לירון פטרושקה: "בהתחלה לא נראה לי הגיוני שאנשים ילוו לאנשים אחרים בלי שום ערבות"

כשלירון פטרושקה פגש לראשונה את רנו לפלאנש, ב־2007, זו לא נראתה כמו תחילתה של ידידות מופלאה. "הכרתי את רנו דרך חבר משותף", נזכר פטרושקה בראיון טלפוני ממשרדו שבקליפורניה, "וכשהוא סיפר לי מה הוא עומד לעשות חשבתי שהוא משוגע".

הרעיון שעליו סיפר לפלאנש לפטרושקה ב־2007 הפך לחברת ההלוואות "לנדינג קלאב", שמאפשרת לאנשים פרטיים להלוות זה לזה ומחוללת מהפכה בעולם הבנקאות. ההנפקה שלה בדצמבר האחרון היתה הפגנת ענק של ביטחון המשקיעים במהפכה הזאת; בתוך חמש שעות מרגע ההנפקה גייסה החברה 870 מיליון דולר לפי שווי שוק של 5.4 מיליארד דולר, מה שהפך אותה להנפקת עמק הסיליקון הגדולה של השנה החולפת ולשנייה בגודלה בעולם באותה שנה — אחרי הנפקת ענקית הקמעונאות הסינית עליבאבא.

לירון פטרושקה. "עשיתי אקזיט קטן, ואת כולו השקעתי בעסק הבא. בגיל 28 עברתי לעמק הסיליקון ושם הקמתי עוד חברה, שנמכרה ב-5 מיליון דולר. חשבתי לעצמי: 'וואו, דיס איז אמריקה'"

למזלו של פטרושקה (אין קשר ליזם אורני פטרושקה) — כדורגלן לשעבר בהפועל רמת גן והיום יזם ומשקיע בולט בעמק הסיליקון — הוא השתכנע עד מהרה שלפלאנש לא משוגע, ושכדאי להשקיע ברעיון המהפכני שלו. לפלאנש, צרפתי יליד 1970, החל את דרכו בדיוק כמו פטרושקה, כספורטאי דווקא. הוא התמחה בשיט סירות מפרש ואף ניצח באליפויות צרפת פעמיים. במקביל למד משפטים ומינהל עסקים, ואחרי קריירה קצרה כעורך דין הקים את חברת התוכנה טריפל־הופ, שפיתחה מנוע חיפוש משוכלל ונמכרה ב־2005 לאורקל, מכירה שממנה הרוויח לפלאנש 10 מיליון דולר. "כשהכרתי אותו הוא עוד עבד באורקל", נזכר פטרושקה.

"חבר הכיר בינינו במסעדת ארוחת בוקר מפורסמת במנלו פארק בסן פרנסיסקו. זה היה לפני שהוא הקים את לנדינג קלאב, וכמו הרבה יזמים בעמק הסיליקון, הוא ניסה 'למכור' לי את העסק שלו. הוא ידע שאני משקיע אנג'ל והוא סיפר לי שהוא עצמו השקיע את הסכום הראשוני בחברה. נפגשנו מאז כמה פעמים ולמדתי להכיר אותו לפני שהשקעתי, אבל אני חושב שהחלטתי שהוא מוצא חן בעיניי כבר כמה דקות אל תוך הפגישה הראשונה שלנו".

כך הפך פטרושקה (48) לאחד המשקיעים הראשונים בלנדינג קלאב. אחריו הצטרפו גוגל, וולס פארגו ושר האוצר לשעבר של ארצות הברית לארי סאמרס. בבוקר ההנפקה ראה הילד מרמת גן את ההשקעה שלו משתלמת. כמה בדיוק הרוויח פטרושקה מהעסקה? הוא לא מוכן לומר, רק מציין שהנתח שלו בחברה קטן מ־5% (1% בחברה שווה היום כ־95 מיליון דולר). "נכנס לשם הרבה כסף אחרי ההשקעה שלי, מאות מיליונים מאז 2010, אז היה דילול", הוא מסביר, "אבל זה מצב טוב, כי זה גם אומר שהערך של החברה עלה. בואי נגיד ככה: המשקיעים שהיו בזמן שלי עשו מכפיל מאוד מאוד טוב".

