבל את זה, ואתן לכם דוגמה. כשאני מסתכל עכשיו, תשע שנים אחרי שהגשנו את התוכנית האסטרטגית לחינוך (דו"ח ועדת דוברת), אני רואה שאחוז ניכר מההמלצות יושמו. אני לא שותף לדמוניזציה שעושים לפוליטיקאים. צריך לכבד אותם, הם עושים משהו שאחרים לא מוכנים לעשות. אני מכיר היטב את המנהיגות הפוליטית, ועבורם חלק גדול מהשטחיות היא אילוץ לא משמח. אלא שהם חיים במערכת אילוצים של מדיה, שיטת בחירות, ולכן אין להם אפשרות להשקיע את הזמן שנדרש פה".
מה היית עושה?
"אני חושב שהקול האזרחי לא נשמע מספיק בתחומים המדיניים ובמדיניות הכלכלית. הוא צריך להישמע חזק יותר וברור יותר, לתבוע מהפוליטיקאים שיעסקו בחזון ובראייה ארוכת טווח, שיציעו סדר יום מדיני אמיתי, לא סטטוס קוו, כי זו לא אופציה בעיניי, ומדיניות חברתית כלכלית שמעודדת צמיחה - מה שאנחנו לא רואים כרגע. שיציעו מדיניות שנאבקת בפערים החברתיים ומייצרת מתוך חזון חברת מופת, ללא תופעות העוני והפערים בהשתכרות שאנחנו רואים. אלה דברים שיכולים להשתנות רק על ידי צעדים ארוכי טווח".
"הכלכלה הישראלית במקום מסוכן מאוד"
ציוני הדרך בחייו של דוברת מוכרים היטב: יליד 1959, גדל בירושלים, בנם של דליה ואהרן, איש עסקים מוערך שהיה ממקימי קונצרן כלל. בצבא שירת ב־8200, יחידת המודיעין ששיגרה לכלכלה מוחות טכנולוגיים רבים. ב־1982 הקים עם שאול שני ועודד פלג את עושפ, שפיתחה תוכנות ניהול לחברות, כעבור שלוש שנים הוביל אותה להנפקה בנאסד"ק, ואחרי 14 שנים נוספות היא נמכרה ל־SunGard תמורת 220 מיליון דולר. במקביל דוברת ניהל את טקנומטיקס, חברה־בת של עושפ שפיתחה תוכנות לניהול ייצור והנפיקה גם היא בנאסד"ק. ב־2001, כשמחיר מניותיה נשחק, דוברת ושותפיו קנו את השליטה בה, שיפרו את תוצאותיה וכעבור ארבע שנים מכרו אותה ב־220 מיליון דולר. דוברת עשה טרן־אראונד דומה ל־ECI, ובעקבותיו דבק בו מוניטין של איש עסקים מצליח: ב־2002, כש־ECI נקלעה לקשיים, הוא עמד בראש קבוצה שקנתה 10% ממנה. אחרי ארגון מחדש וחריש עמוק, היא חזרה לרווחיות, וב־2007 נמכרה תמורת 1.25 מיליארד דולר.
הפרק הנוכחי של דוברת, כמשקיע הון סיכון מצליח, התחיל ב־1999, כשהקים את כרמל ונצ'רס עם אביו אהרן ועם שותפים נוספים מעושפ ומטקנומטיקס. אביו עבד איתו עד פטירתו ב־2008. "אבא שלי היה החבר הכי קרוב שלי", הוא מספר. "התחלנו לעבוד יחד כשהוא היה בן 70 ואני הייתי בן 40, וזכינו לכמה שנים טובות מאוד".
