$
דעות

ככה לא נלחמים בשחיתות

כשנחשפים לחומרי החקירה בפרשת קרטל הגיזום קשה שלא לתהות מדוע דווקא כשמדובר בחברה הממשלתית הגדולה בישראל, הפרקליטות לא הגישה כתבי אישום

תומר גנון 08:4410.03.15
"יקרא הציבור – וישפוט". כך חתם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מסמך בן 100 עמודים שפרסם ב־2012, ובו נימק את החלטתו לסגור מחוסר ראיות את תיק חברות הקש נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן. מסמך מדוקדק שסקר את הראיות, הלבטים והסיבות לסגירת התיק. פרשת קרטל הגיזום אינה חקירה עם פרופיל ציבורי גבוה כמו זה של ליברמן. לכן לא ניתן לדעת מה נימוקי הפרקליטות לסגירת תיקי החקירה מחוסר ראיות נגד עובדים בחברת החשמל, שנחשדו בקבלת טובות הנאה וחלקם אף הודו בכך בחקירות.

 

כשנחשפים לחומרי החקירה קשה שלא לתהות מדוע דווקא כשמדובר בחברה הממשלתית הגדולה בישראל, הפרקליטות לא הגישה כתבי אישום. נכון, לא מדובר בעובדים הבכירים ביותר. ועדיין הראיות מצביעות לכאורה על כך שיחסי תן וקח עם הקבלנים שעליהם פיקחו לא היו זרים להם. ובהתחשב בכך שבכירים בחברה קיבלו שוחד מענקית האנרגיה הגרמנית סימנס תמורת מידע והטיית מכרזים, נראה שמדובר בנוהג שמחלחל מלמעלה.

 

בשחיתות כזו חובה על הפרקליטות להילחם בכל הכוח. וינשטיין, יותר מכל, צריך להיות מודע לכך. "סגירת תיק פלילי מחוסר ראיות מספיקות אינה מהווה 'תעודת הכשר' ציבורית ואין בה כדי למחוק כליל רישומן של תמיהות אלה", כתב במסמך סגירת תיק ליברמן. הדברים האלה מקבלים משנה תוקף כשמדובר בחברה ממשלתית שניזונה מכספי משלמי המסים. חברה שהתפוחים הרקובים בה, מנהלים או זוטרים, מסבים נזק אדיר לאמון הציבור.

 

הפרקליטות כמובן אינה חייבת דין וחשבון לציבור על שיקוליה בסגירת כל תיק. יש לה מנדט לא להעמיד לדין אדם משיקולים שונים: סיכויי הרשעה, גיל העבריין, חומרת המעשים, מצב הבריאותי, העניין הציבורי ועוד. ייתכן כמובן שגם בתיק זה, בעיניים משפטיות, סגירת התיקים היא סבירה. ועדיין, אם להשתמש במילותיו של וינשטיין, "לנגד עיני הציבור עומדת 'השורה התחתונה' ותו לא". 

 

 צילום: שאטרסטוק

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x