לנדינג קלאב היא החברה המובילה בעולם בתחום החם של "הלוואות עמיתים" (פיר־טו־פיר או P2P), כלומר חברת טכנולוגיה המקשרת דרך האינטרנט בין מי שזקוקים להלוואה, לרוב לא גבוהה במיוחד, לבין מי שיש להם סכום כסף פנוי להלוות — הכל ללא צורך לקום מהכיסא ובריביות ותשואות אטרקטיביות בהרבה מאלה שמציעים הבנקים. ההבדל העיקרי בין לנדינג קלאב לבנק רגיל הוא שהיא רק משדכת בין הלווים למלווים, בלי להעמיד את הכסף להלוואות בעצמה. גובה הריבית משתנה מלווה ללווה לפי דרגת הסיכון שנקבעת לו, מ־7.6% להלוואות בדירוג הגבוה ביותר ועד 24.9% להלוואות בדירוג הנמון ביותר. על כל תשלום שמוחזר למלווה בזמן לנדינג קלאב גובה עמלה של 1%.

"זה העתיד", אמר ל־CNBC פטרושקה בבוקר ההנפקה. "לשוק האשראי הצרכני יש פוטנציאל אדיר, טריליונים על גבי טריליונים של דולרים, ורציתי לרכוב על הסוס המנצח הזה".

מה גרם לך להחליט בסופו של דבר שלפלאנש לא משוגע?

"בהתחלה לא נראה לי בכלל הגיוני שאנשים ילוו לאנשים אחרים בלי שום ערבות. אבל יש הרבה רעיונות שנראו רע בהתחלה והפכו למשהו ממש מצוין. רנו לא ויתר, הוא היה הראשון ששם על זה כסף משלו, וזה מראה על מחויבות. חוץ מזה למדתי לבטוח בו. נורא חשוב לבטוח ביזם. אז השתכנעתי, נכנסתי כמשקיע והשקעתי בשני סבבים".

פטרושקה מספר שבתחילת הדרך לנדינג קלאב התקשתה לשכנע מלווים להשתמש בשיטה שלה. "בסוף 2008, תחילת 2009, המצב היה מאוד קשה", הוא מודה, "פחד, השוק נפל, לא היו משקיעים. כל הכבוד ללפלאנש שהוא החזיק מעמד".

למצוא אנשים שמחפשים הלוואה בריבית אטרקטיבית בעיצומו של אחד המשברים הכלכליים הגדולים בהיסטוריה לא היה בעיה, אבל למצוא כאלו שיסכימו להלוות לזרים גמורים, ללא ערבות, באמצעות האינטרנט, היה קצת יותר קשה. "המשקיעים פחדו", הוא אומר, "אז אנחנו היינו המלווים הראשונים. שמנו את הכסף האישי שלנו. בתמורה קיבלנו עוד אחוזים בחברה. פשוט היה צריך לדאוג שהפלטפורמה לא תלך לישון".

מנכ"ל לנדינג קלאב רנו לפלאנש בעת הנפקת החברה בדצמבר. "החלטתי שהוא מוצא חן בעיני כמה דקות אל תוך הפגישה הראשונה שלנו" צילום: איי פי

לא פחדת שהלווים יפסיקו לשלם?

