למה אני עוזרת לכולם חוץ מלעצמי?

יעל היקרה,

שמעי סיפור: ביקשנו פעם מאנשים לדמיין שהם סובלים מבעיה רפואית כלשהי, ורופא ממליץ להם על טיפול מורכב ויקר. הנשאלים ידעו שהרופא ירוויח יותר כסף מהטיפול הזה, ושיש לו אינטרס, שלא לומר ניגוד עניינים. השאלה ששאלנו אותם היתה אם הם יקבלו את ההמלצה ויעברו את הטיפול עכשיו, או יתחילו בסבב חוות דעת ומחקרי שוק. רוב הנשאלים ענו שהם היו הולכים על בטוח, עוברים את הטיפול המורכב וגומרים עם זה.

אבל כששאלנו אנשים מה הם היו מייעצים לחבר שהיה נקלע לאותו מצב בדיוק, הרוב ענו שהם דווקא היו ממליצים לו לקבל חוות דעת נוספת ולהקדיש מאמצים כדי למצוא את התשובה הטובה ביותר. הבריאות שלו חשובה מדי להחלטות פזיזות. מצלצל מוכר?

אנחנו טובים בלעזור לאחרים צילום: בנק לאומי

כלכלנים התנהגותיים קוראים לזה "הפרספקטיבה הפנימית והפרספקטיבה החיצונית", וזו סיבה נפוצה לזה שאנחנו לפעמים לא פועלים מספיק לטובת עצמנו.

כשאנחנו עוזרים לאחרים קורים שני דברים: הראשון הוא שבגלל הריחוק שלנו מהנושא אנחנו בוחנים אותו מבחוץ ומקבלים החלטות קרות ורציונליות, ולרוב טובות יותר. הדבר השני שקורה הוא שאנחנו מתייחסים לעזרה לזולת כמשהו שתחום בזמן, הזמן שלו.

כשזה מגיע אלינו זה מתהפך. בגלל הקרבה הרגשית יותר קשה לנו להחליט, וכיוון שזה הזמן שלנו אנחנו מרגישים רשאים להיכנע לחולשות, ולמשל לפעול באופן אימפולסיבי או לחלופין לתת לעצמנו עוד ועוד דחיות.

מהו הפתרון? להיות העוזרת החיצונית של עצמך. הייתי מתחיל בלנסות לשנות פרספקטיבה, לדמיין שזו היתה בעיה של חבר ולהתאמץ להחליט באופן קר מה נכון לעשות. את התשובה הייתי מכניס כמשימה ביומן, והופך אותה לעבודה, תוכנית פעולה עם זמנים. ובקיצור, תהפכי לחברה טובה של עצמך ותתקשרי כבר לבנק.

שאלות לדן אריאלי askdan@calcalist.co.il