נפתלי בנט - האיש שפשוט היה שם

שר הכלכלה נפתלי בנט פרסם אתמול סרטון תעמולה נוסף ובו הוא לא מתנצל, והפעם במישור הכלכלי. בנט עצמו לא מופיע בכלל בסרטון, אבל שתי נשים תל־אביביות (או ליתר דיוק, הדימוי של בנט לנשים תל־אביביות), מספרות בסרטון על הדברים שבנט הספיק לעשות בזירה הכלכלית מאז הקמת הממשלה היוצאת.

בנט קידם במהלך הקדנציה שלו כשר כלכלה כמה מהלכים, אבל הוא בחר בסרטון שלו להתמקד בארבעה מהם. במסגרת מעקב "כלכליסט" אחר ההבטחות של הפוליטיקאים, אחר הפער בין המילים שהם מפזרים באוויר לבין המציאות, הנה הניתוח שלנו לסרטון החדש של בנט. בשורה התחתונה בנט לא מתנצל, בעיקר על דברים שלאו דווקא הוא עשה.

ההצהרה:

המציאות:

מבין הנקודות שבנט מציג בסרטון שלו, זו אולי המוצדקת ביותר מבחינתו לקחת עליה את הקרדיט. ובכל זאת, קצת פרופורציה. היוזמה להקים מעונות יום מסובסדים להורים עובדים לא היתה של בנט עצמו. הוא לא יזם את המהלך הזה אלא ועדת טרכטנברג, בעקבות המחאה החברתית (בעיקר בעקבות מחאתם של ההורים הצעירים).

המהלך הזה יצא לדרך כבר ב־2012, ותוקצב בידי משרד האוצר ביותר ממיליארד שקל. אלא שהאוצר, כמו האוצר, התנה את העברת הכסף הזה בשורה של דרישות שהרשויות המקומיות התקשו לעמוד בהן, ובפועל הכסף לא נוצל כמעט בכלל.

החלק שעליו לבנט אמנם מגיע קרדיט הוא שינוי הנהלים מאמצע השנה, כדי להקל על הרשויות המקומיות לנצל את הכסף, ואמנם מאז המסגרת התקציבית שהועמדה לזה נוצלה כמעט במלואה (כך לפחות לפי משרד הכלכלה). על כך בהחלט מגיע לו הקרדיט. אם זה מנחם אותו, את הקרדיט על זה גנב לעצמו גם שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, בחומר תעמולה מטעם מפלגתו יש עתיד.

ההצהרה:

"בנט העלה את השכר למאבטחים ולעובדי ניקיון ב־1,000 שקל"

המציאות:

אז ככה, סיפור העלאת שכר עובדי השמירה והניקיון החל שנה שלמה לפני הקמת הממשלה הנוכחית, בפברואר 2012. אז, אחרי שביתה קצרה, הסכים שר האוצר דאז יובל שטייניץ לדרישת ההסתדרות, וחתם על מזכר הבנות להעלאת שכר עובדי השמירה והניקיון ב־1,000 שקל לחודש.

חמישה חודשים לאחר מכן, ביולי 2012, ההסתדרות והאוצר חתמו על הסכם סופי. שר האוצר, סגן שר האוצר וכמובן יו"ר ההסתדרות הספיקו לקחת עליו קרדיט. מאז, יישום ההסכם התמהמה ונמרח, בעיקר בגלל הקושי המשפטי להחיל אותו על גופי קבלן פרטיים שכבר זכו במכרזים של המדינה לפני תוספת השכר. בסופו של דבר, אחרי מגעים ארוכים בין ההסתדרות לבין האוצר ולבין איגוד חברות הניקיון, שמייצג את המעסיקים הגדולים בענף הזה, נחתם הסכם גם עם המעסיקים הפרטיים. זה קרה ביולי 2013, זמן קצר מאוד אחרי הקמת הממשלה. בנט, במקרה, היה שר הכלכלה וזה שחתם על צו ההרחבה בתחילת 2014, שהוא הצו שמחייב את חברות הניקיון אשר לא מיוצגות בידי האיגוד להעלות את השכר באופן זהה לעובדים. בהמשך, ביולי 2014, אחרי משא ומתן נוסף של ההסתדרות עם ארגון חברות השמירה, חתם בנט על צו דומה שתקף גם עבורם. זהו. זו תרומתו לעניין. הוא פשוט היה שם. ואגב, אין מדובר בתוספת של 1,000 שקל לחודש, אלא על תוספת של 350 שקל לחודש, ועוד הפרשה לקרן השתלמות והגדלת דמי הבראה.

נפתלי בנט. מילא תפקיד טכני בעיקר צילום: אוראל כהן

ההצהרה:

המציאות:

בדצמבר 2013 התחייב האוצר מול חברת אינטל להעניק לה באופן עקרוני מענק נדיב (300 מיליון דולר) כדי שתשקיע במפעל בישראל, תרחיב אותו ותתאים אותו לטכנולוגיה הבאה של השבבים. בתמורה לכך היא תתחייב להעסיק כ־1,000 עובדים נוספים באופן ישיר. אינטל קיבלה מענקים דומים בעבר, וגם אז התחייבה להעסיק עובדים. האישור העקרוני ניתן על ידי משרד האוצר כדי שהנהלת אינטל העולמית תכריע באיזו מדינה להשקיע את הכסף, ולבסוף אכן בחרה בישראל. בספטמבר האחרון אישרה הממשלה את המענק ואת פרטיו הסופיים, והוא ניתן דרך מרכז ההשקעות שכפוף למשרד הכלכלה. אין חולק שלשר בנט היה תפקיד במהלך זה. אבל מכאן ועד הקרדיט - "הביא את אינטל וחייב אותה לקחת ים עובדים חדשים" - המרחק רב.

ההצהרה:

המציאות:

גם במקרה הזה נדמה שבנט הוא פשוט האיש שהיה שם, מתוקף תפקידו כשר הכלכלה שמוציא צווי הרחבה למשק, ומחייב מעסיקים לעשות את מה שההסתדרות חתמה עליו מול ארגוני מעסיקים עיקריים. למעשה, קשה לתאר סיטואציה שבה תפקידו של בנט היה יותר טכני מאשר זה של הסכם תעסוקת בעלי המוגבלויות. ההסתדרות וארגוני המעסיקים ניהלו במשך תקופה מו"מ שבסופו הוחלט כי בכל מקום שבו מועסקים יותר מ־100 עובדים, לפחות 3% מהם יהיו בעלי מוגבלות. זהו בדיוק הצו שבנט נדרש לחתום עליו, ככתבו וכלשונו. אם במקרה של הצו להעלאת שכר עובדי הקבלן עוד היו שיקולים לכאן ולכאן, עקב מחלוקות בין ארגוני המעסיקים השונים, בכל הקשור לתעסוקת בעלי מוגבלויות בנט לא היווה יותר מאשר חותמת.

מטעמו של בנט נמסר בתגובה: "הטעות היחידה בסרטון זה שיש לשר בנט הרבה יותר הישגים שהושמטו מפאת קוצר זמן"