ג'וני בראבו

אחד החברים השקטים בפמליה היה סגן הנשיא החדש של אפל לטכנולוגיות חומרה ג'וני סרוג'י. באפל לא הבליטו את דבר חברותו של סרוג'י במשלחת, והתקשורת לא התנפלה עליו. למעשה רק אדם אחד טרח להפוך את סרוג'י לנושא שיחה מרכזי: נשיא המדינה ראובן ריבלין.

"אנחנו גאים שישראלי הוא אחת הדמויות החשובות באפל", אמר ריבלין לקוק מול המצלמות הרוחשות, בעוד סרוג'י, ערבי ישראלי מחיפה, יושב על ספה בצד החדר. "ב־64 השנים האחרונות אנחנו מנסים לפצח את חידת 'מיהו ישראלי'. היום אנחנו יכולים לומר שהצלחנו לגשר על ההבדלים בין יהודים לערבים, בין אם הם נוצרים או מוסלמים, ויצרנו את מה שקרוי החוויה הישראלית. התרשמנו מאוד גם מהמאמץ שלך באפל לגשר בין אנשים שונים וליישם את המטרה הזאת. אבל אם היו לנו עוד חמישה או שישה ג'וני סרוג'י, מצבנו היה טוב יותר". "אם תמצא אותם תגיד לי", קוק השיב, "ג'וני הוא איש מפתח בצוות הניהולי שלנו. ישראל ואנחנו התקרבנו יותר מאי פעם, וזו רק ההתחלה של כל הדברים שנעשה יחד". סרוג'י ישב בלי להוציא הגה.

ב"התקרבנו יותר מאי פעם" קוק התכוון, בין היתר, לאחת מתרומותיו המורגשות ביותר של סגן הנשיא הישראלי בן ה־50, שעד לפני עשור עדיין גר בחיפה: מרכז הפיתוח של אפל בישראל, שמעסיק 700 עובדים, פחות מארבע שנים אחרי שאפל שכרה את העובד הראשון שלה בארץ.

סרוג'י החיפאי הוא שהמליץ לאפל להתחיל לפזול לישראל. הוא בחר את את העובד המקומי הראשון, ידידו הוותיק ועמיתו לספסל הלימודים בטכניון ולעבודה ביבמ אהרון אהרון. גם מי שעומד כיום בראש מרכז הפיתוח החיפאי של אפל, נביל סקרן, הוא עמית לעבודה לשעבר של סרוג'י. מהנדס החומרה השקט שהצטרף לענקית הטכנולוגיה לא מזמן, ב־2008, לא רק סייע להקמת פעילותה בישראל. הוא עיצב אותה במו ידיו. ובשקט.

סרוג'י עם הנשיא ראובן ריבלין בפברואר, בעת ביקורו של טים קוק בישראל. לו רק היו לנו עוד חמישה ג'וני סרוג'י, אמר ריבלין וקוק השיב: "אם תמצא אותם תגיד לי" צילום: עמוס בן גרשום לעמ

הבן של הנגר מהכיכר

איך מגדלים בישראל מנהל הנדסה שאפשר לבטוח בו בבחירת השבבים לאייפון ולאייפד הבא, תוך שהוא עובד ישירות תחת מנכ"ל החברה בעלת השווי הגדול בהיסטוריה? כנראה מתחילים בבית חם ותומך, חינוך איכותי ותעשיית אלקטרוניקה שעושה את צעדיה הראשונים. את כל אלה סרוג'י מצא בקילומטרים הרבועים מסביב לבית האבן שבו גדל, בשכונת עבאס הסמוכה לואדי ניסנאס בעיר תחתית בחיפה.

