עסקת טבע-מיילן: ויגודמן הולך על כל הקופה

טבע יוצאת למהלך של חייה. עסקת הרכישה של מיילן תמורת 40 מיליארד דולר היא לא רק האירוע הכלכלי הגדול ביותר במשק הישראלי עד כה, אלא עניין של להיות או לחדול עבור ענקית הגנריקה העולמית.

רכישת מיילן היא לא מענה על עוד צורך של טבע בהתרחבות כפי שהיו הרכישות הקודמות והרבות שלה, אלא חלק מקרב על מעמדה כחברת התרופות הגנריות הגדולה בעולם, שרוצה לחזור למיצובה כשליטה הבלתי מעורערת של שוק זה .

מה דעתך על מניית טבע (US):

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

בעוד עולם הפארמה גועש בעסקאות מיזוגים ורכישות בשנה האחרונה, טבע מתמודדת עם סוגיה פנימית וקיומית משלה בדמות אובדן הפטנט על הקופקסון, תרופת הדגל שלה לטיפול בטרשת נפוצה.

תגובה מאוחרת לקופקסון

עד כה החיים של טבע היו נוחים למדי כחברה גנרית שנתמכת בכרית המזומנים הנוחה שמייצרת לה תרופת המקור קופקסון, שנמכרת במחירים גבוהים משמעותית מאשר גרסאות גנריות. ואולם, מהרגע שפקיעת הפטנט החלה לבצבץ באופק, התברר כי בטבע לא בדיוק יודעים איך להתמודד עם הברבור השחור שעומד לנחות.

בעוד מרבית הרכישות האחרונות של טבע נועדו לבנות לה תיק תרופות עתידי עם חידושים שיחפו על הקופקסון, הרי שמיילן היא סיפור אחר לגמרי. כאן טבע לא קונה חלום ולא מנסה לאתר את "הקופקסון הבאה", אלא קונה עוד סוג של טבע.

מנכ"ל טבע ארז ויגודמן צילום: ראובן קפוצ'ינסקי

הפרופיל של מיילן מזכיר מאוד את החברה הישראלית, ולכן גם בשונה מהעסקאות הקודמות, כאן זה לא עניין של פיתוח שיצליח או לא, אלא רק עניין של תפעול נכון של העסק.

רק הורביץ הצליח ברכישות

בתקופתו של אלי הורביץ כמנכ"ל טבע החברה הצליחה להכות לאורך זמן את הסטטיסטיקה העגומה המלמדת כי הרוב המוחלט של הרכישות נכשל. טבע ביצעה רכישות במיליארדי דולרים תוך שהיא משלבת את החברות בתוך פעילותה כמעט בלא קיצוצים ותוך ניצול מרבי של הסינרגיות שלשמן יצאה למהלך.

סינרגיה תפעולית, אותו מושג אפרפר לכאורה, הוא גם שם המשחק כאן. האתגר הגדול של ארז ויגודמן, מנכ"ל טבע שיוצא לצעד חסר התקדים מבחינת חברה ישראלית, יהיה להוציא לפועל את המיזוג כשבסיום התהליך תיווצר חברה עם דנ"א אחיד שצומחת לאורך זמן תוך הפחתת עלויות. ויגודמן, שהגיע לכיסא המנכ"ל של טבע עם ניסיון עשיר בחברות תעשייתיות־תפעוליות, הוא האיש הנכון למשימה.

בהגשת ההצעה למיילן, טבע בעצם מודה בכך שהיתרון היחסי האמיתי שלה טמון בתרופות הגנריות ומוותרת על החלום הגדול שאפיין בעיקר את תקופת ניהולו של שלמה ינאי, לאתר את ההברקה הגדולה הבאה.

ויגודמן קובע למעשה כי הצמיחה של טבע תתבסס על ריבוי של מוצרים גנריים ויותר לא תיווצר תלות מהסוג הקיים בקופקסון כיום, שבהיעדרה מצאה החברה את עצמה לא רק על "צוק הפטנטים" כפי שקוראים למצבה של הקופקסון בברנז'ת הפארמה, אלא על צוק עסקי של ממש שמאיים על המשך קיומה של טבע כחברה עצמאית ודוחף אותה למהלכים של פעם בחיים.