טרכטנברג מול כחלון: מלחמת התוכניות הכלכליות

בנקאות

להכניס תחרות לבנקים מבפנים או מבחוץ

שתי המפלגות מציגות צעד זהה שמהווה תשתית לעידוד תחרות בתחום הבנקאות — יצירת דירוג אשראי לאומי שייתן ציון אשראי לכל ישראלי, שבעיקרו מתבסס על אם הוא עמד בהחזרי הלוואות בעבר או היה לקוח בעייתי. מעבר לכך, התוכניות של השתיים להשגת אותה מטרה שונות מיסודן.

המחנה הציוני >> במקום לנסות להגדיל את התחרות בין הבנקים, הניסיון הוא להכניס תחרות מבחוץ על ידי הפניית כספי הפנסיה לעסקים קטנים למשל, ויצירת שחקנים אינטרנטיים שיחברו בין אנשים שרוצים להלוות כסף לאנשים שרוצים ללוות כסף (מודל שקיים בחו"ל).

כולנו >> הגדלת תחרות בין הבנקים על ידי הכנסת שחקנים חדשים שירכבו בתחילה על התשתיות של הבנקים הקיימים, ועל ידי סבסוד של המדינה להון העצמי הדרוש להקמת בנק. כמו כן, כולנו מציעים שורה של צעדים שכבר הוצעו על ידי הפיקוח על הבנקים להקלת מעבר בין בנקים, ומציעים לאחד את כל גופי הפיקוח על המערכת הפיננסית.

מעבר לכך, בכולנו רוצים להוציא את הבעלות על חברות כרטיסי האשראי מידי הבנקים ששולטים בהן כיום ולהעמיד אותן למכירה. הבעיה היא שבנק ישראל מתנגד למהלך כזה בטענה שהתחרות לא תגדל, שכן מי שיקנו את חברות כרטיסי האשראי יהיו חברות הביטוח שהן בעצמן שולטות בשוק בלתי תחרותי. בכולנו רוצים גם לאחד את רשויות הפיקוח של כל המוסדות הפיננסיים — הפיקוח על הבנקים, הפיקוח על חברות הביטוח ורשות ניירות ערך — וליצור רגולטור על. התוכנית הזו מקודמת מזה שנים על ידי מנכ"ל משרד האוצר לשעבר פרופ' אבי בן בסט ועד היום נתקלה בהתנגדויות פוליטיות נחרצות מצד כל השחקנים הרלוונטיים. ספק גדול אם ניתן יהיה לממשה.

משכנתא (אילוסטרציה). 8 מיליארד שקל - ההפסד השנתי של משקי הבית בעמלות ובריביות בגלל אי-תחרות בשוק הבנקאות צילום: שאטרסטוק

בשורה התחתונה

שתי המפלגות חותרות לאותה מטרה בדרכים שונות. השאלה היא אם בנק ישראל ישתף פעולה גם במחיר איום על יציבות הבנקים, ואיך אפשר להבטיח שהפניית כספי החוסכים לעסקים קטנים לא תחשוף אותם לסיכון גדול מדי. בכל מקרה, גם אם התוכניות יצליחו - יידרש לכך זמן רב.

דיור

שדרוג הדיור הציבורי מול פירוק מונופול הקרקעות

שתי המפלגות מציעות ליצור שר־על לענייני דיור, שירכז סמכויות שמחולקות כיום בין כמה משרדים; שתיהן מציעות לשפוך תקציבים כדי לפתור בעיות תשתית (כמו מחלפים חדשים או תשתיות ביוב) שמונעות הקמת דירות (תוכנית שכבר קיימת בכל מקרה באוצר בעלות של 4 מיליארד שקל); ושתיהן מציעות לקדם חוק להגבלת ייקור השכירות (חוק שכבר קודם בממשלה הקודמת). מהנקודה הזו שתי המפלגות מציעות תוכניות שונות בתכלית.

המחנה הציוני >> המדינה תיתן קרקעות בחינם ליזמים שיבנו דירות. בתמורה היזמים ייתנו חלק מהדירות למדינה, שתשכיר אותן לציבור. גובה השכירות יוגבל ביחס להכנסת השוכרים, כך שמי שהכנסתו נמוכה יותר ישלם פחות דמי שכירות.

אחרי 15–20 שנה הדירות יימכרו, ובמהלך השנים הללו השוכרים יוכלו לשלם שכירות גבוהה יותר תמורת אחוזים מהדירה. כך שכשהדירה תימכר, הם יוכלו לקבל חלק מההכנסה (מודל שנקרא "בעלות משותפת").