סרוג'י הוא הבן השלישי מארבעה למשפחה נוצרית מהמעמד הבינוני שהתגוררה ברחוב עבאס בשולי הוואדי. אביו פריד היה נגר־אומן שייצר תבניות יציקה לפי הזמנת משרד הביטחון. עד מותו בשנת 2000 הוא שמר בסוד את פרטי האומנות הנדירה, ולא העבירה אפילו לילדיו. הוא העדיף לשלוח אותם לאוניברסיטה. ארבעת האחים הם אכן אקדמאים: קלרה הבכורה היא חוקרת ספרות ערבית באוניברסיטת חיפה. ג'רמס, שגדול מג'וני בשלוש שנים, סיים לימודי הנדסת חשמל בטכניון והיה מהראשונים בוואדי שעבדו בחברת החשמל. בהמשך עבד כחשמלאי מהסוג שמתקן הכל, מקופות רושמות עד מכשירי טלוויזיה, וכיום הוא מנהל חנות מוצרי חשמל שקרויה על שם אביו. בשכונה מדברים על ג'רמס במונחים של הגינות וצניעות. מתארים שם מקצוען שגובה עשרות אחוזים מתחת למחירי השוק, וכששואלים אותו למה הוא לרוב משיב: "ככה זה עלה לי". "הוא ישר כמו סרגל, אפילו יותר מסרגל, ונותן קבלות גם כשלא צריך", אומר מכר של המשפחה. בת הזקונים קמיליה עובדת בבית החולים בני ציון בחיפה.

האחים סרוג'י למדו בתיכון נזירות נצרת של הכנסייה הקתולית, מבתי הספר הפרטיים הטובים בחיפה, שעשירי המגזר הערבי מכל הארץ שולחים אליו את ילדיהם. אבל לאחים היה מזל. בית הספר היה ברחוב שלהם.

רחוב עבאס הוא אחד השקטים והפסטורליים בשכונה. הוא משתפל מיערות הכרמל הצרפתי ובהמשכו נחצה על ידי מורדות הגנים הבהאיים, שמדלגים מעליו באמצעות גשרון אבן ומעניקים לו תחושה שהוא מוקף בגן. אף על פי שהשכונה מרוחקת דקות הליכה מכיכר אמיל חביבי ורחוב אלנבי ההומים, את השקט כאן מפלחים רק קולות תלמידי בית הספר וזקני השכונה, שיושבים ומשחקים שש בש במספרה של ג'ימי, בבניין הסמוך לבית משפחת סרוג'י.

מספרים שמחצית ואדי ניסנאס שייכת למשפחת חורי והיתר למשפחת סרוג'י. הסרוג'ים, במקור מסוריה, הגיעו לגליל בתקופת האימפריה העות'מנית, התיישבו בנצרת במאה ה־18, ולאחר קום המדינה התפשטו לחיפה ועכו. המשפחה לא נחשבת עשירה, אבל בהחלט חרוצה: מלבד חנות החשמל של ג'רמס סרוג'י והמוסך הסמוך ששייך למשפחה המורחבת, גם מוסך הצפון המפורסם ברחוב אלנבי שייך לדודיו של ג'וני אדמונד, אדוורד וסימען. את הנגרייה של פריד ליד הכיכר זוכרים בוואדי ניסנאס גם שנים אחרי שנסגרה, וכך גם את חנות חומרי הבניין הצמודה של הדוד ג'ורג' סרוג'י, שהתחלפה בחנות הממתקים עבד־אלהאדי.

ומבחר בתי העסק האלה בהחלט משקף את קשת אפשרויות הקריירה שהיו פתוחות בפני מי שגדלו בוואדי ניסנאס בשנות השבעים והשמונים: מכונאות רכב, נגרות וממכר חומרי בניין. ובכל זאת לשכונות הערביות בחיפה כבר יש כמה גיבורים מקומיים שעשו את זה בגדול בחו"ל. לדוגמה אליאס ראנֶם, רופא משכונת עין הים שהיגר ללאס וגאס, פגש באלביס פרסלי שהגיע אליו עם צרידות קלה לפני הופעה והפך לרופאם האישי של שורת סלבריטאים; או ג'ודי נעמה, בן למשפחה שהחזיקה במאפייה ובמוסך מאזדה, שהיגר לארצות הברית ב־1971 וכיום מנהל חברת טכנולוגיה שעובדת עם בואינג. מוואדי ניסנאס עצמה יצא בשנות השבעים אבו נביל חורי, שהפך ליצרן גדול של מדים למשטרה ולצבא האמריקאי.