במרץ השנה חנך דוברת את מכון אהרן למדיניות כלכלית במרכז הבינתחומי. "אבא שלי היה אדם מאוד ציני, מאוד מפוכח, מאוד ריאליסטי, ומאוד לא אהב שהזמינו אותו בשש־שבע בערב להרצליה לטקס על שם מישהו שנפטר לפני 15 שנים", אמר באירוע הפתיחה בנוכחות השר (עדיין) לפיד, נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, פרופ' צבי אקשטיין שעומד בראש המכון, אנשי עסקים נוספים ובני משפחה. "אני מחפש הרבה מאוד זמן ואני חושב שמצאתי יוזמה... (שעוסקת) במה שהיה חשוב לאבא שלי, כלכלת ישראל... תמיד הגאווה הגדולה של אבא, מעבר להצלחות הכלכליות, היתה היכולת בשנים הקריטיות האלה לישראל להצליח ולייצר משק חזק".
בהמשך תיאר דוברת את מטרת המכון, להציע מדיניות ארוכת טווח שתפתור בעיות יסוד בכלכלת ישראל, וסיים במילים "אני בטוח שאבא שלי יסלח לי שקראנו להצלחה הזו על שמו".
בוא נדבר על אחת הבעיות האלה: הצמיחה נשארת בהייטק, ובניגוד למה שחשבו היא לא מחלחלת לכולם. זה לא עובד ככה.
"זה נושא חשוב. אנחנו נמצאים היום בכלכלה דואלית וזה מאוד מסוכן. אנחנו לא יכולים להיות מדינה שבה אם אתה לא מהנדס או איש תוכנה, אין לך אופק צמיחה ומוביליות חברתית, כי התוצאה היא הגדלת הפערים החברתיים, וכבר עכשיו אנחנו נמצאים במקום מאוד מסוכן ביחס לסוג החברה שהיינו רוצים לחיות בה.
"ההייטק היה היצרן והצרכן העיקרי של החדשנות בארץ, אבל היא חייבת להתרחב לשאר תחומי הכלכלה. ההייטק לא יכול להניע לבדו את הכלכלה. חלק מהנכסים והמצוינות שיצרנו בהייטק הישראלי חייב לחלחל לשאר, והפתרון הוא לא לקחת מההייטק ולתת למקומות אחרים, וגם לא להפוך את כולם לעובדי הייטק. זה לא יקרה. החוכמה היא לקחת את אותם גורמים של מצוינות ולנסות להשפיע על החדשנות, הפריון והצמיחה של תעשייה שהיא פחות הייטק, ועל המגזר הציבורי והפיננסי.
"כולם מדברים עכשיו על השכר הנמוך, ואני חושב שהשכר מזעזע ואני בעד להעלות את שכר המינימום. אבל כשאתה מסתכל על הפריון הנמוך בארץ ועל ההשקעות ההוניות שהן מהנמוכות בעולם, אתה מבין שפועל במפעל תעשייה יהיה הרבה יותר פרודוקטיבי אם יבנו לו מכונות משוכללות יותר. בקטע הזה הממשלה צריכה להתעשת ולשנות לחלוטין את האסטרטגיה שלה. בלי השקעות הון מסיביות, מדיניות ארוכת טווח של הממשלה, תשתיות, השכלה ומערכת חינוך שתייצר מוביליות, אני מודאג מאוד".
האב, אהרן דוברת. "התחלנו לעבוד יחד כשהוא היה בן 70 ואני הייתי בן 40, וזכינו לכמה שנים טובות מאוד" צילום: צביקה טישלר הרבה מזה באחריות משרד האוצר. אתה מפרגן למהלכים שלפיד הוביל?
"אני רוצה להיזהר, כי קשה לשפוט אחרי תקופה קצרה כל כך. בכלכלה, כמו בחינוך, נדרשות הרבה שנים לבנות דברים. אני חושב שסדר היום שיאיר לפיד הציב בנושא מעמד הביניים נכון. נעשו כמה צעדים טובים מאוד, ואפשר וצריך לעשות הרבה יותר. אבל אם הקדנציה שלו היא שנה וחצי, איך אפשר לשפוט את זה בכלל? זה בעייתי מאוד. אחד הדברים שכן למדתי הוא שאין שר אוצר, יש ממשלה, ואם שר אוצר וראש ממשלה לא עובדים יחד, קשה לשנות".