התוכנית מעלה הרבה שאלות פתוחות ובהן: התוכנית של המחנה הציוני לא מפרטת באילו אזורים המדינה תיתן קרקעות בחינם, איזה אחוז מהדירות שייבנו יהיו במודל הזה, מי יהיה הגוף שיקבע מי יקבלו את הדירות בחינם תמורת שכירות מופחתת ולפי אילו קריטריונים, וכמה זה יפגע בהכנסות המדינה ממכירת קרקעות.

כולנו >> הפעילות של רשות מקרקעי ישראל תחולק לגורמים: ייזום פרויקטים, שיווק קרקעות, פיתוח תשתיות, תכנון תוכניות, וניהול ותחזוקת המתחמים שכבר פותחו. כל מקטע ייפתח לתחרות בין חברות פרטיות.

בשורה התחתונה

התוכנית של המחנה הציוני שאפתנית יותר, ולמעשה מציעה שדרוג של הדיור הציבורי למודל 2015. בהתאם היא גם תעלה למדינה הרבה יותר כסף (באובדן הכנסות). התוכנית של כולנו צנועה יותר, ומבוססת על האמונה שפירוק המונופול של רשות מקרקעי ישראל יגדיל לבדו את התחרות ויוריד את המחירים

ביטחון

תקציב הביטחון יכול לגדול ל־60 מיליארד שקל בשנה

תקציב הביטחון הוא המרכיב החשוב ביותר בתקציב המדינה, משום שהכסף שנשאר לכל המשרדים האחרים נגזר מהתשובה לשאלה "כמה יקבל תקציב הביטחון".

המחנה הציוני >> טרכטנברג מתכוון להגדיל את כל תקציב המדינה ב־3% בשנה, שהם כ־9–10 מיליארד שקל בשנה. הוא אמנם לא הזכיר את צמד המילים "תקציב הביטחון" במצגת שלו, אולם בתשובה לשאלת "כלכליסט" השיב כי בכוונתו להגדיל את תקציב הביטחון במחצית מקצב הגידול של התקציב כולו, כלומר ב־1.5% בשנה. גידול כזה משול לתוספת של פחות ממיליארד שקל בשנה. לשם השוואה, הדרישה התקציבית של משרד הביטחון לשנת 2015 הסתכמה ב־11 מיליארד שקל — יותר מפי 11 ממה שטרכטנברג מתכוון לתת.

גודלו של הפער הזה מסמל יותר מהכל את ההיתכנות של התוכנית של טרכטנברג. בשביל להגיד למערכת הביטחון "שבו בשקט, אנחנו נותנים לכם עשירית ממה שהייתם רוצים" צריך ראש ממשלה חזק מאוד שיודע לעמוד מול איומי מערכת הביטחון. אחרת כל התוכנית תתפרק, כי לא יישאר כסף כמעט לכלום.

כולנו >> מספר 2 בכולנו יואב גלנט מדבר על תקציב חמש שנתי של 300 מיליארד שקל למערכת הביטחון, כלומר 60 מיליארד שקל בשנה. הגידול הזה מהווה תוספת משמעותית למערכת הביטחון (בסיס התקציב לשנת 2015 עומד על 52.5 מיליארד שקל), וסביר להניח שהיא תסכים לו, בעיקר בגלל הוודאות שהוא מייצר לאורך זמן. זה לא משאיר המון כסף פנוי למטרות אחרות, ולכן התוכנית של כחלון צנועה יותר מבחינת ממדיה התקציביים.

בשורה התחתונה

התוכנית של כולנו הרבה יותר ריאלית מאשר של המחנה הציוני. קשה לראות מצב בו מערכת הביטחון תסכים לקבל עשירית מהתוספת שהיא רוצה בשנה. עם זאת, התוכנית של כחלון לא משאירה יותר מדי כסף למשרדי הממשלה האחרים 

מסים

כולם נמנעים מהעלאות מסים

הקונספט המשותף לשתי המפלגות הוא הגדלה מתונה של תקציב המדינה, בדומה לקצב הצמיחה, בלי העלאת מסים.

שתי המפלגות מציעות תוכניות שאינן מציינות לפרטי פרטים מאיפה יגיע הכסף. על פי שתיהן, אין צורך בהעלאת מסים, משום שהכסף יגיע פשוט מצמיחה ומסיסמאות כמו "מאבק בהון השחור" ו"העמקת הגבייה".

