צינור גז שני לארץ אין, אבל כבר בונים אחד לירדן

מדינת ישראל עומדת להקים מערכת להולכת גז טבעי מאזור סדום עד לגבול ירדן, אבל מערכת שתוליך את הגז מהמאגרים אל חופי הארץ עוד אין לה. משרד הפנים בישר אתמול בשמחה שהמועצה הארצית לתכנון ולבנייה אישרה את הקמת המערכת לצורך יצוא גז טבעי לירדן באמצעות "חיבור מערכת הולכת הגז הישראלית למערכת הירדנית". במשרד גם הסבירו שהתוכנית כוללת שני חיבורים - האחד ימוקם צפונית לבית שאן והשני באזור ים המלח.  

במשק האנרגיה קיבלו אתמול את הודעת משרד הפנים ולא ידעו אם לצחוק או לבכות - המדינה מתפארת בקידום הצנרת שתתחבר לירדן, אבל בהובלת הגז לחופיה שלה איש לא מטפל והמערכת תקועה ומוזנחת כבר שנים. כמו קבלן שבונה את הפנטהאוז לפני שתכנן את המרתף. ליצוא לירדן יש כמובן חשיבות לאומית וכלכלית עצומה, כפי שכתב יו"ר המועצה הארצית ד"ר שוקי אמרני: "פרויקט בעל חשיבות לאומית, כולל בתחום יחסי החוץ של המדינה, המחייב אמינות אספקה של המערכת". גם לנובל אנרג'י ולדלק - בעלות השליטה במאגרים תמר ולווייתן - יש הסכמי מכירה מולה. היקף החוזים נאמד ב־15 מיליארד דולר, ש־60% מתוכם יילכו למדינה.

בימים אלה מתכוננת המדינה לסופה שמוגדרת כחריגה, כולל הודעות חוזרות ונשנות של כל גופי הביטחון והתשתיות. חברת החשמל עומדת כמובן במרכז תשומת הלב הציבורית בהקשר זה. הבעיה הגדולה של חברת החשמל ושל משק הגז כולו היא שאספקת הגז לכל הארץ נשענת על צינור אחד ויחיד שנמתח ממאגר תמר אל חופי אשדוד.

קידוח תמר צילום: אלבטרוס

את ההשלכות של ההסתמכות על צינור אחד אפשר להדגים בקלות דרך מקרה שהתרחש כאן רק לפני ארבע שנים: בפברואר 2011 פוצץ צינור הגז המצרי והותיר את ישראל עם צינור יחיד שחובר למאגר ים תטיס, שהיה קטן מכדי לספק את כל צורכי המשק. התוצאה היתה שחברת החשמל נאלצה להשתמש במשך שנה וחצי בסולר יקר ומזהם במקום בגז, עד שחובר תמר במרץ 2013. המדינה גלגלה את העלויות הגבוהות לכיסי האזרחים, וכך עלה תעריף החשמל מאוגוסט 2011 ועד היום ב־33%. הפחתה של 9.4% תיכנס לתוקפה בפברואר הקרוב בעקבות החזרה לשימוש בגז.

עשר שנים של בלאגן על חשבון הציבור

מבקר המדינה פרסם באוקטובר 2013 דו"ח נוקב על טיפול המדינה במערכת הולכת הגז. הטיפול הכושל חוצה משרדים, רשויות ושרים וכולל הזנחה של המערכת, כישלון בחיבור צינור שני לחוף והפקרת התכנון לידיהם של בעלי מאגרי הגז. "הכנת תוכניות מתאר ארציות על ידי יזם פרטי מעלה סוגיות שונות, במיוחד באשר לדרכי ההתמודדות עם מצבים שבהם האינטרסים של היזם אינם חופפים את האינטרסים הציבוריים", כתב יוסף שפירא.

עיון בלוחות הזמנים מחדדים את גודל המחדל: ב־2004 החלה הזרמת הגז הראשונה בהיסטוריה מלב הים לישראל, בינואר 2009 התגלה מאגר תמר, ביוני 2010 המדינה נכשלה בחיבורו לחוף ובמרץ 2013 הוא חובר לאותה מערכת הולכה שנושאת על גבה את המשק כולו עד היום. עובדה מטרידה יותר היא שאם ב־2011 הגז המצרי והישראלי החזיקו 37% מסל הדלקים של חברת החשמל, היום הגז הישראלי כבר מחזיק 60%. תקלה מכאנית או ביטחונית בצנרת עלולה לנתק את חברת החשמל מהגז ולהכריח אותה להשתמש שוב בסולר ולהזניק שוב את תעריף החשמל בעשרות אחוזים על חשבון הציבור.

צילום: מיקי אלון, אוראל כהן, עמית שעל, נובל אנרג'י

כשהמדינה הבינה את עומק הבלאגן שנוצר, היא הוציאה מכרז חדש לתכנון והקמה של נקודות חיבור יבשתיות לגז והפקידה את האחריות בידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר. זה ניסה להשלים את המשימה עד אוגוסט 2013 ורק לאחר מאבק ארוך שנים אושרו בממשלה ביולי 2014 שתי נקודות חדשות - בעמק חפר ובאזור אליקים - שאליהן יחובר הצינור השני שיגיע ממאגר לווייתן. בעלי מאגר לווייתן דלק, רציו ונובל אנרג'י יקימו את הנקודות בעלות של כ־150 מיליון שקל לאחת, וכל התהליך ייקח שנתיים עד שלוש שנים.