אבל ההישג של ג'וני התעלה מעל כולם. לא במקרה אשרף כּוֹרתַם, פעיל פוליטי מקומי, מעביר בבתי ספר ערביים בעיר מצגת שמוקדשת לו. "אני מספר להם שסרוג'י למד בבית הספר שאני למדתי בו. אני רוצה להראות להם שבכל מקום אפשר להצליח בגדול", הוא אומר. כורתם רק מצטער שסרוג'י כל כך רחוק ולא נגיש, כי הוא יכול היה לסייע רבות להסברה ועידוד מוטיבציה בחברה הערבית.

ועשור אחרי שעזב את חיפה, כל חדשה על סרוג'י הופכת לשיחת השכונה. בעיקר הידיעה מאוגוסט, על המינוי הבכיר. הוא גם עדיין מגיע לביקורים שבהם הוא פוגש את אחיו ואחיותיו, קונה סטייק באטליז במבינו, מפטפט עם כמה רוכלים שהוא מכיר מילדות, ומסתלק בתוך כמה שעות, לשדה התעופה. גם בביקור האחרון סרוג'י "גנב" כמה שעות בוואדי ניסנאס לפני שחזר למטה אפל בקליפורניה.

אהרון אהרון. החבר מיבמ גויס למשימה באפל צילום: אריאל בשור

את המקצוע הכי קשה בבקשה

צילום: אוראל כהן, נמרוד גליקמן, אריאל בשור, אלעד גרשגורן

את ההחלטה ללמוד מדעי המחשב סרוג'י קיבל בדרך מעניינת. "הוא שאל את המורה שלו למתמטיקה נאדר בשותי מה המקצוע הכי קשה באוניברסיטה. בשותי אמר שמדעי המחשב, ובזה הוא בחר", מספר ידיד המשפחה. בשותי הוא כיום בעצמו פרופסור למדעי המחשב בטכניון.

סרוג'י לא חיכה. הוא נרשם לטכניון מיד בתום לימודיו בתיכון - ידיד המשפחה מספר שג'וני נסע במיוחד למשרד החינוך בירושלים כדי לקבל הדפסה של הציונים שלו לפני הזמן, כדי שיספיק להירשם לסמסטר שעמד להתחיל עוד באותה השנה. "הוא תמיד שאף הכי גבוה", אומר ל"מוסף כלכליסט" חבר ילדות. "ללמוד מדעי המחשב אז, בשנות השמונים, היה מאוד קשה. לא היה למשפחה מחשב בבית, ואחרי הלימודים ג'וני היה מחכה שעות בתור למחשב בטכניון. לפעמים התור היה כל כך ארוך עד שהוא נכנס לחדר המחשבים רק בחצות וחוזר הביתה לפנות בוקר".

כמו ידיד המשפחה וחבר הילדות, רוב האנשים שהתראיינו לכתבה עשו זאת בעילום שם. "מוסף כלכליסט" שוחח עם עשרות קולגות של סרוג'י מהעבר, עם חברים לספסל הלימודים, בכירים בתעשיית השבבים הישראלית ומכרים של המשפחה.

ב־1991 סרוג'י סיים תואר שני במדעי המחשב בהצטיינות. הוא התמחה בלימודים במערכת ההפעלה הוותיקה יוניקס וסייע לפתח תוכנת מעבד תמלילים בערבית ופרסית בהנחייתו של פרופ' דניאל ברי, כיום מרצה באוניברסיטת ווטרלו בקנדה. ברי זוכר את סרוג'י כסטודנט חרוץ ויצירתי, ומספר שבמקביל ללימודיו בפקולטה הוא גם עבד בה, כאיש תמיכה למערכות יוניקס.

עבודה הוא מצא מיד בסוף הלימודים. "למצטיינים מהטכניון לא היתה בעיה למצוא עבודה, אפילו לא לסטודנטים ערבים בשנות השמונים", אומר אחד ממכריו. "אם לא היית מצטיין זה היה סיפור אחר".