המחנה הציוני >> טרכטנברג מציג מספרים דומים לאלה של כחלון: הגדלת הכנסות המדינה ב־9 מיליארד שקל בכל שנה רק מצמיחה ועל זה תוספת של 4 מיליארד שקל בשנה שיתפנו בתוך התקציב (בעקבות סיום הסכמי שכר במגזר הציבורי וכדומה).

נוסף על כך, הצעתו של טרכטנברג גבוהה מכוונתו של משרד האוצר כיום להגדיל את התקציב ב־2015 בכ־8 מיליארד שקל בלבד.

כולנו >> לפי כחלון, בתוך חמש שנים ייכנסו לקופה עוד 45 מיליארד שקל, בעיקר בעקבות הרפורמות הצרכניות שהוא יוביל. כחלון מעריך כי החיסכון לציבור יגביר את הצריכה, וכך יגדיל את הכנסות המדינה ממע"מ. במקביל תכניס הצמיחה כסף לקופה ממס הכנסה.

בשורה התחתונה

שתי התוכניות מסתמכות מדי על צמיחה כמקור להכנסות. וגם אם תושג הצמיחה, יחסר כסף בקופה — קושי שהתוכניות לא מתמודדות עמו

ועדים

מלחמה בוועדים הגדולים או הידברות עם ההסתדרות

המחנה הציוני >> בכל הנוגע לענף התעסוקה, המצגת של טרכטנברג כללה הרבה מילים כמו "הידברות", אבל גם מילים כמו "גמישות ניהולית". בעוד גמישות ניהולית משמעותה יכולת לפטר בלי וטו של ההסתדרות והוועדים הגדולים, הידברות משמעותה בדיוק ההפך. בכל מקרה, יו"ר המחנה הציוני בוז'י הרצוג הבהיר אתמול ל"כלכליסט" שהוא מכבד את יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ולא מתכוון לצאת למלחמות נגדו. עם כל הכבוד לכך, שתי הממשלות היוצאות כבר ניהלו שולחנות עגולים עם ההסתדרות והמעסיקים, ולרוב זה בעיקר חיזק את ההסתדרות.

משה כחלון, יו"ר מפלגת כולנו צילום: עמית שעל

כולנו >> הגישה של כחלון הפוכה לחלוטין. כל הקמפיין שלו מתבסס על מלחמה בוועדים הגדולים, במונופולים ובקרטלים, גם באלה הממשלתיים. הוא מצייר את עצמו כמי שלא מחובר לוועדים הגדולים (בניגוד למפלגת העבודה), ולכן לא יתקשה לצאת מולם ולשבור אותם תוך הגדלת התחרות.

בשורה התחתונה

שתי המפלגות מציעות גישות שונות לגמרי. המלחמה של כחלון בוועדים עלולה להתנפץ מול המציאות, בעוד הגישה הדואלית של טרכטנברג יכולה לעבוד אבל לא בהכרח תניב תוצאות

חינוך

תוכניות החינוך מלאות בסיסמאות עמומות

בשתי המפלגות מאמצים את מודל התקציב הדיפרנציאלי בחינוך.

המחנה הציוני >> כרגע כוללת התוכנית בעיקר סיסמאות שתכליתן להפוך את שלבי החינוך ליותר מסובסדים. אך התוכנית מלאה בחורים. מה זה בדיוק "צמצום תשלומי הורים"? סבסוד מלא? לכל ההורים או לפי מבחן הכנסה? ואיך בדיוק גורמים לרשויות המקומיות להפסיק להעסיק מורי קבלן? כמו כן, המהלכים יצריכו תוספת תקציב משמעותית

.

כולנו >> גם התוכנית של כחלון עמומה למדי. פרט להמשך תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי שהתחילה בימיו של שר החינוך הקודם שי פירון (מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות), כחלון מציע "העצמת מורים" ו"העצמת תלמידים" תוך דגש על נוער בסיכון.

אולם לא ברור אם מדובר בתוספות שכר למורים, ואם כן, לאילו מורים ובאיזה שיעור? האם הוא מציע לטפל בנוער בסיכון או בנוער מנותק? ובאילו עלויות בדיוק?