אבל מאז שהתקבלו ההחלטות הללו המדינה נתקעה משני כיווני הצינור. מכה אחת באה מכיוון היזמים - נובל אנרג'י הודיעה שהיא מקפיאה את כל השקעותיה בישראל, כולל פיתוח המאגרים, בשל כעס על הממונה על הגבלים עסקיים דיויד גילה, ששוקל להכריז על האחזקות הצולבות של דלק ונובל במאגרים תמר ולווייתן כהסדר כובל. השורה התחתונה היא שמאגר לווייתן נשאר בים עד להודעה חדשה, המדינה לא כופה על היזמים להקים צנרת נוספת והציבור הישראלי נשאר בין הפטיש לסדן ויכול רק להתפלל ששום דבר לא יקרה לצינור היחיד שמספק גז לחברת החשמל ולכל המשק.

המכה השנייה הגיעה מתושבי האזורים שבהם מתוכננות לקום הנקודות, שהגישו שלושה בג"צים נגד התוכנית. הדיון הראשון בנושא נקבע למרץ 2015. "נושא ביצוע הטיפול בגז בים לא עוגן בהוראות התוכנית, ואם יבוא יזם שאינו נובל אנרג'י (שהקפיאה את השקעותיה בישראל - ל"ג), יש חשש שהוא יוכל לעשות הכל ביבשה. לזה אנחנו מתנגדים", אומרת ל"כלכליסט" עו"ד גליה בן שהם ממשרד עו"ד ענת בירן.

בתוך כל זה, גם אם יוקם צינור נוסף, לא ברור לאן הוא יחובר. באותו דו"ח כתב אז המבקר ש"משק הגז מאופיין באי־ודאות גדולה ובסיכונים כלכליים ניכרים ליזמים. סיכונים אלו עלולים להשפיע על כמויות הגז המופקות על ידיהם". אבל איש לא שמע את הביקורת של שפירא. בחודש האחרון הרגולטורים מרבים לדבר על המצב, השרים עסוקים בקמפיין בחירות ואף אחד לא מנווט את הטיטאניק שהיא משק הגז הישראלי.

יש פתרונות רבים, רק צריך לקבל החלטה

פתרונות אפשריים לבעיה לא חסרים, ותעיד על כך החלטת הממשלה מיוני 2013 שאישרה את ייצוא הגז. החלטה זו קבעה שמשרד האנרגיה יקדם הקמת צוות בין־משרדי למעורבות במשק הגז. הצוות הזה מעולם לא הוקם.

אפשרות אחרת היא לחייב את היזם להקים צינור שני, אולם על רקע הסכסוך בין נובל אנרג'י לבין הממונה על הגבלים עסקיים לא ברור מי יוכל לכפות עליהם לבצע. ואם ייבנה צינור שני, בשלב זה אין לו לאן להתחבר על החוף.

לאחרונה עלתה הצעה שהמדינה לא תסתמך על היזם אלא תקים את הצינור החדש בעצמה בעלות של 700 מיליון עד מיליארד שקל. היא כמובן לא ששה להוציא סכום כזה, וגם לא ברור מי יבצע בפועל את העבודה ומי יכפה על נובל אנרג'י הכעוסה לחבר את הצינור הממשלתי החדש למאגר שבלב הים. היזמים מצדם יושבים בשקט ולא מציעים להקים את הצינור על חשבונים, גם אם הצעה כזו יכולה לשכנע את המדינה להקל עליהם.

רעיון אחר היה לתת את מאגר ים תטיס שהתרוקן לידי דלק וזו תהפוך אותו למאגר אסטרטגי שישמש את המשק במקרה של תקלה, כמו למשל קריסת הצינור הבודד. התוכנית הזו נשארה במגירה.

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה: "בשנתיים האחרונות קידם ופיתח המשרד את משק הגז הטבעי. בימים אלה עובד המשרד בשיתוף עם הצוות שכולל את יוג'ין קנדל, אמיר לוי, דיויד גילה ואבי ליכט לנסות ולמצוא פתרון לבעיה שנוצרה ויציג לצוות את האפשרויות שייתנו מענה של אספקה ויתירות לקידום משק הגז הטבעי בישראל".

עוזי לנדאו מסר בתגובה: "השר לנדאו פעל ללא לאות לחיבורו של מאגר תמר למשק הישראלי בזמן הקצר ביותר". ממשרד ראש הממשלה נמסר: "העובדה שתוכנית המתאר נדונה בבג"ץ אינה מעכבת משמעותית את הנחת הצינור משום שהדיון בעתירות מתוכנן לעוד חודשיים, בטרם יבשילו התנאים למתן היתרי בנייה". מנובל אנרג'י לא נמסרה תגובה.