"זה דבר שהדאיג הרבה אנשים בהתחלה, כולל אותי. אבל האנשים שלנדינג קלאב מלווה להם הם אנשים עם דירוג אשראי מאוד גבוה. המינימום שלהם זה 690 (על פי שיטת דירוג האשראי האמריקאית), וחברות האשראי לוקחות גם אנשים עם 450. אלו אנשים שיש להם עבודה, יש להם היסטוריית אשראי טובה, פשוט יש להם חוב. דבר שני, המודל עובד משום שמפזרים את ההשקעה שלך על הרבה לווים. כשאתה מלווה בלנדינג קלאב 100 אלף דולר, לדוגמה, עושים מההלוואה שלך סלט ונותנים 100 דולר ל־1,000 אנשים שונים. כך שגם אם חלק מאלה שהלווית להם מאחרים או לא מחזירים את ההלוואה, אתה עושה תשואה יפה, נניח של 8% במקום 10%. אין היום שום השקעה יציבה בארצות הברית שאתה יכול לעשות עליה 8%".

מהפועל רמת גן לעמק הסיליקון

לנדינג קלאב היה רק האחרון בסדרת הימורים מוצלחים בארסנל של פטרושקה — יזם סדרתי שהמזל האיר לו פנים פעמים רבות. הוא גדל על הדשא של אצטדיון המכתש בגבעתיים לאב נהג מונית ואם אחות, שניהם ניצולי שואה. אחרי תקופה מבטיחה בנבחרת הנוער של הפועל רמת גן החל בגיל 18 לשחק בקבוצה הבוגרת, אז בליגה הלאומית, ושיחק בה כמגן ימני במשך שלוש עונות.

פטרושקה אחרי זכיית הפועל רמת גן בגביע המדינה לנוער, 1984. "ניסיתי להכניס את הילדים לכדורגל אבל כל אחד מהם עושה ספורט אמריקאי אחר"

"שיחקתי כדורגל מילדות וזה מה שחשבתי שאני אעשה בחיים, לפחות בקריירה הראשונה שלי", הוא מספר, "אבל אז פגשתי את אשתי, אמריקאית משיקגו, כשהיא התנדבה בצה"ל. שלושה ימים אחרי שהשתחררתי הגעתי לבקר אותה כאן — ומעולם לא חזרתי".

הוא התחיל ללמוד אנגלית ומדעי המחשב לתואר ראשון באוניברסיטת אילינוי אבל עזב אחרי שני סמסטרים, כאשר איש עסקים ישראלי לשעבר, שפגש באמצעות קשרים בקהילה היהודית, הציע לו להצטרף אליו לעסק להרכבת מחשבים אישיים שהקים חצי שנה קודם. "העסק השתלט, החברה גדלה. עזבתי את הלימודים ולא חזרתי לזה אף פעם", פטרושקה מספר. העסק הצליח ונמכר. "זה לא קרה במטה קסם", הוא מבהיר, "לקח שמונה שנים עד שמכרתי את החלק שלי. זה היה אקזיט קטן, אבל את כולו השקעתי בעסק הבא. עברתי לעמק הסיליקון בגיל 28. זקן במונחים של היום". בעמק הסיליקון הקים פטרושקה חברה נוספת, שפיתחה תוכנה למשאבי אנוש ומשכורות, ונמכרה אף היא אחרי כמה שנים, ב־5 מיליון דולר. "חשבתי לעצמי: 'וואו, דיס איז אמריקה'".

החברה השלישית שהקים, Commercebid, עסקה במכירות פומביות באינטרנט — אז תחום חדשני ומתפתח. הוא מכר אותה למתחרה ב־1999, שמונה חודשים בלבד אחרי הקמתה. הוא היה אז בן 33 וקיבל תמורתה 242 מיליון דולר. רוב הבעלות על החברה היתה שלו ושל אשתו נעמי. "זו היתה תקופה קצת משוגעת של בועה גדולה", הוא מסביר.

מיותר לציין שהאקזיט הזה סידר לו חיים נוחים למדי. הוא מתגורר עם אשתו ושלושת בניו בעיירה הילסבורו במפרץ סן פרנסיסקו, אחד המקומות העשירים בארצות הברית, ובשעות הפנאי טס לחופשות במטוס הפרטי שלו. "אני לא צריך לעבוד. אם אני רוצה אני יכול ללכת לרבוץ באיזה חוף, אבל זה לא אני", הוא אומר.