בשורה התחתונה

במחנה הציוני מציגים תוכנית שאפתנית של 2.1 מיליארד שקל בשנה, שספק רב אם ניתן ליישמה במלואה. התוכנית של כחלון עשויה להיות ישימה יותר, בעיקר אם היא תתבטא בעיקר בהמשך התקצוב הדיפרנציאלי שהתחיל פירון

ראשי המחנה הציוני ציפי לבני ויצחק הרצוג עם פרופ' מנואל טרכטנברג במסיבת העיתונאים, אתמול צילום: אוראל כהן

פערים

תוכניות שאפתניות להשקיע מיליארדים במלחמה בעוני

המחנה הציוני >> טרכטנברג מציב יעד של אפס קשישים עניים (ועל הדרך לא אומר דבר על ילדים עניים). התוכנית שלו כוללת צעדים כמו הגדלה של קצבת השלמת ההכנסה לקשישים עניים בני יותר מ־70 ב־1,200 שקל בחודש (עלות של כמיליארד שקל בשנה) והכנסת טיפולי שיניים לקשישים מעל גיל 75 לסל הבריאות (עלות של כ־350 מיליון שקל בשנה). קיימת כיום תוכנית פיילוט שמפעיל הג'וינט, שמטרתה לפשט את הבירוקרטיה בכל הנוגע לקשישים סיעודיים, וייתכן שהתוכנית של טרכטנברג תישען עליה.

כולנו >> כחלון מצהיר שיאמץ את המלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני במלואן. העלות המלאה של התוכנית, שכוללת צעדים רבים, אמורה להגיע ל־6.8 מיליארד שקל בשלוש שנים. לא ברור מאיפה אמור להגיע הכסף לכך, בעיקר משום שלא יהיה קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון.

בשורה התחתונה

שתי המפלגות מציעות תוכניות מרחיקות לכת בתחום המלחמה בעוני, ואילו המחנה הציוני פונה יותר למצביעים המסורתיים שלה. עם זאת, שתי התוכניות יתקשו לצאת לפועל ללא קיצוץ בתקציב הביטחון

פנסיה

אין בשורה למעמד הביניים בנוגע לעתיד הפנסיות

שתי המפלגות לא מתייחסות בתוכניות שלהן לחוסכי הפנסיה לבעיות שורשיות, כמו מה עושים עם תוחלת החיים המתארכת או עם הטבות המס שמגיעות בעיקר לעשירון העליון. הן גם לא מתייחסות לרשת הביטחון הממשלתית שמתחלקת כיום בצורה לא שוויונית ולא יעילה.

במחנה הציוני מציעים יצירת מסלולי חיסכון שעוקבים אחר מדדי הבורסה בדמי ניהול מזעריים. לעומת זאת, בכולנו מציעים אותה תוכנית כמו המחנה הציוני, נוסף לאוסף של צעדים להגדלת הפנסיה של חוסכים בעלי הכנסות נמוכות (הגדלת הבטחת הכנסה ומתן מענק פנסיה), וכן צעדים להקטנת ניגודי עניינים ולהקטנת כוחם של סוכני הביטוח.

בשורה התחתונה

שתי המפלגות מציעות תוכניות דומות, אם כי התוכנית של כחלון מפורטת יותר. מעמד הביניים לא יקבל מענה אמיתי באף אחת מהתוכניות

בריאות

גם התוכניות לענף הבריאות נשארות ברמת הסיסמאות

שתי המפלגות מציעות לאמץ את המלצות ועדת גרמן, כלומר להגביל את מערכת הבריאות הפרטית ולהוסיף תקציבים למערכת הבריאות הציבורית כדי לחזק אותה במקום.

אין כמעט הבדל בין התוכניות של המחנה הציוני ושל כולנו, לפחות באופן שבו הן מוצגות כרגע. המחנה הציוני כתבו בתוכנית כי עלות הצעדים בתחום הבריאות מסתכמת ב־1.5 מיליארד שקל בשנה, בעוד כולנו לא ציינו כמה התוכנית שלהם תעלה. השאלות שנשארות פתוחות הן איך בדיוק המפלגות מתכוונות לקצר את התורים במערכת הציבורית, ואיך הופכים את הביטוחים המשלימים והפרטיים למיותרים. מדובר במשימות שקל להגיד, אך קשה לבצע.

בשורה התחתונה

ההצהרות של שתי המפלגות נגד הרפואה הפרטית בבתי החולים הציבוריים משמעותיות. אבל מעבר לכך שתיהן מדברות בעיקר בסיסמאות