המלחמה על שוק הוגן רק מתחילה

סערה לא קטנה מעוררת החלטתה של המפקחת על שוק ההון, הביטוח והחיסכון דורית סלינגר לאסור על חברות הביטוח לקשור בין תגמול סוכן הביטוח לבין דמי הניהול שמשלם הלקוח. ההיגיון ברור - אם התגמול של הסוכן גדל ככל שדמי הניהול שמשלם הלקוח גבוהים יותר, אז אין לסוכן כל תמריץ להציע ללקוח הסדר פנסיוני שמיטיב עמו. ואולם, מבחינת חברות הביטוח מדובר בהחלטה שמשנה סדרי עולם בשוק הסבוך ומרובה הכשלים וניגודי העניינים, שבו ערוץ ההפצה הכמעט בלעדי הוא צבא הסוכנים שהן מתחזקות באמצעות פינוקים ותגמולים נדיבים.

1. חברות הביטוח לא חוסכות באיומים במלחמתן בסלינגר, כולל - עצרו את הנשימה - פנייה לבג"ץ. כשגופים מפוקחים נלחמים ברגולטור שלהם הם עלולים להשפיע על העבודה השוטפת ועל הגיבוי שיקבלו ממנו מול הצעות פופוליסטיות למיניהן שעולות תדיר בכנסת, בייחוד בתקופת בחירות. מלבד זאת, אפשר להעריך שהאיום יישאר בגדר איום, שכן קשה לראות את חברות הביטוח מנצחות בבגץ. זו לא הפעם הראשונה שבה מוגשות עתירות נגד הממונה על שוק ההון. כך למשל, הרפורמה שבמסגרתה נסגרו קרנות הפנסיה הוותיקות ונפתחו החדשות גררה שלל פניות לבג"ץ. הרוב המוחלט נדחה. באופן כללי בג"ץ ממעט להתערב בהחלטות של רשויות מינהליות, בייחוד בתחום הכלכלי. הוא נותן לרגולטור מתחם רחב של סבירות לקבל החלטה ומתערב רק במקרים קיצוניים מאוד. המקרים העיקריים שבג"ץ בחר להתערב בהם היו כשההוראות הוחלו בדיעבד. אפשר להניח שסלינגר בדקה עם המשפטנים של משרד האוצר את גבולות סמכותה ואת סבירות ההחלטה טרם הוצאתה. כלומר, אם היא לא תחיל אותה באופן רטרואקטיבי, בג"ץ לא ימהר להתערב.

דורית סלינגר צילום: אבי אוחיון, לע"מ

2. מה בעצם מקפיץ את חברות הביטוח ולמה הן שנלחמות בסלינגר ולא הסוכנים עצמם? הסוכנים הם הזרוע המבצעת של חברות הביטוח. לבנקים יש סניפים ופקידים, וכשיורדת הוראה "מגבוה" לשווק פק"מ או חיסכון אחר, הפקידים מיישרים קו. לחברות הביטוח אין כוח הפצה מסיבי זולת הסוכנים, ואלה אינם עובדים שלהם. הדרך של חברות הביטוח לגרום לסוכנים ליישר קו בשיווק קרן או קופה מסוימות היא באמצעות תגמולים. חברות הביטוח הרי רכשו בהון עתק סוכנויות ענק - לא כדי שיציעו ללקוח את ההסדר הכי טוב עבורו, אלא כדי שישווקו את המוצרים שלהן, והתגמול הוא הדרך. השינוי שמבקשת סלינגר לעשות במודל התגמול מחליש את כוחן של החברות מול הסוכנים.

3. צודקת סלינגר כשהיא מתערבת בנושא התגמול לסוכנים, בייחוד על רקע הכישלון של הערוץ החלופי - הייעוץ הפנסיוני בבנקים. השינוי שהיא תחולל יהיה משמעותי עבור כל החוסכים לפנסיה ועלול לעלות לחברות הביטוח כסף רב, ולכן הצעקה. ואולם, גם ניתוק של תגמול הסוכנים מדמי הניהול המשתנים לא בהכרח יפתור את הבעיות הקשות בשוק הפנסיוני ויגולגל לצרכן הסופי. כך יקרה למשל אם דמי הניהול בשוק יעלו ויתייצבו על רף גבוה, והתחרות בין החברות תהיה על הנתח מתוכם שהן מעבירות לסוכן. כדי לא להגיע למצב כזה - נוסף להוראות ברורות וחד־משמעיות בנושא התגמול, שעליהן עמלה סלינגר כעת - נדרשים תחרות בערוצי ההפצה, צרכנים מודעים, שחרור של העובדים מהתלות בסוכן שבחר המעסיק ומסלקה שתייעל את העברת המידע והכספים בשוק. המשמעות היא שלסלינגר מחכות עוד הרבה מלחמות בהמשך הדרך ועוד איומים רבים בבג"צים בדרך ליצירת שוק פנסיוני ראוי והוגן.