מה עם כדורגל?

"לשחק אני כבר לא יכול, אבל אני מאוד מתגעגע. הייתי בשלושה גביעי עולם. אני רואה כדורגל אירופי, פחות ישראלי. ניסיתי להכניס את הילדים לזה אבל כל אחד מהם עושה ספורט אמריקאי אחר. פוטבול ובייסבול וכדורסל".

אחרי האקזיט הגדול של Commercebid החליט פטרושקה לעבור קבוצה, לצד של ההשקעות. "מה שקוראים הצד האפל", הוא צוחק. "פתאום היה לי הרבה כסף וחשבתי שאני יודע להשקיע. עשיתי המון טעויות. עבדתי בשיטת Spray and Pray ('רסס והתפלל') — כלומר לפזר כסף על פני הרבה חברות ולקוות שמשהו יעבוד. אבל זה היה עם הכסף שלי, לא היה לי אף אחד על הראש ואת אף אחד זה לא הדאיג. חוץ מאשתי אף אחד לא הציק לי".

ב־2005 הוא החליט לשנות אסטרטגיה: "החלטתי להשקיע יותר זמן וכסף בחברות מסוימות ולעזור להן לגדול", הוא מספר, "במודל הזה חברה אחת שמצליחה מפצה על חמש־שש שלא עושות את זה. לקח לי כמה שנים טובות להבין מה אני עושה. אני הרבה יותר מנוסה עכשיו, ועם הניסיון באות עוד הצלחות".

השיטה הזאת הניבה פירות השנה, לא רק בעסקת לנדינג קלאב, אלא גם עם אפליקציית התשלומים הישראלית צ'ק, שנמכרה לפני חצי שנה לאינטואיט ב־360 מיליון דולר. פטרושקה היה היו"ר והמשקיע הראשון שלה.

פטרושקה עם מקימי אפווסט, שולי גלילי וגיל בן ארצי. "אנחנו מציעים לישראלים להעביר חלק מהעסק לפה אבל להמשיך את התכנות בארץ" צילום: מאקי אושירז

בכלל, הרבה מההשקעות של פטרושקה מתרכזות בסטארט־אפים ישראליים. בתחילת הדרך הוא היה מגיע לישראל ומחפש חברות שיסכימו לעבור לעמק הסיליקון. "אבל אז הבנתי שלחבר'ה טוב להישאר שם, בתל אביב, בחופים ובמסיבות", הוא אומר, "אין להם מוטיבציה לבוא לפה. ויתרתי די מהר".

ואז הוא מצא דרך ביניים. השיחה בינינו מתקיימת מהמשרד שלו ב־Upwestlabs, שעוזרת לסטארט־אפים ישראליים להשיג דריסת רגל בשוק האמריקאי בלי לעזוב לגמרי את ישראל. "הגעתי לאפווסט בתור משקיע ומהר מאוד נשאבתי פנימה והפכתי לפרטנר", אומר פטרושקה, שכל משפט שני שלו מתובל בכמה מילים באנגלית. "הקונסול פה בסן פרנסיסקו בא לדבר אתי לפני כשנתיים בטענה שאנחנו כאילו מעודדים אנשים לעזוב את ישראל. אבל להפך — כן, אנחנו מעודדים אותם לפתוח פה משרדים ואולי כמה יעברו לכאן, אבל התעסוקה בארץ גדלה פי כמה.

"כשצ'ק נמכרה היו להם בפאלו אלטו 25 עובדים ובארץ בערך 80, ואני ראיתי פוטנציאל הצלחה עבור חברות ישראליות אם הן יעבירו חלק מהעסק לפה אבל ימשיכו את התכנות בישראל".

מה ההיגיון העסקי שמאחורי זה?

"זה היגיון פרקטי. השוק של רוב החברות האלה הוא באמריקה. עם זאת, קשה מאוד להשיג מהנדסים בעמק הסיליקון, יש תחרות אדירה מול גוגל ופייסבוק וטוויטר. את חבילות השכר שהם נותנים קשה מאוד לסטארט־אפים לתת".

