הסינים באים: דרך המשי החדשה עוברת בישראל
רכישת הפניקס בידי פוסון היא השלב האחרון בחיבור העסקי העמוק בין ישראל לסין, שאיכשהו מצליח לעבוד למרות הפערים בתרבות העסקית. ביקור בתאגיד הענק CCECC שבנה את מנהרות הכרמל בחיפה, מספק הצצה למוטיבציה הסינית להגיע לישראל כחלק ממסע ההשתלטות העולמי
08:2109.06.15
עסקת המכירה שלחברת הביטוח הפניקס לפוסון צפויה להיחתם בימים הקרובים, ובעקבותיה עוד ענקית סינית תיכנס לפעילות בארץ, חודשיים אחרי השלמת העסקה שבה רכשה ברייט פוד את תנובה. "מרגישים את הסינים בכל מקום. בכל שבוע כמעט אני פוגש שלוש־ארבע חברות סיניות שמעוניינות להגיע לכאן", אמר ל"כלכליסט" יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי. הם מורגשים בעיקר בהייטק, משקיעים בקרנות ההון־סיכון או ישירות בחברות, ולדברי בכירים בתעשייה, הם תופסים את מקומם של האמריקאים.
הקשר מתהדק גם במישור האקדמי: אוניברסיטאות ומכללות מקיימות שיתופי פעולה בין ישראל וסין, וסטודנטים מישראל מבקרים בבייג'ינג ובשנגחאי ועורכים היכרות מקרוב עם עולם העסקים המקומי. סיור כזה ערכה מכללת נתניה לאחרונה, בהנחיית ד"ר עמיחי קרנר, ובו השתתפו תלמידי התואר השני במינהל עסקים ובנדל"ן.
הסיור לא כלל היכרות עם נציג מהצמרת העסקית בסין, אבל סיפק מפגש קרוב דווקא עם הדרג העסקי הפעיל יותר, עם התרבות העסקית הסינית ועם המכשולים שעומדים בפני איש עסקים ישראלי אשר מעוניין לפעול בסין או לשכנע חברות סיניות להגיע לישראל.
מייסד עליבאבא ג'ק מא. ההשקעה הראשונה בקרן מחוץ לסין היתה בג'רוזלם ונצ'רס צילום: בלומברג מעל לכל אִפשר הסיור חיכוך עם המדינה והבנה של העוצמה האדירה שלה בצד החולשות הרבות שלה. הסיור סיפק גם הזדמנות להבין מה עומד מאחורי ההתנפלות הסינית על עסקים בישראל, גל הרכישות, העסקאות וחוזי הביצוע של הסינים. האם מדובר בחלק ממסע השתלטות עולמי בניסיון לפרוץ החוצה מהכלכלה המקומית או בכלי סיוע לאוכלוסייה המתפתחת? כנראה כל התשובות נכונות.
ללמוד מתאגיד של 300 אלף עובדים
תחום התשתיות הוא הראשון שמשך לישראל את הסינים, הרבה לפני ברייט פוד ופוסון. CCECC, חברה ממשלתית ענקית שהחברות־הבנות שלה רושמות הכנסות של 20 מיליארד דולר בשנה לכל הפחות, שימשה כחברה הקבלנית במנהרות הכרמל ובנתה גם את פרויקט מנהרת הרכבת בין עכו וכרמיאל. היא גם חברה בקבוצה שזכתה בהקמת הרכבת הקלה בתל אביב.
