לציבור אין לאן לברוח

שוק האג"ח מתרסק זה יותר משבוע, אך בקרנות הנאמנות לא נרשמים פדיונות מהותיים. זו סיטואציה חריגה, שכן אם ירידות בסדר גודל דומה לאלה שנרשמו בשוק הסולידי בשבוע האחרון היו נרשמות בשוק המניות, הרי שהפדיונות היו מרקיעים שחקים.

קשה להאמין שדווקא ב־2015 לפתע פתאום הפנים הציבור הישראלי את כללי המשחק בשוק ההון שמסתמכים על עצבים מברזל ומאמינים כי אסור למכור בירידות בדיוק כפי שלא כדאי לקנות בעליות. המשקיעים המקומיים נכנסו לשוק האג"ח הממשלתיות והקונצרניות ברמות מחירים גבוהות, בחלקם הגדול ממש בחודשים האחרונים, על כן אין סיבה להניח כי דווקא כעת הם מבינים שאסור לצאת.

ההסבר טמון כנראה במציאות חסרת התקדים שמאפיינת לא רק את ישראל, אלא את העולם המערבי כולו — למשקיעים אין לאן לברוח. הכסף החם שהתגלגל בתקופה האחרונה אל שוק איגרות החוב כבר עשה זאת בלית ברירה אחרי שראה כי הבנקים כבר לא רק שלא משלמים יותר ריבית, אלא אף עשויים להתחיל לגבות ריבית על פקדונות בעתיד הלא רחוק.

שוק המניות המקומי נראה מפחיד יותר היסטורית כחלופה לכסף סולידי (אף כי כיום רמות המחירים במניות הישראליות נמוכות יחסית, בוודאי בהשוואה לשוק האג"ח), כדי לצאת להשקעה בחו"ל נדרשת הבנה מעמיקה יותר וגם תנודות המטבע עלולות לנגוס בתשואה שכבר הושגה וסחורות זה בכלל למתקדמים.

כך נשאר המשקיע עם שתי אופציות על השולחן — אג"ח או נדל"ן. וזו בדיוק המגמה שבלטה ברבעון הראשון של 2015 – יצירות של מיליארדי שקלים בקרנות האג"ח לצד הבהלה לדירות. קברניטי המשק החדשים, אלה שמשימתם העיקרית היא בלימת מחירי הדיור, צריכים לקוות כי יציאת האוויר משוק האג"ח שהגיעה אלינו מחו"ל לא תימשך זמן רב יותר, אחרת הנדל"ן יישאר אפיק ההשקעה האחרון עבור הישראלי הממוצע.

צילום: בלומברג