"אנחנו קבוצה, אבל מקפידים לעבוד כפדרציה"
דוברת אינו מרבה להתראיין. לראיון הזה נעתר לאחר שכרמל ונצ'רס סגרה את הקרן הרביעית שלה וגייסה לה 194 מיליון דולר. זהו הישג לא מבוטל בתקופה שבה קרנות רבות מדווחות דווקא על קושי לגייס, ובאופן פרדוקסלי הקושי הזה היה המנוף לגיוס: בכרמל שמעו שלקרנות נדרשות שנה וחצי־שנתיים לגייס. לכן אף שעוד היה כסף בכרמל 3, היא התחילה לגייס במחצית הראשונה של 2013. כשזה הצליח וגויסו קרוב ל־100 מיליון דולר, הקרן הוכנסה למגירה ב־Dry Closing, ואת יתרת הסכום גייסה בתחילת 2014.
רוב המשקיעים בקרן הם משקיעים חוזרים שהשקיעו בקרנות הקודמות של כרמל, בעיקר גופים מוסדיים אמריקאיים ומעט אירופיים, שמורגלים בהשקעות הון סיכון. שני משקיעים בלבד, אחד מהם בנק לאומי, הם מוסדיים ישראליים. הפעם השקיעו בכרמל גם כמה גופים גדולים מסין, לא בגלל חיפוש אחרי כיסים עמוקים אלא כדי לייצר גישה אסטרטגית לשוק הסיני. "אנחנו מאמינים מאוד שהחברות הישראליות צריכות להיות יותר ממוקדות באסיה ובעיקר בסין, וזה תפקידנו לעזור לחברות שאנחנו משקיעים בהן להגיע לשם", מסביר דוברת.
הבאתם משקיעים בפרופיל גבוה: באידו, שאותה מכנים "גוגל הסינית", וענקית הפיננסים פינג אן. איך מביאים משקיעים כאלה?
"הגענו אליהם דרך הפורטפוליו שלנו. באידו, למשל, הכירה טוב מאוד את איירון־סורס, והם ראו את המיצוב של כרמל בשוק הישראלי. יש עניין בישראל. זה לא שבאנו ואמרנו, 'יש מקום במזרח התיכון, ישראל, שנורא כדאי לכם להתעניין בו'. ישראל על המפה, האפשרות להשקיע בחברות בשלבים מוקדמים עלתה אצלם בדיונים אסטרטגיים, והם כבר עשו את זה עם קרנות מובילות בסיליקון ואלי, אז הנושא העיקרי היה לייצר את השותפות הנכונה".
וגם אתם, השותפים בכרמל, משקיעים בקרנות שלכם.
"5%–10% מכל קרן שלנו בקבוצה הם כסף פרטי שלנו או של מין קבוצת חברים, נקרא לזה Friends and Family. יש לנו עיקרון מאוד ברור שחלק משמעותי מההון של כל שותף מושקע בקרן. זו אידיאולוגיה שאני מאוד מאמין בה: Put Your Money Where Your Mouth Is. ובינתיים אני חושב שזו השקעה טובה מאוד, אז אני לא מתלונן", הוא צוחק.
וכרגיל, המוסדיים הישראליים הם משקיע מינורי. זה הם שלא רוצים אתכם או אתם שלא רוצים אותם? היו מקרים שקרנות נכוו מהם, כשפתאום כל הפורטפוליו שלהן היה מפוזר בעיתונים.
ירון גלאי, מייסד אאוטבריין. "הוא אדם שרוצה לשנות. תן לי מאה כאלה ונהפוך את העולם" צילום: אוראל כהן "אני לא שותף לטענה הזו. אני חושב שהתעשייה הזו רוצה וצריכה משקיעים ישראלים, האמירות האלה של לא רוצים ומדליפים..." - הוא משאיר את האמירה תלויה בביטול באוויר. "בשנים האחרונות יש עלייה משמעותית ברמת המקצועיות שלהם, הם מבינים טוב יותר את ההשקעה הזו, את הטווח הארוך. יש בעיות עם הרגולציה שיוצרת תמריץ שלילי להשקיע בתחומים האלה (המפקחת על הביטוח דורית סלינגר הגבילה את דמי הניהול שמוסדיים יכולים לשלם לקרנות, ובכך צומצמה מאוד ההשקעה בתעשייה - מ"א וקצ"ה). חלק מהמוסדיים נכנסו לקרנות הון סיכון ב־2000, בזמן המשבר, כשהפרפורמנס לא היה טוב, וצריך גם להגיד שבעבר הביצועים של התעשייה לא היו מספיק טובים, ומאז הם השתפרו מאוד. אני אופטימי יותר לגבי המשקיעים הישראלים, ומי שאומר בתעשייה שהוא לא רוצה אותם טועה, ובפירוש".
