צעד מופקר
הממונה על ההגבלים עסקיים, דיויד גילה, היה יכול להגיע להסכמה פוליטית, או ללכת עד הסוף. אולי לא היו לו כישורים לזה או אומץ לזה
עצמאות נדירה ועוצמה לא ממומשת
בפני הממונה על הגבלים עסקיים דיויד גילה שהתפטר היום (ב') עמדו שתי אפשרויות לגיטימיות. הראשונה היתה להגיע להסכמה פוליטית. לשאת ולתת עם הגורמים הרלבנטיים: פוליטיקאים ציניים, אנשי אוצר קפוצי יד, נציגי חברות אנרגיה חמדנים, מי שצריך, ולתפור מתווה שיהיה מקובל עליו. היתה צומחת מזה פשרה לא מושלמת, אבל החיים אינם מושלמים. לשם כך נדרשים חוכמה וערמומיות וכישורים פוליטיים ויכולת משא ומתן ושימוש מושכל באיומים וסחר מכר ומידה מסוימת של ויתור על האגו הפרטי, עד שמתגבשת תוכנית פעולה שתואמת ככל הניתן את הצרכים של הציבור. גילה לא השכיל לעשות זאת. אולי לא היו לו הכישורים לכך.
דיויד גילה צילום: עומר מסינגר
האפשרות השנייה היתה להתעקש על עמדתו וללכת איתה עד הסוף, ייקוב הדין את ההר. הפוליטיקאים בורחים מאחריות? האוצר בוחש מאחורי הגב? הלובינג של חברות האנרגיה עושה שמות? יתכבד הממונה וישתמש בסמכותו, יכריז על הסדר כובל ויפנה לבית הדין להגבלים עסקיים כדי לחייב את שותפויות הגז להתפרק חלקית מעוצמתן. שם הוא ישים על השולחן תיאור מדויק של ההשלכות של מונופול הגז המתהווה מול עינינו, ויאפשר סיכוי לשינוי. אפילו אם יפסיד בקרב, לפחות יהיה ברור מי ניצב באיזה צד של הכסף הגדול, והציבור יידע שיש רגולטור שאינו מהסס לדבר בשמו. גילה לא השכיל לעשות זאת. אולי לא היה לו האומץ הדרוש לכך.
לבחור באפשרות השלישית זה גם לאכול את הלווייתן הסרוח, גם לחטוף מכות וגם לגרש את עצמך מהעיר. מונופול הגז יישמר (מניות האנרגיה זינקו אמש באקט ציני. שוק ההון הוא מקום ציני), הממונה לא יישאר בתפקיד, ואינטרס הציבור אפילו לא יגיע לדיון בפני האינסטנציה הגבוהה ביותר.
זה חבל בעיקר משום שהממונה על הגבלים עסקיים נהנה מעצמאות נדירה ומעוצמה שאין להרבה רגולטורים. רשות ההגבלים היא חוליה מרכזית בהבטחה של שוק תחרותי אמיתי. לשם כך בדיוק ניתן לה הכוח. מטבע הדברים התפקיד כרוך בעימותים, ותפקיד הממונה הוא לנהל אותם, לא לנוס.
לאסוף את השברים
במכתב ההתפטרות טוען גילה שהוא משאיר אחריו רשות גדולה וחזקה יותר. נחמד אבל רחוק מהמציאות. רשות ההגבלים תהיה מעתה חלשה יותר. למען האמת, ספק אם היא תצליח להתאושש מהמכה שהנחית עליה העומד בראשה. הרגולטור רב־העוצמה, שנהנה מחסינות נדירה לפי חוק, נכנע ללחץ פוליטי ופרש. למען האמת, הוא נכנע לאיום בלחץ פוליטי - דיבור על חקיקה שתאפשר לממשלה לנהל מעליו פרויקטים בעלי חשיבות לאומית. מחליפו, מי שלא יהיה, ייאלץ לאסוף את השברים. ספק אם הוא יצליח להרכיב מהם ממונה שייהנה מהעוצמה ומהחופש שהיו מנת חלקו של גילה.