המעורבות הסינית בארץ
- CCECC: בניית מנהרות גילון בין עכו וכרמיאל עם דניה סיבוס: 700 מיליון שקל
חפירת מנהרות הכרמל
- צ'יינה הארבור: מכרז לבניית נמל הדרום ב־3.3 מיליארד שקל
- Cig: תבנה עם סולל בונה את הקו האדום ברכבת הקלה בת"א: 3 מיליארד שקל
- Sipg: הפעלת נמל חיפה ל־25 שנה
- ברייטפוד: רכישת תנובה לפי שווי של 8.7 מיליארד שקל
- פוסון: רכשה את אלמה לייזרס ב־240 מיליון שקל
הביקור במשרדי החברה היה גולת הכותרת של הסיור. קבוצה של חמישה מנהלים מ־CCECC קיבלה את פני המשלחת במשרדי החברה בשכונה יוקרתית בבייג'ינג. מכשול השפה היה העיקרי שבו נתקלנו בסיור. מנהלים סינים רבים אינם דוברים אנגלית, והתקשורת באמצעות מתורגמן היתה מסורבלת. סמנכ"לית הפיתוח העסקי בחברה ג'יה הויקין (Jia Huiqin) הציגה את עיקר הפעילות: מסילות ברזל שנסללו בסין וגם בסיירה לאון, אלג'יריה וסעודיה וכבישים באלג'יריה, סעודיה, מיאנמר, כווית, איחוד האמירויות ועיראק. לחברה לא פחות מ־40 נציגויות בעולם, בעיקר במדינות עולם שלישי ובמדינות ערב.
מנהרות הכרמל. הפרויקט הראשון והיחיד עד כה במערב של CCECC הסינית CCECC הוא תאגיד מפלצתי. מדובר בחברה פרטית, אבל לפי הנתונים של אחת מהחברות־הבנות, CRCC, הפעילה בתחום הרכבות ותשתיות הרכבת, הכנסותיה - 80 מיליארד דולר בשנה, והרווח הנקי - מיליארד דולר. יש גם חברה־בת שמקימה נמלים ואחרת שבונה גשרים ומנהרות. ההכנסות של CCECC נאמדות במאות מיליארדי דולרים בשנה והיא מעסיקה כ־300 אלף עובדים קבועים. הקונצרן הזה הקים את מרבית קווי הרכבת בסין, כמו הרכבת המהירה מבייג'ינג לטיינג'ין וזו שבין בייג'ינג לשנגחאי.
בישראל הקונצרן אמור להקים גם את קו הרכבת לאילת, אולם טרם קיבל אישור לכך. מנהרות הכרמל היה הפרויקט הראשון של החברה בעולם המערבי ובינתיים גם היחיד. היא לא הצליחה לחדור את החסם של מדינות מערב אירופה. "במערב לא צריכים אותנו", אומר וואנג לי (Wang Lei), סגנה של הויקין, ומסרב לפרט. לי נשאל מהן שתי הבעיות המהותיות ביותר שנתקל בהן בישראל והזכיר את הבירוקרטיה התכנונית ובעיקר הקשיים שמערימים ארגוני הירוקים וכוח העבודה הדל. עם זאת, משיחה איתו מתברר שהחברות הסיניות מתאימות את עצמן די מהר וללא קושי למגבלות התכנוניות והחוקיות בכל מדינה, וכך מצליחות לזכות בחוזים רבים: "אין לנו מגבלות כמו אצלכם".
מתן וילנאי, שגריר ישראל בסין: אני שומע ממנהיגים סיניים את המשפט – אתם שולטים בעולם. בניגוד למקומות אחרים כאן זה מגיע מתוך הערכה" צילום: אלכס קולומויסקי CCECC היא גם הפעילה העיקרית בהקמת דרך המשי החדשה - פרויקט שיזמה ממשלת סין שנועד לשחזר את דרך המשי העתיקה להובלת סחורות מסין לאירופה, שנסללה בתקופת שושלת האן (200 לפנה"ס עד 200 לספירה). דרך המשי החדשה תתחיל בשיאן שבמרכז סין, תמשיך מערבה דרך מחוז גאנסו, משם למחוז סינג'יאנג אל אורומצ'י, ומשם לקזחסטן, צפון איראן, עיראק, סוריה וטורקיה. מאיסטנבול דרך המשי תחצה את מיצר הבוספורוס ותמשיך לאירופה: בולגריה, רומניה, צ'כיה וגרמניה. משם לרוטרדם בהולנד. מרוטרדם הנתיב יורד דרומה לוונציה, באיטליה – שם הוא ייפגש עם קצה הדרך הימית. הסינים מעוניינים להקים נתיבי תחבורה יבשתיים וימיים לאורך המסלול. המשמעות מבחינת סין היא נוכחות כמעט בכל איזור אירו־אסיה.