כרמל ונצ'רס היא אחת מארבע זרועות הפעילות של קבוצת ויולה, שדוברת הוא אחד מהשותפים המייסדים שלה. הפעילויות האחרות הן ויולה קרדיט, לשעבר פלנוס, שמלווה לחברות טכנולוגיה, תעשייה ומסחר, ומנהלת כ־320 מיליון דולר; ויולה פרייבט אקוויטי, שמנהלת 164 מיליון דולר, ומשקיעה בחברות טכנולוגיה צומחות וגלובליות; וויולה פרטנרס, שהיא קרן השקעות למשקיעים פרטיים שמנהלת כ־290 מיליון דולר. בסך הכל הקבוצה כולה מנהלת כ־2 מיליארד דולר והשקיעה עד היום בכ־110 חברות. הקבוצה מתפרסת על שלוש קומות במגדל אקרשטיין באזור התעשייה של הרצליה.
ניתן לעבור בין הקומות במדרגות פנימיות רחבות, לא מוכרחים לצאת למעליות הציבוריות, אבל לפי דוברת בין החברות קיימות חומות סיניות. הנושא עולה כשאנחנו שואלים מה קורה אם ויולה קרדיט מחליטה לקחת לפירוק חברה שכרמל או קרן הפרייבט אקוויטי השקיעו בה: אין פה בעיה של ניגוד עניינים?
"בואו נעשה סדר: צוותי ההשקעה בשלוש הפעילויות נפרדים לחלוטין. אין אף אדם שעובד בשלושתן, והגדרנו המון חומות סיניות לגבי זליגת אינפורמציה. אנחנו משתפים במידע ברמת תעשייה, טרנד ואנשים, אבל לא לגבי חברות. בגלל הגודל שלנו ייתכן מצב שבו ויולה קרדיט תלווה לחברה של ויולה פרייבט אקוויטי או של כרמל. במצבים האלה יש נוהל מסודר, וכל השקעה מקבלת אישור של המשקיעים בשתי הקרנות".
עובדי וייז בראשות נעם ברדין. "ווייז זה הום־ראן, אבל הייתה רק ווייז אחת" צילום: עמית שעל ומה לגבי האינטרס של השותפים? אתה, אבי זאבי והראל בית און שותפים בכל הפעילויות.
"אני עובד רק בכרמל, אבי עובד רק בכרמל, והראל עובד רק בוויולה פרייבט אקוויטי. אנחנו לא עובדים בשני מקומות, ולכן אם אני יושב בדירקטוריון של חברה שוויולה קרדיט מלווה לה, אני מייצג רק את כרמל, ואני מאוד חד בעניין הזה. ואם ויולה קרדיט לוקחת חברות לבית המשפט, כנראה הערך השיורי שלהן לא מצדיק את ההשקעה של בעלי ההון, וכל המשקיעים יתמכו בזה.
"אנחנו קבוצה, אבל עובדים כפדרציה, במובן שכל גוף הוא עצמאי ומקבל החלטות עצמאית. אנחנו עושים כנס מנהלים לכל המנכ"לים, כמו שעשינו לפני כמה שבועות, עם מנהל האסטרטגיה הראשי של באידו ומנהל החדשות הראשי של פינג אן וארז ויגודמן, וכל המנהלים מחברות הפורטפוליו של הקבוצה הוזמנו. ואם אני הולך לפגישות בגוגל, ברור שאני יכול לעזור ליצור קשר לכל חברות הפורטפוליו. אנחנו עושים את זה. אבל האם אני או מישהו מהשותפים של כרמל מעורב אישית וישירות בפעילות אחרת בוויולה? אף פעם לא".
