סוף עידן הבורקס? התנגדות ה-FDA לשומני הטראנס מאותתת לתעשיית המזון על הבאות

אנו פוגשים אותם כבר בבוקר כמעט בכל כנס, כולל כנסים של ארגוני בריאות ותזונה, מוגשים לנו ליד הקפה- המאפה. מאפי הרוגלעך והבורקסים למיניהם, מבוססי קמח לבן ושומנים מוקשים באופן תעשייתי, ממשיכים להיכלל בתפריטי הכיבוד באופן גורף, זאת על אף המידע העצום שהצטבר על הסיכונים הבריאותיים שבצריכת שומני טרנס בפרט ומזונות צפופי קלוריות, סוכרים ו/או מלח בכלל. ומדוע אנו ממשיכים להתכבד במוצרים לא מומלצים אלה ? הסיבה העיקרית – מחירם הזול.

בדף ההסבר לצרכן שפרסם ה- FDA עם הכרזתו על איסור השימוש בשומני טרנס בתעשיית המזון, צויין כי גם לגבי מוצרי מזון שעל אריזתם כתוב: מכיל "0 גר' חומצות טרנס". מומלץ לקרוא את רשימת רכיבי המזון, שכן מוצר המכיל פחות מ-0.5 גר' שומן טרנס למנה יכול לכתוב שהוא מכיל 0 גר'.חשוב לנו הצרכנים לדעת שגם כמויות קטנות של שומני טרנס, יכולים להצטבר לכמות משמעותית עם השלכה בריאותית. כלומר ה-FDA למעשה מזהיר אותנו מצריכה, אפילו מועטה, של מזונות מתועשים המכילים כמויות מזעריות של שומני הטרנס. אמירה זו מלמדת על הנזק העצום הנקשר לחומצות שומן אלה. מכאן שהמחיר הזול לתעשייה ולצרכן אינו משקף את המחיר הכבד שכרוך בשמוש הנרחב שלהם הן בתחלואה והן בעלויות הנגזרות מתחלואה זו לכלל החברה. לו המחיר היה משקף את כלל העלויות החיצוניות הוא היה יקר מאוד וממימלא הצבור היה מצמצם את צריכתם.

הסיכון לתחלואה במחלות לב הכרוך בצריכת שומני טרנס, התחיל להצטבר משנות השמונים של המאה הקודמת. פרופסור וולטר ווילט פרסם את תוצאות ממחקר האחיות הגדול, בו נמצא כי נשים בקבוצת הצריכה הגבוהה ביותר של שומני טרנס היו בסכון של 50% לאשפוז או תמותה ממחלות לב. ממצאים של מחקרים נוספים איששו תוצאות אלו ובחישובים נמצא כי הוצאת שומני הטרנס עשויה להפחית את התמותה בארה"ב ממחלות לב בכ-20%. ב-2003 ה-FDA מצא את גוף הידע המחקרי הנוגע לסיכון הכרוך בצריכת שומני טרנס משכנע מספיק כדי לדרוש מתעשיית המזון לפרט את כמות שומני הטרנס על גבי אריזות המזון. רוב יצרני המזון הגיבו למהלך זה ע"י הוצאת שומני הטרנס ממוצריהם. הסימון התזונתי של חומצות שומן טרנס החל ב-2006 ובעקבותיו בשילוב עם פעילות חינוך, חלה ירידה בצריכה של חומצות שומן טרנס בארה"ב, בממוצע של 4.6 גר ליום ב-2003. ב-2012 כבר היה מדובר בכ-1 גר' בממוצע ליום.

אחד התפקידים הרגולטוריים של ה-FDA הינו להבטיח שמזון, כולל מכלול הרכיבים המוספים אליו, הינו בטוח לשימוש. Michael Taylor, אחד מבכירי ה-FDA בתחום המזון, צוטט בהודעה של הארגון כשהוא מסביר כי יצרני מזון רבים הפחיתו באופן וולנטרי את השמוש בשומני טרנס, אולם למרות זאת שיעור משמעותי של מוצרי מזון עדיין מכילים אותם. למרות ההפחתה הוולנטרית, הפחתה נוספת צפויה לחסוך בין 10,000 ל-20 אלף אירועים של התקפי לב ובין 3,000 ל-7,000מקרי מוות בשנה. ה-FDA בהודעתו החדשה קובע כי, בהתבסס על הידע המדעי מחקרי המצטבר ובהתבסס על דעת מומחים אינו יכול להתייחס לשומני הטרנס המוספים למזון בתעשייה כעל בטוחים לשימוש. ההודעה כוללת מתן של אפשרות להערות במהלך 60 יום, אך מרגע שהמהלך ייחתם, התעשייה לא תוכל להשתמש בשומני הטרנס אלא תחת היתרים מיוחדים.