פטרושקה ומקימי אפווסט, שולי גלילי (מנהלת לשעבר של לשכת המסחר קליפורניה־ישראל) וגיל בן ארצי (בכיר ביאהו לשעבר), מאתרים בכל פעם שש־שבע חברות ישראליות ומביאים את מנהליהן הבכירים לעמק הסיליקון לארבעה חודשים של ליווי והדרכה, הכוללים מגורים וכיסוי הוצאות. בתמורה, אפווסט מקבלת אחוזים בחברות. "זה המודל. אנחנו צריכים שהחברות יצליחו — אחרת אנחנו לא מצליחים. זה ווין ווין", הוא אומר. אחרי ארבעת החודשים האלה חלק מהחברות בוחרות להקים משרד בעמק הסיליקון. "יש לנו כבר שבע־שמונה חברות שהתבססו והעסיקו פה אנשי מכירות. אלה החברות הכי מתקדמות שלנו, שיש להן כבר 30–40 עובדים, וגייסו כל אחת 10 מיליון דולר. והיו לנו כבר שלושה אקזיטים קטנים". אחד התחומים שאפווסט שמה בו את מבטחה בימים אלה הוא טכנולוגיות אבטחה. "פחד מוכר טוב. Fear Sells, אני לא יודע אם בעברית זה נשמע כל כך טוב", אומר פטרושקה.

לא פחות ממהפכת המחשוב

אפרופו פחד, אחת הביקורות המרכזיות שמופנית כלפי תעשיית הלוואות העמיתים היא על השימוש הנרחב שלה בביג דאטה. כדי להחליט אם מבקש הלוואה ראוי לה או לא, האתר אוסף מידע מסיבי עליו, בין השאר דרך בדיקת התנהגותו ברשת, מסטטוסים בפייסבוק ועד היסטוריית החיפוש שלו. מבקרים טוענים ששיטה כזו עשויה להוביל לאפליה מסוכנת, למשל דחייה של בקשת הלוואה מאדם שחיפש ברשת אחר ציוד רפואי — בהנחה שהוא מתמודד עם מצב בריאותי קשה ועשוי משום כך לא להיות מסוגל להחזיר את ההלוואה.

"תראי, אני לא יודע איך זה עובד בארץ", עונה פטרושקה להאשמות, "אבל גם כשאנשים מבקשים היום הלוואה מבנק הם נדרשים לתת הרבה מידע על עצמם, כולל הרבה פרטים קטנים. כשאנשים ממלאים טפסים לאשראי הם לא קוראים את כל התנאים, הם פשוט חותמים. אמריקן אקספרס כבר שנים מוכרת מידע עלינו למלונות ולחברות. בלנדינג קלאב הטכנולוגיה עורכת את כל הבדיקות על האדם. יש בערך 16 צעדים: מבעלות על כל מיני דברים, עד להחזרי מס וכיו"ב. את הכל עושה רובוט. מובן שהמידע הזה נשמר במקום כלשהו, אבל ההבטחה לצרכן היא שלא יעשו בזה שימוש - זה רק כדי להחליט אם לתת או לא לתת את ההלוואה. בני אדם אמנם יכולים להסתכל במידע, אבל לפי מה שידוע לי זה לא נעשה.

"אני בטוח שחברות כמו לנדינג קלאב יהפכו את תעשיית הבנקאות ליעילה יותר ויותר", מסכם פטרושקה. "הטכנולוגיות הפיננסיות החדשות יקרבו בין הביקוש להיצע, עם עמלות נמוכות ותהליכים קצרים יותר להלוואת כספים והעברות כספים. אני מאמין שאנשים יביטו לאחור יום אחד ויגידו שהמודל של לנדינג קלאב התחיל מהפכה פיננסית דומה למהפכה שחוללו חברות כמו יבמ, מיקרוסופט ואפל".