הוא עבד תחילה ביבמ, שהחזיקה אז במעבדת פיתוח השבבים היוקרתית בארץ. קולגה מהתקופה זוכר כי סרוג'י היה כה נאמן עד ששיתף את מנהליו בכוונתו לעבור לאינטל ישראל, שאליה גויס בידי אבי גיורא, אז מנהל התשתיות של החברה.

אלה היו ימי בין המצרים של עולם הטכנולוגיה, ערב מהפכת האינטרנט הביתי. מיקרוסופט הוציאו לשוק את חלונות 3.0 ואפל הכריזו על סיום סדרת מחשבי אפל 2. סרוג'י שובץ באינטל במחלקה שהוקדשה לצרכים פנימיים של החברה: פיתוח מערכת שתסייע למהנדסים לנבא ביצועי שבבים. כיום הטכנולוגיה הזאת מובנת מאליה, אבל לפני 25 שנה נדרשה לכך שורת מכונות שיעבדו במקביל במשך שעות, ומחשב מרכזי שיתאם ביניהן.

התשתיות במעבדות אינטל היו אז בסיסיות, כמעט מאולתרות. "ואז ג'וני הופיע, התיישב, והתחיל להראות לנו מאיפה משתין הדג", מספר מהנדס חומרה שעבד באינטל מאז סוף שנות השמונים. "ג'וני נכנס לקרביים של המכונה, ובלוחות זמנים מטורפים הגיע לביצועים מאוד גבוהים. התחושה היתה שיש אותו ויש אותנו. ובעיקר שהוא לא נמצא במקום הנכון".

מיומו הראשון באינטל סרוג'י בן ה־27 היה עוף מוזר. עובדי הייטק כבר הסתובבו בג'ינס וחולצות פולו. הוא הקפיד על כפתורים וצווארון. "הכל היה אצלו במקום", מספר עמית לשעבר מאינטל, "ולקח לנו בערך שבוע עד שנשבינו בקסמיו. הבנו שמדובר באדם צנוע באופן בלתי רגיל, איש עבודה שקט ומנומס, אבל גם שקם מהכיסא כדי לעזור, ועם חיוך גדול על השפתיים. הוא היה מושלם כחבר צוות ואף פעם לא שידר תחושה שהוא מורם מעם, אף שבהחלט חשבנו שהוא מוכשר יותר מכולנו".

הוא לא היה הערבי ישראלי הראשון באינטל ישראל. מיום היווסדה בידי דב פרוהמן ב־1974 החברה היתה אחד המעסיקים העיקריים בצפון לערבים בוגרי הטכניון. גם בשל מדיניות אינטל העולמית לגיוון באוכלוסיית העובדים, וגם כי רוב החברות עתירות הידע בצפון היו קשורות בתעשיות ביטחוניות. באינטל סרוג'י הכיר את נביל סקרן, עובד החברה מאז 1982, ומי שסרוג'י גייס בעצמו לאפל ב־2013. משהו בתרבות המגוונת שבהייטק ימשוך את סרוג'י גם בהמשך, תחילה לטקסס ואחר כך לעמק הסיליקון. שם הוא מרגיש כיום בבית.

מהנדס למהנדסים

עבור מהנדסי חומרה צעירים בשנות התשעים, חיפה היתה העיר מֶכָּה - המקום שממנו יצאו האבות המייסדים של ההייטק הישראלי ושאליו מוכרחים להגיע כדי להתקדם. מאינטל חיפה יצאו, בין היתר, המייסדים של ענקית רכיבי התקשורת מלאנוקס ושל סטארט־אפ טכנולוגיות האלחוט וילוסיטי שנמכר בשנה שעברה לקוואלקום בכ־400 מיליון דולר. ממטה יבמ בחיפה יצאו לימים רענן גבירצמן, מייסד ברודלייט שנמכרה ב־2012 לברודקום תמורת כ־200 מיליון דולר, יואל מארק, כיום סגנית נשיא למחקר ביאהו וראש מעבדות יאהו בחיפה - ואהרון אהרון, כיום נציגו של סרוג'י בפעילות אפל בישראל.

