פירוק מונופול הגז: הכל נראה נהדר, כשזה על הנייר

ברמה העקרונית, המהלך של הצוות הבין־משרדי הזה יצר מצב שלא היה כאן קודם, במסגרתו דלק יוצאת ממאגר תמר ולכאורה מפנה מקום לשחקן חדש שלא היה קודם בעסק שיווק הגז.

ומה לגבי השיווק לישראל ותמחורו? כאן המדינה מציעה מודל של מחיר תקרה לעסקאות הגז, או כפי שבכיר באוצר מגדיר זאת "קרוב ככל שניתן לעסקאות יצרני החשמל הפרטיים", כלומר בין 5 ל־5.5 דולר ליחידת אנרגיה, מחיר שכולל עלויות הולכת הגז ולא רק ההפקה שלו מפי הבאר. מדובר בתמחור חדש שיהיה תקף רק על חוזים חדשים כאשר חוזים קיימים, לרבות זה של חברת החשמל, לא יפתחו.

יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה צילום: עומר מסינגר

הרחש הזה של דד־ליין כשהוא חולף

אז מה הבעיות שעומדות בפני המדינה? כאלה, למרבה הצער, לא חסר. לעניין הדילול של דלק ממאגר תמר המדינה תהיה חייבת לוודא שמי שנכנס הוא לא בעל תחנת כוח או בעל בית זיקוק כך שיווצר מונופול אנכי במשק האנרגיה, אחרת היא חוטאת לכוונת חוק הריכוזיות שהיא עצמה גיבשה.

שנית, המדינה מעמידה דד־ליין למכירה של תמר (שנתיים עד שלוש), אבל אף אחד לא יודע מה יקרה באם המכירה לא תצלח, בכוונה או סתם כי לא מצאו רוכש. במילים אחרות, הכוונה ליצור חמישה משווקי גז היא מסובכת ועדיין לא פתורה.

נושא נלווה הוא צנרת ההולכה לישראל - גם אם דלק תדלל חלקה בתמר לרמה אפסית, ונובל תחויב למכור רק החוצה ולא לישראל, הבעלות על הצנרת עדיין נשארת של כל חמש החברות שמחזיקות במאגר תמר, ולכן על המדינה לכפות מכירה של הצנרת ולא ברור איך.

נושא שלישי הוא החזקות של נובל בתמר. המדינה תתיר לנובל למכור לירדן או מצרים, אבל היא לא רוצה שנובל תמכור משם למשק הישראלי. אז לכמה נובל אמורה לדלל עצמה? המדינה לא יודעת. חלק אומרים שנובל תרד מ36 ל25%, חלק ל15%, והקיצוני הוא הממונה על ההגבלים עם דרישה לדילול לרמה חד ספרתית. נובל מסרבת בכלל לשמוע, ומתנה את המכירה למצרים בפשרה גם פה.

ואם עד כאן זה נראה מסובך, הסיפור של מאגר לוויתן פתלתל עוד יותר. במקרה של מאגר לוויתן מדובר במאגר שלא פותח, ועדיין כל שחקן צריך לתרום את חלקו לשם וזה תחת ההבנה שאחרי שהמאגר יהיה פעיל מסחרית כל אחד ימכור ביחס לחלקו. בנוסף, צנרת ההולכה של המאגר, שתפותח גם היא על ידי שלושת השחקנים, אמורה לשמש בעתיד לא רק את כל שחקן בנפרד אלא גם שחקן חדש, כלומר זה שירכוש את מאגרי "כריש" ו"תנין". בנוסף, מי שימכור את כריש ותנין - מאין לו הכסף (2 מיליארד דולר) והחוזים לגבות את הרכש? גם כאן, כמו בשאר התחומים, אין ממש תשובות.

מה לגבי החלטות בתקופת בחירות?

ולוחות הזמנים של המתווה? גם כאן העסק לא סגור סופית. למרבה האירוניה, מי שאמור להגיש את הצעת המחליטים לממשלה הוא שר האנרגיה סילבן שלום, אליו אולי יצטרף רה"מ בשני כובעים - כשר האוצר בפועל וכרה"מ שהמועצה הלאומית לכלכלה כפופה אליו. התכנון היה להספיק לראשון הקרוב אולם נכון לרביעי בערב אין אפילו טיוטה כתובה ומוסכמת, לא על המדינה ולא על היזמים. ואם מישהו חשב שהכל סגור, היום אמור להתקיים סבב שיחות נוסף עם דלק ונובל כדי לסגור, אולי, את הפינות לקראת השבוע הבא.

הנושא שפחות מטריד היא הבאת החלטה שכזו בתקופת בחירות - מי שיגיש את ההצעה הוא אולי סילבן, אבל היה תהיה למעשה אימוץ המלצות של רגולטור. בכך עוקפת הממשלה את איסור קבלת ההחלטות בתקופת בחירות, כיוון שרגולטור עובד 24/7 ולא אמור לשנות דרכיו באם מתחלפת ממשלה.