הדרך הבטוחה עד הפנסיה הממשלתית
כניסתה של CCECC לפרויקט בנייה ראשון בדאר-א-סלאם, העיר הגדולה בטנזניה, פרויקט קטן יחסית של 150 דונם, מהווה התפתחות משמעותית באסטרטגיה של החברה להיכנס לתחרות עולמית מול חברות בנייה מערביות גדולות, אבל גם חושפת טפח אחר של הפלישה הסינית. יגאל קרני, מנכ"ל ומבעלי חברת הבנייה מגידו, שהיה ממשתתפי הסיור, סיפר כי בביקור בטנזניה למד על עוינות רבה מצד הקבלנים המקומיים כלפי הסינים: "הם אמרו לי – תיזהרו מהם. הם השתלטו על אפריקה. נראה לי שהעוינות הזו נובעת מכך שהסינים בחרו להעסיק בכוח העבודה אסירים מקומיים בשכר נמוך".
גדי רביד, דקאן ביה"ס למנהל עסקים במכללת נתניה: "צריך ללמוד את הסינים ולבדוק אותם. יש לא מעט חברות ישראליות שנכוו שם ולא יחזרו" צילום: תמיר ברגיג בכלל, יחסי העבודה הם סוגיה בוערת בסין, שעדיין מנסה ללמוד את משמעויותיו, לאחר שרעיון הקמת ארגוני עובדים הובא לסין מהמערב. השינוי הדמוגרפי המהיר, עם המעבר של צעירים ללימודים אקדמיים (בכל שנה מסיימים 7 מיליון סטודנטים את לימודיהם), יצרו רווייה מהירה ורבה במקצועות צווארון לבן – עם 100 מועמדים על כל משרה פנויה, לצד מחסור חמור בעובדי צווארון כחול.
רבים בוחרים לעבוד בחברות הממשלתיות, שבהן יש יותר יציבות תעסוקתית. בחברות פרטיות הפיטורים נעשים בקלות רבה יותר. בחברה ממשלתית תפוטר רק במקרה של שחיתות, אלימות או ניאוף. אחרת הפנסיה שלך מובטחת. סכסוכי עבודה נפתרים בכמה דרכים: מנגנון פנימי של החברות שממומן בידי המעסיק, או מנגנון בוררות מוניציפלי.
העובדה שלעובדים אין הגנה ממשית על זכויותיהם בחברות הפרטיות מביאה לשיעור התאבדויות גבוה יחסית, ויש חברות שבונות גדר סביב הגג, כדי למנוע מעובדים לקפוץ.
שר האוצר משה כחלון מתכנן להביא 20 אלף פועלים סיניים לענף הנדל"ן, שיעזרו לו לפתוח את פקק ההיצע. זו עוד דוגמא לחיבור בין סין לישראל, ויש עוד רבות אחרות. הקרן הראשונה שבה השקיעה עליבאבא מחוץ לסין היתה ג'רוזלם ונצ'רס הישראלית. את מרבית ההשקעות בהייטק בארץ עושות קרנות סיניות בבעלות ממשלתית. עד לפני כמה חודשים נדרש אישור ממשלתי לכל השקעה של מעל 100 מיליון דולר לכל חברה סינית שביקשה להשקיע מחוץ לסין. הממשל, בלחץ החברות, העלה עכשיו את הרף למיליארד דולר.