סרוג'י עבר לסירוגין גם באינטל־חיפה וגם ביבמ־חיפה, בתפקידים דומים, פיתוח כלים לשימוש מהנדסי החומרה. עמיתיו לצוות אז הם כיום מובילי מרכז הפיתוח של יבמ בישראל. שניים מהם הם עודד כהן וד"ר דוד ברנשטיין, שעומדים בראש מעבדת מחקר של יבמ בחיפה. צוותו של סרוג'י סייע אז במיזם הפיתוח של שבבי ה־PowerPC, שלתקופה קצרה נחשבו איום אפשרי על ההגמוניה של אינטל, ואף שולבו בקונסולת המשחק Xbox לפני שהפסידו בקרב.

צילום: אוראל כהן, נמרוד גליקמן, אריאל בשור, אלעד גרשגורן

גם החברים מיבמ זוכרים את סרוג'י, אז מנהל זוטר, כאדם צנוע ונעים. "אם היית אומר לי שיום אחד ג'וני יהפוך למנהל החומרה של אפל, לא הייתי מאמין", אומר קולגה לשעבר, "הוא נחשב למשקיען, לאיש פיתוח מצוין, אבל לא הצטייר כמנהל כריזמטי או מבריק במיוחד. לא מישהו שימשוך אחריו אלפי עובדים". ובאמת, עד שהגיע לאפל, איש לא ידע שסרוג'י כזה.

צילום: אוראל כהן, נמרוד גליקמן, אריאל בשור, אלעד גרשגורן

ב־2005, אחרי שנים של עבודה לסירוגין ומעבר הלוך ושוב בין אינטל ויבמ, סרוג'י נשלח על ידי אינטל לאוסטין בטקסס. מהרילוקיישן הזה הוא עדיין לא שב. הוא היה אז נשוי פלוס שלושה, והמשפחה התאהבה בעיר הגדולה והמסודרת, עם הקהילה הקתולית המזמינה, וחשבה להשתקע בארצות הברית.

אחד הדברים שהשפיעו עליהם היה נוחות החיים בארצות הברית, מסביר מכר מהתקופה. "מה שהכי מאפיין את ג'וני זו הנכונות שלו לקרוע את עצמו.

וכשהיה צריך להתמודד עם אתגרים בבית ועם המשפחה הוא קיבל תמיכה מאשתו, וזה היה חלק מהעניין. להישאר בבית ולתמוך במשפחה זה קל יותר בארצות הברית מאשר בישראל. אישית קשה לי לקבוע עד כמה המעבר נדחף על ידה או על ידו. שנה או שנתיים אחרי המעבר שאלתי אותו אם זה זמני או סופי, והוא התלבט לגבי זה. היתה לו דילמה בין תחושת הזרות לבין מה שהמשפחה רצתה. בסוף זו היתה המשפחה".

כשבאינטל ציפו מסרוג'י לחזור, הוא הבין שכדי להישאר באמריקה עליו לעזוב את החברה. כשסיפר על כך לאילן שפילינגר, אז מנהל בכיר במרכז הפיתוח של מעבדי Power7 של יבמ באוסטין, הוא מיהר להציע לו משרה במערך כלי הפיתוח והמתודולוגיה. סרוג'י חזר ליבמ.

היכולות שלו הרשימו את צמרת יבמ, שסייעה לסרוג'י לקבל אשרת עבודה שמעטים זוכים לה: ויזה מסוג O, שמכונה "ויזת האמנים" וניתנת לאנשים בעלי כישורים יוצאי דופן - לרוב שחקני קולנוע ומדענים עטורי פרסים. סרוג'י ושפילינגר מיודדים עד היום. שניהם מנהלים את תחום החומרה בחברות גדולות, סרוג'י באפל ושפילינגר במיקרוסופט. אבל קשרי העבודה ביניהם הסתיימו כעבור שלוש שנים.