"קיבלנו הצעות משמעותיות. ודחינו אותן"
המודל הכלכלי של קרן הון סיכון די פשוט: מנהליה מגייסים סכום לחברת ניהול, ויש להם שבע שנים להשקיע אותו ולייצר תשואה למשקיעים שלהם, כלומר לעשות אקזיט בסכום גבוה משמעותית מהסכום שגייסו, כאשר תשואה של פי שלושה מההשקעה נחשבת לטובה. ומאחר שמדובר בתעשיית הון סיכון, יש יותר כישלונות מהצלחות, וההצלחות צריכות להיות ממש גדולות כדי לפצות על הכישלונות ולהצדיק את כל הפרויקט הזה. עד היום רשמה כרמל 13 אקזיטים - חלקם מוצלחים מאוד, בחברות כמו אקטימייז ו־ECI, ואחרים מעט פחות כמו בקופרגייט וב־Wanova. כיום יש לכרמל בפורטפוליו כמה חברות מבטיחות כמו אאוטבריין ופאיוניר (Payoneer), אבל הרבה זמן לא היה לה "הום־ראן" אמיתי - כינוי בתעשייה למכה גדולה, לאקזיט שובר קופות.
נועם ברדין, מנכ"ל ווייז. "היו לנו ספקות לגבי יכולת המוניטיזציה וכמות הכסף שתידרש שם. טעינו" צילום: עמית שעל "בואו נדבר על מה זה הום־ראן, כי אצלנו ההגדרות קצת שונות", משיב דוברת.
ווייז זה הום־ראן.
"ווייז זה הום־ראן", הוא מאשר, "אבל היתה רק ווייז אחת".
בהמשך יתברר שכרמל בחנה את ווייז והחליטה לא להשקיע בה - החלטה שדוברת מצטער עליה. "הסתכלנו עליהם כמה פעמים והחלטנו לא להשקיע משיקולים שבדיעבד לא היו נכונים", הוא משחזר. "האמנו מאוד בטכנולוגיה ואהבנו את הצוות, אבל היו לנו ספקות לגבי יכולת המוניטיזציה וכמות הכסף שתידרש, ובדיעבד טעינו. אני מניח שזו לא החברה היחידה שטעינו לגביה, ואני מקווה שיהיו מספיק כאלה שנצדק לגביהן". הוא מספר שעל כל חברה שהצליחה וכרמל דחתה, ועל כל אקזיט מוצלח יותר או פחות, עורכים בכרמל תחקיר כדי להפיק לקחים. והיה תחקיר על פספוס ההשקעה בווייז.
שלמה דוברת במשרדי ויולה, השבוע. "הציעו לי ללכת לפוליטיקה הרבה פעמים, אבל אני מעדיף להיות מעורב כשליחות. לא רוצה לאבד את התחושה הזו" צילום: אוראל כהן "אנחנו רוצים לבנות חברות שיכולות להיות חברות ענק משמעותיות, מובילות קטגוריה, שיוכלו להגיע להנפקה בנאסד"ק ולשווי של מיליארדי דולרים, ושגם יחזירו סכומים מאוד משמעותיים למשקיעים שלנו", הוא מתאר את המטרה. "חברות כמו איירון־סורס, אאוטבריין ופאיוניר כבר מגייסות לפי שוויים גדולים יותר מרוב האקזיטים שהיו בארץ, כי בונים אותן לגדלים משמעותיים יותר. המדד שלי הוא לא אקזיט אלא יצירת ערך".
אבל זה ערך תיאורטי עד שלא תחזיר למשקיעים שלך כסף לפיו.