אבל החיבור הזה עדיין אינו פשוט. החשדנות, לפעמים הדדית, וכמובן הבירוקרטיה והרגולציה בישראל. זו הסיבה שגיבוש וחתימת עסקת ברייט פוד תנובה ארכה יותר משנתיים. גם ברייט פוד אגב היא חברה ממשלתית. המניע שלה לבוא לישראל היה בעיקר כדי לספק לאזרחים הסינים את הידע ואת הצרכים, שחלק מהם, כן, הם חלב ומוצריו. זאת מעבר לרווח שאולי יגיע בעתיד על רכישה יקרה ששום גוף מערבי לא היה משלם עבורה מחיר כזה (8.6 מיליארד שקל עבור 56% ממניות קרן אייפקס). המשק הישראלי לא מעניין את סין, וכך גם צריכת החלב. הם רוצים את הטכנולוגיה כדי שלסינים יהיו גבינות טובות משלהם.
הריטואל שונה בחברות פרטיות. פוסון, כמו עליבאבא, היא חברה פרטית שבעליה מעוניינים להגיע למערב. הם רוצים להביא שיטות ביטוח מפורטוגל, ארה"ב וגם מהפניקס, ולייבא אותן לסין, אבל בשונה מברייט פוד, המניע שלהן הוא לבצע עיסקה רווחית ולתקוע יתד במערב. בעיני הישראלים שבאו עמם במגע, מתוארים נציגי פוסון כבעלי אוריינטציה מערבית, ענייניים וחדים.
"הסינים לא מבינים איך מישראל הקטנה, שמספר תושביה הוא שליש מהתושבים בשנגחאי, יצאו 12 חתני פרס נובל", אומר השגריר הישראלי בבייג'ינג מתן וילנאי, "אני שומע ממנהיגים סיניים את המשפט – אתם שולטים בעולם. בניגוד למקומות אחרים כאן זה מגיע מתוך הערכה". וילנאי חוזה עליה משמעותית בתיירות הסינית לישראל: מלחמות לא מפחידות אותם. בצוק איתן הם היו המדינה היחידה שהתיירות ממנה לארץ רשמה עלייה".
"ישראלים שבאים בלי סבלנות לא יצליחו"
יש גם את הכיוון ההפוך, איירון סורס, ICI, ורינט, אורבוטק, נילית ועוד, הן חברות ישראליות שמקימות פעילות בסין. בקונסוליה בשנגחאי הוקם מרכז עסקים שמקל על חברות ישראליות בהתקשרות עם המקומיים על ידי שימוש במשרדיהם. "הישראלים שבאים לכאן בלי סבלנות, ממקום של 'אנחנו נראה לכם איך עושים את זה יותר טוב', לא יצליחו. עם הסינים צריך הרבה סבלנות, ראייה ארוכת טווח ומה לעשות, גם כיסים עמוקים. הם חשדנים ולוקח זמן לבנות איתם אמון", אומרת ענבר גרבלר, מהנספחות הכלכלית בשנגחאי. לדבריה, "חייבים להכיר את התרבות המקומית ומי שלא מכיר אותה מפסיד כסף. אבל צריך להבין שהממשל החזק, שהוא לעתים מרתיע יזמים זרים, הוא גם נקודת יתרון. לפעמים קבלת אישור לפרויקט שבמדינה במערבית ייארך שנים, יסתיים פה תוך ימים ספורים".
גדי רביד, דקאן בית הספר למנהל עסקים במכללת נתניה, שמבקר כבר שנים בסין, טוען כי "קשה לעבוד עם הסינים. צריך ללמוד אותם, ולבדוק אותם בשבע עיניים. יש לא מעט חברות ישראליות שנכוו כאן ולא יחזרו. אבל התהליך שקורה כאן מאוד מעניין ועיקרו הוא לראות אם הם יצליחו באמת להתחדש מבחינה טכנולוגית. הסטנדרטים בסופו של דבר הם לא מה שרגילים לו מאירופה. בסין גם מבינים שהפיתוח הזה יקרה רק אם תהיה יושרה והגינות, וזו אחת הסיבות שהם מפתחים בצורה ניכרת את ההשכלה הגבוהה".