שווה בעמק

באוסטין סרוג'י הבין את התמונה הגדולה של עולם ההייטק, שההוראות בו מגיעות מעמק הסיליקון. זו היתה התחנה הבאה שלו. הוא עבר לקליפורניה, לשכונת אלמדן שמדרום לקוּפֶּרְטִינוֹ, שם הוא מתגורר עד היום בקהילה גדולה של ערבים־נוצרים שמחזיקים בתפקידי צמרת בענקיות טכנולוגיה כגון אינטל, ברודקום ומארוול. גם ערבים ישראלים חיים שם, והמשפחות נפגשות בסופי שבוע, מטיילות יחד ומטפחות קשרי ידידות. אחד החברים שסרוג'י הכיר באלמדן הוא זיאד חנא, יליד כפר ראמה שליד כרמיאל, שעבד אז בחברת טכנולוגיות הענן גַ'סְפֶּר. באחרונה חנא שב לישראל וכיום הוא מנהל הפיתוח במרכז החיפאי של חברת התוכנה האמריקאית לעיצוב שבבים קיידנס.

צילום: אוראל כהן, נמרוד גליקמן, אריאל בשור, אלעד גרשגורן

דווקא על המעבר של סרוג'י לאפל ידוע מעט - החברה לא מוסרת מידע על התקופה. ל"מוסף כלכליסט" נודע שאפל הם שפנו לסרוג'י בהצעה להצטרף כמפתח חומרת מובייל ב־2008, תשעה חודשים אחרי השקת האייפון הראשון וקצת לפני שהעולם עיכל את ממדי מהפכת הסמארטפונים. חודש לאחר הצטרפותו קיבל סטיב ג'ובס החלטה אסטרטגית שגם תעצב את גורלו של סרוג'י בחברה: להעביר את פיתוח החומרה אל תוככי החברה, ולהקטין את התלות ביצרניות שבבים חיצוניות כגון סמסונג וברודקום. הצעד הראשון היה רכישת חברת השבבים הקטנה PA Semi ב־278 מיליון דולר, והפיכת עובדיה והקניין הרוחני שלה לבסיס פיתוח שבבי הליבה הבאים באייפון ובאייפד. סרוג'י מצא עצמו עובד שכם אל שכם עם מהנדסי החברה, ומקים איתם את הפעילות העצמאית הראשונה של אפל בתחום ייצור השבבים.

בשלוש השנים שבהן אפל ביססה את מעמדה כחברת הטכנולוגיה המובילה בעולם ומנייתה עלתה ב־250% סרוג'י טיפס לתפקיד סגן נשיא לתחום המוליכים למחצה. קידומו הושפע בין היתר מפרשת "אנטנה גייט" ב־2010: משתמשי אייפון 4 התלוננו שכאשר אוחזים במכשיר בפינה השמאלית העליונה הוא מאבד קליטה. ג'ובס נאלץ להודות שמדובר בכשל טכני, וזמן קצר לאחר מכן פרש מתפקידו סגן הנשיא לחומרה דאז מארק פייפרמסטר, שעבר עם סרוג'י לאפל ב־2008. מחליפו, בוב מנספילד, עד אז סגן הנשיא להנדסת חומרה של מחשבי המק, העניק לסרוג'י אוטונומיה ורוח גבית בתהליך שיביא לשכלול מכשירי האייפון והאייפד שלה.

באוגוסט 2013 סרוג'י מונה לסגן הנשיא של אפל למוליכים למחצה. הוא עדיין לא האישיות הבכירה בתחום בחומרה. הוא אחראי למעבדים ולשבבים, רכיבי ה"מוח" של המכשירים. סגן הנשיא דן ריקיו שעובד לצדו אחראי לכל היבטי החומרה, לרבות מסכי המגע והמצלמות. עם סרוג'י מונו ארבעה סגני נשיא נוספים - למשאבי אנוש, סביבה, הכשרה ופרויקטים מיוחדים. בהכרזה על מינויים, שפורסמה בשלהי 2014, נודע כי סגני הנשיא החדשים אינם מוגדרים כחלק מליבת הניהול הבכיר שמופקד ישירות על ביצועי חטיבות החברה, בשונה מסגני הנשיא לענייני תוכנה, שיווק, עיצוב, תפעול וכספים.