"זה לחלוטין לא תיאורטי, אלא חברות עם עסקים אמיתיים, שמוכרות בהרבה מאוד כסף ומרוויחות כסף. תראו, המטרה שלנו היא בסוף לעשות אקזיטים, ואני מניח שיהיו לא מעט, ושאולי נפתיע אתכם. אבל החשיבות מבחינתנו היא לבנות חברות גדולות ומשמעותיות, ושלוש החברות האלה - אאוטבריין, איירון־סורס ופאיוניר, שהן הבולטות כרגע בפורטפוליו של הקרן האחרונה שלנו - כל אחת מהן תחזיר חלק משמעותי מהקרן, אפילו את כולה. וכדי לעשות את זה צריך למכור אותן בשלב שבו הן ראויות לשווי הזה. שלושתן יכולות היום להימכר במחירים שהיו קובעים את שיאי האקזיט בישראל".
זה אומר שאתם מקבלים הצעות ודוחים אותן?
"אני לא רוצה להתייחס לחברות ספציפיות, אבל אנחנו מקבלים הצעות ודוחים אותן לא מעט פעמים. וכשאני אומר אנחנו אני מתכוון ליזמים. חלקם קיבלו הצעות משמעותיות עם רווח גדול מאוד, אבל הרגישו מספיק נוח להמשיך ולבנות חברה גדולה, ואנחנו שמחים מאוד על זה.
"אני לא מאמין במשקיעים שמעוניינים רק באקזיט. אנחנו מחפשים יזמים שבאים עם רעיון ייחודי, מכירים את השוק שאליו הם הולכים, יש להם יכולת ביצוע, הם קשובים, יודעים לעבוד בצוות, ובסופו של דבר באמת המוטיבציה שלהם היא לא לעשות סיבוב אלא לשנות את העולם. יש שאלה שאני תמיד שואל יזמים ועכשיו כבר לא אוכל להשתמש בה כי אני חושף אותה בעיתון: 'נניח שנורא הצלחת והנפקת, והחברה שווה מיליארדים ועושים עליכם כתבת שער בפורצ'ן. מה כותבים?'. אם היזם עונה לי על כסף, אני מעריך שהוא לא יעמוד בקושי של להקים חברה. כששאלתי את ירון גלאי (מייסד אאוטבריין), קיבלתי תשובה נהדרת: 'החברה ששינתה את הצורה שבה אנשים צורכים תוכן באינטרנט'. זה אדם שרוצה לשנות את העולם ולכן תנו לי מאה ירון גלאי ואנחנו הופכים את העולם".
והחברה הקודמת שהוא הקים, קוויגו, נמכרה ל־AOL.
"יש חברות שנכון למכור. אני הייתי מנכ"ל טקנומטיקס, שבסוף נמכרה, וגם פעלו היטב כשמכרו את קוויגו. אבל לגבי אאוטבריין, גם אני וגם ירון מרגישים שזו חברה שיכולה להיות משמעותית מאוד. לא נשקיע ביזם שרוצה לפתח מוצר ולמכור אותו ב־50 מיליון דולר. זה לגיטימי לחלוטין, אבל לא מתאים לנו. אנחנו מתמקדים בנישה מסוימת ורוצים להישפט לפי שיעור ההום־ראנים בכרמל".
עד סוף 2015 יהיו לכם הום־ראנים?
"אני מעריך שכן".
"צריך להסתכל דרך השמשה, לא המראה"
כרמל פוגשת בשנה כ־500 חברות, ובסופו של דבר הרשימה מצטמצמת לכחמש השקעות. לשותפים בקרן - דוברת, אבי זאבי, אורי בנדורי, רונן ניר, דניאל כהן ואיציק אבידור - יש קווים מנחים ברורים במה ישקיעו. הם לא ישקיעו בשום דבר שקשור בהימורים או בפורנו, זה טאבו, או בנושאים שהם לא מתמחים בהם כמו רפואה וציוד רפואי. ההשקעות שלהם מתמקדות בתחומים כמו תוכנה, ארגוניות, ביג דאטה, סייבר, טכנולוגיות פיננסיות, מדיה דיגיטלית, אפליקציות קמעונאיות וסמיקונדקטורס - אף שיש מעט חברות בתחום הזה.
