פערי ענק בתעריפי הארנונה בין ערים סמוכות

בעוד שתקנות הארנונה הגדירו 12 סיווגים עיקריים (מגורים, משרדים, תעשייה וכו') הרשויות המקומיות הוסיפו תת-סיווגים כאוות נפשם. אפשרות זו יוצרת, לדברי המבקר, "חוסר אחידות הבטלת הארנונה ולהעידר שוויון בין חייבי ארנונה בגין נכסים דומים".

כך למשל המועצה האזורית חבל אילות הגדירה 1,115 תתי-סיווגים שלדברי המבקר יצרה קושי בהפעלת מערכת הגבייה של המועצה. מהדו"ח עולה כי המועצה ביקשה לפשט את צו הארנונה שלה ב-2013 אך משרד הפנים דחה את בקשתה. לדברי המועצה היא תמשיך לפעול כדי לפשט את הצו.

"משרד המבקר לא מצא את מערכת השיקולים והנימוקים שעל פיה נקבעו התעריפים דלעיל", נאמר בדו"ח בהתייחסות לתעריפי המינימום והמקסימום שנקבעו על ידי משרד הפנים לכל סיווג עיקרי (12 סך הכל). המבקר ציין כי על משרד הפנים לתת דעתו על ההפרשים הגבוהים בין התעריף המזערי למירבי.

לשם המחשה משווה המבקר בין העיריות בני ברק, גבעתיים ורמת גן, שלוש רשויות שצמודות זו לזו. על פי הבדיקה שנעשתה בנוגע לסיווג "משרדים" נמצאו פערים משמעותיים שיוצרים פערים בנטל המס בין בעלי המשרדים השונים. כך שבעוד שארנונה שנתית עבור משרד ששטחו 100 מ"ר בבני בברק תעלה 27,474 שקל, בגבעתיים ידרש בעל המשרד לשלם 23,379 וברמת גן יצטרך ישלם בין 11,283 ל-35,101 שקל. במשרד הפנים טענו כי הם מודעים לפערים בתעריפים באזורים הסמוכים וכי סוגיה זו מצאת בבחינה בקרב הגורמים המקצועיים.

משרד הפנים מסר בתשובתו כי אין זה מתפקידו לבצע 'בדיקות חוקיות' של כלל צווי הארנונה ברשויות המקומיות, וכי הדבר מוטל על כתפי הרשויות המקומיות עצמן.

לבחון מחדש את השיטה לקביעת תעריפי הארנונה

על פי החוק, מלבד שיעור העלייה האוטומטי בארנונה שמורכב ממוצע שיעור עדכון מדד המחירים לצרכן ושיעור עדכון מדד השכר הציבורי, רשויות יכולות לבקש משר הפנים והאוצר העלאה חריגה. אלא שהמבקר מעלה טענה, שהועלתה ב"כלכליסט" כבר מספר פעמים, כי ריבוי הבקשות החריגות מעיד על הצורך לבחון מחדש את השיטה לקביעת תעריפי הארנונה.

למעשה המבקר מציין כי כבר ב-2001 הוא העלה זאת בפני משרד הפנים והאוצר וגם בית המשפט העליון התייחס לכך מספר פעמים. המבקר ציין כי הוא "רואה בחומרה רבה את העובדה שבמשך שנים רבות וחרף הערות נשנות של בית המשפט העליון ומבקר המדינה, לא צומצם השימוש באישורים חריגים להטלת ארנונה, ומשרדי הפנים והאוצר לא פעלו לשינוי השיטה לקביעת תעריפי הארנונה".

בני ברק צילום: שאול גולן

באוצר טוענים כי שינוי נוסחת מענקי האיזון ב-2011 עודדה את הרשויות לקבוע העלאות חריגות בתעריפי הארנונה, אך ב-2015 הוקשחו התנאים למתן אישורים חריגים. במשרד הפנים ציינו כי הכל נעשה בדין וכי חלק גדול מהבקשות כולל מספר סעיפים שמרביתם נדחים על ידי השרים.

כמו בקביעת תעריפי המינימום והמקסימום, גם בתשובות משרד הפנים לבקשות החריגות, מציין המבקר כי לא ניתנו נימוקים, מה שיוצר בקשות חוזרות ונישנות של רשויות שבקשתם סורבה. במשרד הפנים טוענים כי כל רשות שפונה אליהם מקבלת את נימוקי הדחייה וכי ב-2012 החלו להוציא מכתבי נימוקים תמציתיים לרשויות.