קצין במלחמת העצמאות

מעמדו של סרוג'י זינק גם בשל תפקידו בהקמת פעילות אפל בישראל. ב־2012 אפל רכשה את יצרנית שבבי האחסון הישראלית אנוביט. עוד במהלך המשא ומתן סרוג'י קיבל לידיו את ניהול ההטמעה של החברה הישראלית בתאגיד. סרוג'י בתורו מינה את ידידו מימי יבמ חיפה אהרון אהרון למנהל בארץ. ב־2013 הוא ביצע צעד אסטרטגי נוסף וגייס, בעלות נמוכה יחסית, עשרות מומחי תקשורת אלחוט שפוטרו אז מהמרכז הישראלי של יצרנית המעגלים האלקטרוניים טקסס אינסטרומנטס. הוא הסתייע באיתי זלצמן, יוצא טקסס אינסטרומנטס וארכיטקט תוכנה באפל מאז 2011, שכבר פיתח עבור החברה יכולות תקשורת אלחוט, שיחליפו את תלותה בציוד של ברודקום.

"כשסרוג'י הצטרף לאפל לא היה ברור מה הוא מתכנן. הוא בוודאי לא הצטרף כדי להקים בישראל מרכז פיתוח", אומר ל"מוסף כלכליסט" שלמה גרדמן, מנכ"ל חברת איי.אס.ג'י להשבחת חברות הייטק ויו"ר מועדון השבבים הישראלי. "אבל כשאפל החלו בתהליך השתחררות מהספקים וחיפשו להקים פעילות מו"פ, ג'וני היה זה שהצביע על ישראל". אחד הדברים ששכנעו את קוק להשקיע בארץ היה זיכרון הסנטרינו והפנטיום, צמד המעבדים שפותחו במרכז אינטל בישראל והפכו את ענקית השבבים לשליטה הבלתי מעורערת בעולם הלפטופים. לא לחינם מרכז הפיתוח של אפל שוכן בסמוך למשרדי אינטל בחיפה, ומעסיק כמה וכמה מיוצאי אינטל. "הרציונל מאחורי הביקור של קוק בישראל לא היה רק לחנוך את המרכז", אומר גרדמן. "הוא ביקש לומר, אנחנו מחפשים כאן עוד 300 או 400 מהנדסים טובים, אנא עזרו לנו לגייס אותם".

פייפרמסטר. הפשלה שלו הפכה להזדמנות של סרוג'י

בתעשייה משערים שהאתגר הטכנולוגי הבא של סרוג'י - כלומר של אפל - יהיה להחליף את מערכות ההפעלה הנפרדות של מחשבי המק והמכשירים הניידים במערכת אחת שתשמש בכל מוצרי החברה. כיום מערכת ההפעלה של המק מותאמת לשבבי אינטל וזו של האייפון והאייפד מותאמת לשבבים של המתחרה הבריטית ARM. סרוג'י, שמכיר את הארכיטקטורה העמוקה ביותר של שבבי המחשוב, אחראי לפי הערכות על בניית הגשר. ואולי הוא היה שותף לכוונה המוצהרת של אפל לעבור לייצר את שבבי המובייל שלה באינטל, אם כי להחלטה זו עדיין אין יישום בפועל.

הדור הבא של הסרוג'ים, כך זה נראה, צועד בעקבות ג'וני. בנו הבכור מריו לומד הנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת קרנגי מלון היוקרתית, שב־2010 הוגדרה על ידי "וול סטריט ג'ורנל" האוניברסיטה המובילה בעולם ללימודי מדעי המחשב. בן אחיו סיים לימודי מדעי המחשב ועובד כיום במרכז הפיתוח של קיידנס בחיפה.

האם סרוג'י שיער, בכל שלב בקריירה שלו, מה יהיה השלב הבא? האם ידע בתחילת שנות ה־20 לחייו שהמסלול שבחר בו יוביל אותו לעזוב את עירו, ארצו ומשפחתו, ויציב אותו ישירות מתחת לאיש ההייטק החזק בעולם? חבר שנהג לפגוש את סרוג'י מדי שבת, עוד כשהיה מנהל פיתוח זוטר בישראל, מספר: "שאלתי אותו, ג'וני, אתה הרי יכול להגיע לכל תפקיד שתרצה בעולם, אבל זה מעניין אותך בכלל? הוא חייך ואמר לי: 'הכל פתוח, אני זורם'".