השותפים בכרמל ונצ'רס. מימין: אורי בנדורי, איציק אבידור, דוברת, דניאל כהן, אבי זאבי ורונן ניר צילום: רוני סופר בוא נדבר על Ad-Tech, טכנולוגיות פרסום. זה תחום חם מאוד, אבל יש עכשיו מגמה שאומרת שההייפ סביבו מוגזם.
"בגדול, אני מסכים עם התחושה שיש כרגע יותר מדי יזמים ישראלים בתחום הזה בשלבים המוקדמים. אנחנו מאוד זהירים לגביו. הפרסום הדיגיטלי לא מוצה. עדיין תקציבי הפרסום הולכים יותר מדי לטלוויזיה ולמדיה אפקטיבית פחות, ולכן הפרסום הדיגיטלי ימשיך לצמוח משמעותית. אבל אם בימים הראשונים יכולת להרוויח מהארביטראז' במחירי קנייה ומכירה של מדיה - ההזדמנות הזו נעלמה. אנחנו מחפשים חברות עם טכנולוגיות משמעותיות שמאפשרות דברים ייחודיים ושונים, כמו קונטרה שהשקענו בה בזמנו, eXelate, שאנחנו מושקעים בה, או איירון־סורס ואאוטבריין שהן בשכונה של אדטק. אלה חברות שמבוססות על טכנולוגיה מאוד עמוקה, עושות משהו מאוד ייחודי ולא שחקניות ארביטראז'. אני מציע ליזמים שבונים חברות לא להסתכל אחורה במראה אלא קדימה דרך השמשה הקדמית. הרבה פעמים יש אופנת עדר, ואחרי שכמה חברות מצליחות מאוד, כולם מקימים חברות כאלה".
היום יש עדר בתחום הסייבר.
"אנחנו חושבים שתחום הסייבר מרתק, ויש בארץ טכנולוגיה משמעותית, אבל השוויים איבדו שליטה, הם גבוהים מדי ולא תמיד מוצדקים. אבל יש לנו כמה השקעות שעוד לא הודענו עליהן. אנחנו רוצים להשקיע בסייבר בשלבים מוקדמים מאוד, ואם אנחנו לא מגיעים לאחוזים גבוהים בחברה, זה לא מעניין אותנו. ויש עוד נקודה: האתגר בסייבר הוא ליצור חברה משמעותית. אנחנו יודעים על יותר מ־200 חברות בארץ, אני חושב שראינו כמעט את כולן, אולי אפילו את כולן, אבל חלקן חברות של פיצ'ר (תכונה), לא של פלטפורמה. הרבה מהחבר'ה שם באים מהעולם שלי, של 8200. יש שם טכנולוגים מבריקים ומוצרים מבריקים, אבל לא כל מוצר טוב הופך לחברה משמעותית, ואנחנו מחפשים חברות שיכולות להפוך לפלטפורמות משמעותיות כמו צ'ק פוינט או טראסטיר".
אתם מתעניינים גם במוצרים לחברות ולצרכנים.
"כן, זו הליבה של מה שאנחנו עושים. יש לנו פורטפוליו גדול מאוד של SaaS (תוכנה כשֵירות, Software as a Service), אנחנו אוהבים מאוד תשתיות. אנחנו עדיין חושבים שכמות הדאטה והצרכים לכוח מחשוב ואחסון חשובים, ואלה תחומים שהשקענו בהם ושאנחנו בוחנים בהם חברות באופן אקטיבי. אנחנו מאמינים יותר ביכולת של ישראל להצמיח חברות צרכניות משמעותיות, מה שלא ראינו קודם. יש גם כמה תחומים חדשים מעניינים כמו Internet of Things. אני מסתכל עכשיו על סטארט־אפ שעוסק בקניות במכולת עם קשר ישיר למקרר ולפח הזבל בבית. העובדה שכל העולם הופך מקושר - הבית שלך, הבגדים שלך - יוצרת פלטפורמה מעניינת מאוד והרבה הזדמנויות. אנחנו מסתכלים גם על הדפסה בתלת־ממד, שזה תחום מעניין שעוד לא השקענו בו".
