ההסתדרות: הזדמנות לשינוי יסודי במגזר הציבורי
להתנות תוספות שכר למגזר הציבורי ברפורמות והתייעלות
ניסנקורן ידרוש מה שדרשו וקיבלו קודמיו - תוספת של 3%–5% על פני מספר שנים - וזה בדיוק הזמן של שר האוצר הבא להשיב שהתוספת תינתן ברוחב יד אך ורק אם ההסתדרות תסכים לשורה של מהלכים שיעבירו את השליטה בנעשה בשירות הציבורי בכלל ובשירות המדינה בפרט מידי הוועדים לידי המנהלים.
קשה להמעיט בחשיבותה של הרפורמה הזאת, שהיא כרגע הסיכוי היחיד של שירות המדינה להתנער מהאפרוריות שעוטפת אותו ומשפיעה על היכולת של פקידיו לתת שירות לאזרחים ושל המדינה עצמה לגייס כוח אדם איכותי. שר האוצר לא יצטרך ללכת רחוק מדי ולהמציא את הגלגל, למעשה כל מה שהוא יצטרך לעשות הוא לקחת את דו"ח ועדת דיין של נציבות שירות המדינה, להראות אותו לניסנקורן ולהגיד "על זה אני רוצה שננהל משא ומתן".
דו"ח דיין כולל שינויים רבים מאוד בשירות המדינה, ובהם שלושה שצורבים במיוחד להסתדרות, שבפועל הטילה עליהם וטו. הראשון והצורב ביותר הוא הארכת התקופה לקבלת קביעות משנתיים לחמש שנים. השני הוא שינוי שיטת הבונוסים כך שיחולקו לפי הערכות מנהלים במקום בקולקטיביות. השלישי הוא ביטול הצורך במכרז פנימי בתוך משרד ממשלתי כשמשרה מתפנה כדי לקצר את הזמן לאיוש המשרה ולהגדיל את מספר המועמדים.
בשביל לשנות את שני הסעיפים הראשונים המדינה חייבת את הסכמת ההסתדרות, כי מדובר בשינוי הסכמים קיבוציים. לסעיפים הללו האוצר יכול להוסיף את אפשרות ניוד העובדים בין מחלקות או משרדים ללא צורך באישור הוועד או לפחות ללא יכולת של הוועד להטיל וטו ללא סיבה טובה.
שרי אוצר נמנעו בעבר מכניסה חזיתית בהסתדרות בנושא הזה והתקפלו במהרה עם האיום הראשון בשביתה. אחת הסיבות לכך היא התחושה באוצר שבשביל לשכנע את ההסתדרות ללכת לצעד כזה צריך הרבה מאוד כסף לפיצוי העובדים, ומשא ומתן על תוספת השכר במגזר הציבורי הוא בדיוק זה - כל אחוז שתיתן המדינה שווה עוד מיליארד שקל בשנה לעובדי המגזר.
אם ההסתדרות תתעקש יוכל שר האוצר להביא לה אתנן נוסף בדמות העברת חלק מהעובדים בחוזה אישי בשירות המדינה להסכם הקיבוצי. מדובר בכעשירית מהעובדים בשירות המדינה, ששיעורם במשרדי הממשלה הולך וגדל ומאיים על הכוח הארגוני של ההסתדרות. העלויות של מעבר כזה למדינה זניחות, ואם בתמורה יהיה מגזר ציבורי יעיל יותר, שירותי יותר ואיכותי יותר, אז כמעט כל שקל שיושקע ברפורמה יהיה שווה.