המבקר תוקף בחריפות את שיטתה העלאה התוספתית (הוספת שיעור על שיעור בכל שנה מחדש): "כל הרשויות המקומיות מטילות ארנונה בשיטה התוספתית, כטלאי על טלאי, ובלי שנבחן סרגל הצרכים הדרוש למימון פעילותן. משרד מבקר המדינה לא מצא את מערכת הנימוקים, הסיבות וההצדקות ההגיוניות לשיעורי הארנונה המוטלים בפועל. היעדר ההצדקות למדיניות הארנונה הנוכחית מקבל משנה תוקף לנוכח העובדה כי טרם נקבע תמהיל השירותים שעל הרשויות המקומיות להעניק לתושביהן במסגרת תקציביהן השוטפים, וכי טרם נקבעו אמות המידה לאיכות השירותים האלה (סל שירותים)".

הנחות בארנונה לנפטרים

על פי נתוני הדו"חות המבוקרים, כלל ההנחות בארנונה שנתנו הרשויות המקומיות ב-2012 הסתכמו בכ-2.97 מיליארד שקל, כ-11.4% מסך חיובי הארנונה באותה שנה. המבקר מצא כי במקרים רבים ניתנות הנחות בארנונה שלא כחוק.

כך למשל מצא המבקר כי עיריית עפולה ממשיכה להעניק הנחות בארנונה למחזיקים שהיו זכאים להנחה בחייהם, גם לאחר שהם נפטרו (העירייה טענה כי היא מתבססת על נתוני ביטוח לאומי).

מועצה אזורית מרום הגליל, למשל, מעניקה "הנחת גיל מופלג" למי שמעל גיל 80 (100% הנחה לשטח עד 120 מ"מ) הנחה שאינה קיימת בחוק. המועצה הסבירה כי ההנחה קיימת כבר מאז 1998 וכעת היא תבחן את הנושא. עיריית בני ברק לעומת זאת, העניקה הנחות ל"נזקקים" בשיעור של 70%, גם לכאלו שעל פי חוק לא זכאים לכך.

שיעורי גבייה של 34% בלבד בחיפה

מלבד ההנחות שפוגעות בהכנסות הרשויות, הבעיה המרכזית שלהן היא שיעורי הגבייה הנמוכים של הרשויות. לפי דו"ח המבקר "בשנת 2012 גבו הרשויות המקומיות רק 42% מסך כל חיובי הארנונה נטו (בניכוי פטורים והנחות) שהם 20 מיליארד שקל.

על פי הדו"חות הכספיים של הרשויות המקומיות ל-2012 עולה כי גירעון החוב המצרפי של הרשויות המקומיות הסתכם בכ-18 מיליארד שקל. מתוך 252 רשויות רק 8 רשויות גבו יותר מ-90%, ובכ-20 מתוכן שיעור הגבייה המשוקלל לא עולה על 10%.

כך למשל, על פי הדו"ח, סך חוב הארנונה של עיריית חיפה הוא 2.2 מיליארד שקל ושיעור הגבייה שלה עומד על 34% בלבד. זאת בעוד שהחוב המצרפי שלה עומד על 1.1 מיליארד שקל, אם הייתה העירייה אוכפת יותר את הגבייה הייתה יכולה, די בקלות לסגור את החובות שלה.

המבקר גם מצא כי ברשויות מסוימות העיריות נמנעות מלטפל בחובות ללא הסבר הגיוני. כך למשל עיריית נצרת הפסיקה מאז 2012 לטפל בחובות של 75 חייבים בסכום של כ-2 מיליון שקל.

יודגש כי במהלך 2012 ביטלו הרשויות המקומיות חיובי ארנונה בהיקף גדול של כ-786 מיליון שקל (כ-3% מסך הארנונה שהטילו).

נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין: "דו"ח מבקר המדינה חושף במלוא עוצמתו את הכשל האדיר המתרחש בישראל והמוטל כמס נוסף על כלל תושבי המדינה ועל גב המגזר העסקי, ללא הצדקה עניינית וכתוצאה משיטה כושלת, אשר לאמיתו של דבר מבוצעת ללא שקיפות ראויה ואף במחשכים".