לכרמל יש כמה דגשים מעניינים בעבודה עם הסטארט־אפים שהיא משקיעה בהם. דוברת, למשל, מדבר עם המנכ"לים שלו יומיום. הוא הולך לפגישות מכירה, משתתף בראיונות של מועמדים לתפקידים בכירים, "הכל בשיטה של Pull ולא Push", הוא אומר. "אני לא מכריח אותם, ואני תמיד אומר ליזמים, תבחר קרן הון סיכון לפי מי שאתה רוצה שיישב בדירקטוריון שלך". חשוב לו שהיזמים ימשיכו לנהל את החברה ולא יוחלפו במנכ"לים מבחוץ, כי "יזם הוא הנשמה של החברה ומעט חברות מצליחות בלי היזמים שלהן". הוא מקפיד שהיזמים לא יגיעו לנקודת האקזיט עם שברירי אחוזים, ולכן אם הם דוללו מאוד לאורך הדרך הוא ימצא דרך לתקן את זה, באמצעות אופציות למשל. מנגד, מאחר שהוא מעודד בניית חברה, שהיא תהליך ארוך יותר, במהלך סיבובי ההשקעה כרמל קונה חלק מההחזקות של היזמים. "זה הגון מבחינת הסיכון ליזם, וזה נכון עסקית", מסביר דוברת. "זה מייצר לו שקט ויכולת להסתכן וללכת עד הסוף, בלי להישאר עם המשכנתה על הבית".
אקזיט אחרי ההנפקה יכול להיות טריקי. מי מבטיח לך שהמחיר בשוק יישאר גבוה כשתממש? תראה את בורדרפרי שהנפיקה במרץ השנה לפי שווי של 490 מיליון דולר ונסחרת כיום לפי שווי של 300 מיליון דולר בלבד.
"זו שאלה מצוינת. חלק מהחברות הישראליות יצאו בעבר להנפקה מוקדם מדי. חשוב מאוד מתי אתה עושה את זה. יש חברות בכרמל שיכלו להנפיק מזמן מבחינת המספרים, אבל יעצנו ליזמים ולהנהלה לחכות עם זה עד שהם יהיו מוכנים לחלוטין. הנפקה היא שלב בבניית החברה, וזה אירוע משמעותי כי אתה צריך להיות פתאום נורא שקוף לעולם, ניתן לניבוי, לעמוד בסטנדרטים, ברבעונים, לחיות באור הזרקורים. אלה דברים שצריך להתכונן אליהם. ועם החברות שלנו שמועמדות להנפקה אנחנו עובדים קשה מאוד על המשמעות של להיות חברה ציבורית, לא על ההנפקה עצמה. והנפקה היא לא אקזיט, היא שלב, ואחרי כמה חודשים או כמה שנים נוצרת לך הזדמנות מאוד יפה לייצר אקזיט".
אבא שלך היה שותף להקמה של כרמל. אתה מכניס לפה את הילדים שלך?
"הון סיכון הוא לא עסק של ירושות והילדים שלי לעולם לא יעבדו בעסק הזה. אולי הם יעשו הון סיכון, אבל לא פה. התקווה והחלום שלי הם שוויולה וכרמל ימשיכו להיות קרנות מובילות הרבה אחרי שאני לא אהיה פה. אני והשותפים שלי הקדשנו הרבה מאוד זמן ומחשבה לאיך בונים קרן מצטיינת ובת־קיימא, וחלק מהעניין הוא אינטגרציה של דורות צעירים. הכנסנו בכרמל שני שותפים חדשים, דני כהן ורונן ניר. אין לי תוכניות ללכת מפה, אבל הם בהחלט דור העתיד, ואני מניח שעוד כמה שנים נכניס עוד דור. עשינו את זה גם בפרייבט אקוויטי כשצירפנו את אייל שירן. זהו חלק מבניית חברה לטווח הארוך, ואני מרוצה מאוד מההרכב שלנו ומאמין שהוא ייקח את כרמל עוד הרבה שנים, גם אם לא אהיה באזור".
