דו"ח העוני - תרגיל ביחסי ציבור

מדי שנה, בחודש דצמבר, מפרסם המוסד לביטוח לאומי את דו"ח העוני. לאחר פרסום זה יש ויכוח ציבורי שמשתתפים בו אישי ציבור ומוצעים פתרונות. לאחר כשבוע הסערה התקשורתית נעלמת. כדאי להבהיר, שההגדרה של עני בדו"ח אינה מעניקה כמעט הקלות כלכליות, אפילו לא מהביטוח הלאומי.

על כן יש לראות את דו"ח העוני כתרגיל ביחסי ציבור שמיועד להעלות מודעות לבעיית העוני.

עניים (ארכיון) צילום: יקי צימרמן

בין הפתרונות המוצעים נמנים העלאת שכר המינימום, העלאת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, ומס ההכנסה השלילי.

במאמר זה נטען שאין בידי הממשלה שום אמצעי מדיניות, כלומר קצבה או הקלה במס לאוכלוסייה מסוימת, היכולה להבטיח הקטנה של מספר העניים בדו"ח העוני.

לעומת זאת, ניתן לומר בוודאות שהגדלת המכסות ליבוא עובדים זרים תרע את מצבם הכלכלי של השכבות החלשות, כולל העניים, וגם תקטין את מספר העניים בדו"ח. אני מקווה שהירידה במספר העניים בשנה זו לא נגרמה בגלל סיבה זו.

במרבית השנים, צפוי מספר העניים בדו"ח לגדול וזאת בגלל גידול האוכלוסייה. בשנה שלא חל בה כל שינוי כלכלי, מספר העניים יעלה באותו שיעור כמו גידול האוכלוסייה. ההסבר לכך הוא שקו העוני נמדד בצורה יחסית ואילו מספר העניים נמדד באופן מוחלט.

מספר העניים בדו"ח העוני אינו משקף את מצב העניים. ההסבר לקביעה זו מחייב הבהרת דרך חישוב מספר העניים, הסבר שישעמם את מרבית הקוראים ומחייב ידע גם בכלכלה וגם בסטטיסטיקה.

חשוב להבהיר, הדרך לחישוב ממדי העוני בישראל שונה רק במעט מדרך החישוב במדינות אירופה, על כן, אין לראות בנאמר טענה כנגד הביטוח הלאומי, אלא רק טענות כנגד השילוב בין פוליטיקה לסטטיסטיקה שנעשה באירופה ויובא לארץ.

"עני" מוגדר כמי שהכנסתו היא מתחת ל"קו העוני". קו העוני נקבע כ"מחצית מהחציון של ההכנסה לנפש תקנית". אני מניח שהקורא אינו מבין את הכתוב במרכאות ועל כן נבהיר את המושגים: נפש תקנית וחציון.

(א). נפש תקנית: טענה קיימת בכלכלה שההוצאה הדרושה כדי לקיים שתי נפשות קטנה יותר מפי שניים של ההוצאה הנדרשת לקיים נפש אחת. בעגה המקצועית, זה נקרא יתרונות לגודל בתצרוכת. הטבלה הממירה נפשות לצרכי תצרוכת נקבעת בצורה שרירותית. ב-OECD טבלת ההמרה מנפשות לצרכי תצרוכת נקבעה כשורש ריבועי של מספר הנפשות במשק הבית. בארץ טבלת ההמרה נקבעה על ידי וועדה. טבלת ההמרה הישראלית מניחה הרבה פחות "יתרונות לגודל" מאשר הטבלה של ה-OECD.

כך למשל, כדי שיהיו באותה רמת חיים כלכלית, מניחה טבלת ה-OECD שמשק בית המורכב מארבע נפשות נדרש לפי שניים מאשר יחיד הגר בגפו ואילו הגישה הישראלית מניחה שנדרשת הוצאה של פי שתיים וחצי על מנת להגיע לאותה רמת חיים כלכלית. התוצאה היא שיש בגישה הישראלית יותר משקי בית מרובי ילדים עניים מאשר לו היינו מאמצים את גישת ה-OECD. ככל שההכנסה גבוהה יותר כן גדול יותר הפער בשקלים בין משקי בית עם גודל שונה כדי שיהיו באותה רמת חיים.

(ב). חציון: מסדרים משקי הבית בסדר עולה של הכנסה לנפש תקנית ומוצאים את אותה רמת הכנסה שמחצית ממשקי הבית נמצאות מעליה והמחצית האחרת נמצאת מתחתיה. כאן צריך לציין שקיימת עברה על חוקי הסטטיסטיקה שמגדילה את מספר הילדים העניים. זאת כי ברגע שחילקנו את ההכנסות של משקי הבית במספר הנפשות התקניות היינו צריכים לחשב את החציון של ההכנסה לנפש תקנית. חציון משקי הבית גבוה יותר מחציון הנפשות התקניות ומספר העניים מכיל יותר משקי בית גדולים.

עתה הגענו לביקורת העיקרית והיא השימוש בחציון לקביעת קו העוני.

מצבו של המשק, כלומר רמת החיים הממוצעת והצמיחה הכלכלית נקבע על פי הממוצע. לכן השימוש בחציון מנתק את העוני ממצבו הכלכלי של המשק הלאומי. החציון נמצא בתחום שבו ממוקמים עובדי הצווארון הכחול, כלומר השכבות החלשות. רוב טענותיי היו נעלמות לו היו מבססים את ממדי העוני כתלויים בממוצע ההכנסות.

כאשר מציעים תכנית למלחמה בעוני, כמו למשל העלאת שכר מינימום, החציון, בהיותו ממוקם בקבוצת משקי הבית בעלי הכנסה נמוכה, יכול לעלות יותר מאשר הממוצע. זאת כי בחישוב הממוצע מחלקים בכל משקי הבית. על כן, כאשר קובעים את קו העוני לפי החציון, קו העוני יכול לעלות בסכום יחסית גבוה ועמו גם מספר העניים. לעומת זאת, הממוצע יעלה בסכום ההטבה רק אם ההטבה תינתן לכל האוכלוסייה. לכן אין בשימוש בממוצע ההכנסות לנפש תקנית בכדי לגרום לתוצאות לא הגיוניות.

ניתן לקבוע בוודאות שהתרת יבוא חופשי של עובדים לא מיומנים, יפגע בעיקר בשכבות החלשות העובדות, יוריד את חציון ההכנסות ועל כן יקטין את מספר העניים הנמדד למרות שהנפגעים יהיו העניים ואי השוויון במשק יגדל.

בצורת המדידה הקיימת אין בידי הממשלה אמצעי בדוק שיכול להקטין את מספר העניים בדו"ח העוני. המדד הנכון להשתמש בו הוא לקשר בין מצב המשק, כלומר ההכנסה הממוצעת, המעידה על יכולת התמיכה של המשק בעניים, לבין מספר העניים. מדדים מסוג זה קיימים בשפע ונקראים מדדי אי שוויון.

מדידה נכונה היא הבסיס לפעולה נכונה. עד שיחול שינוי זה יש להתייחס למספר העניים בדו"ח העוני כתרגיל ביחסי ציבור שאינו קשור כלל למצב העניים.

הכותב הוא ראש החוג לכלכלה במכללה האקדמית הדסה, ירושלים