צ'יפס תעשייתי. גם לאחר הוצאת שומני הטראנס לא מדובר במוצר מזין צילום: שאטרסטוק

חשוב לציין כי שומני הטרנס מוספים בדרך כלל למזונות מתועשים אשר ברובם הגדול אינם נכללים בהמלצות התזונתיות לתזונה בריאה. נהפוך הוא, ארגוני הבריאות המובילים ממליצים שעיקר התזונה שלנו תתבסס ברובה הגדול על מזונות מהצומח, כדוגמת התזונה הים תיכונית. דפוסי תזונה אלו מכילים רק מיעוט של מזונות מתועשים, ולפיכך גם מיעוט מזונות אלו מכיל שומני טרנס.

ככלל, גם לאחר שתעשיית המזון תחדל משימוש בשומני טרנס המלצתי תהיה להוציא מהתפריט הבסיסי את רוב המזונות המכילים כיום שומני הטרנס מוספים, בהם מרגרינות, מוצרי בצק על בסיס קמח לבן ומרגרינות, קרקרים, חטיפים ומכלול מזונות מטוגנים. הסיבה לכך היא כי הוצאת שומני הטרנס מהמזונות המתועשים, אינה מקטינה על פי רוב את הצפיפות הקלורית, כמויות הסוכר ואו המלח במוצרים ולכן מהווה מהלך חלקי בלבד, בכל הקשור לשינוי סביבת המזון המקיפה אותנו. לאור העובדה כי מגיפות ההשמנה והסוכרת ממשיכות להוות בעייה בהיקפים דרמטיים בכל העולם, ומאחר ותזונה מהווה גורם סיכון מרכזי מוכח להם , המהלך האחרון של ה-FDA הינו צעד חיוני, אך רק חלקי ונדרשים עוד צעדים משמעותיים להבטיח לצבור סביבת מזון בריאה, נגישה ומקיימת. יותר מכך, לדעתי חשוב למנוע מהתעשייה לעשות שימוש בהוצאת שומני הטרנס מהמוצר ככלי שיווקי כלשהו, דבר שעשוי להטעות את הציבור לחשוב כי מוצר שאינו מכיל שומני טראנס הוא מוצר מזין.

וזוהי רק ההתחלה

החלטת ה-FDA על איסור שימוש בשומני טרנס הינה בכל זאת דרמטית במספר מישורים ראשית, מדובר בהחלטה רגולטורית אשר מתיחסת לרכיב תזונה, אמנם מתועש, כאל תוסף מזון (אם לא יוכח אחרת במהלך החודשיים הקרובות) אשר יוכרז ככזה שבאופן כללי אינו מוכר כבטוח לשימוש.

מהלך כזה פותח את הדלת לדיונים ומהלכים עתידיים לגבי שימוש ברכיבים ותוספים המשמשים בתעשיית המזון ולגביהם מצטברות עוד ועוד עדויות, המטילות ספק רב בבטיחות השימוש בהם. קיימת ספרות מחקרית מצטברת על הגדלת הסיכון לתחלואה הקשור לצריכת משקאות ממותקים ואף לצריכת משקאות דיאט. האם משקאות דיאט הינם מזון או מכלול של תוספי מזון והאם הם בטוחים לשימוש? שאלות מסוג זה הן רק קצה הקרחון של חומרים ורכיבים הומספים למזון בהיקפים עצומים.

לסיכום, המהלך של ה-FDA להכריז על שומני הטרנס המוספים למזון ככאלה שלא ניתן להגדירם כבטוחים לשימוש הינו מהלך מתבקש, לאור המידע הגדול שהצטבר ממחקרים ומדעות מומחים לגבי הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בשימוש בהם. המהלך נמשך למעלה מעשור, במהלכו התעשייה פעלה בחלקה באופן וולנטרי והוכיחה מחד כי המהלך אפשרי ומאידך כי ללא הרגולציה עדיין מזונות רבים המשיכו להכיל את שומני הטרנס, למרות הסיכון העצום לתחלואה ותמותה של אלפי אנשים בשנה הכרוך בצריכתם.

המהלך עשוי להוות סימן דרך ואיתות לתעשיית המזון, כי שימוש ברכיבים תזונתיים ויצירת מזונות אשר מגדילים את הסיכון לתחלואה ותמותה לא יוכלו להמשך לאורך זמן ולמעשה ייתכן והתעשייה תהייה זו שתצטרך להוכיח כי המזונות שהיא מייצרת אינם מזיקים. כבר כיום ברור שכחברה אנו לא יכולים להמשיך לקנות כמויות מזון עודפות, לצרוך כמויות קלוריות מיותרות ורכיבים תזונתיים מזיקים וליצור כמויות אשפה - Food Waste בהיקף של בין 30% ל-50% . התנהלות צרכנית בזבזנית, הגבוהה בעשרות אחוזים מהצרכים הבריאותיים הדרושים,כרוכה בהגדלת הסיכונים להשמנה, סוכרת ומכלול התחלואים הנובעים מהם מחד ולפגיעה סביבתית שאינה ברת קיימא.

ואנו הצרכנים, חשוב שנלמד כי לבחירות שאנו עושים בעת קניית מוצרי מזון וצריכתם יש השלכה דרמטית על בריאותינו, על כלכלת ביתינו ועל הסביבה. כדי שנוכל לבחור בריא ולהשפיע למעשה על כל שרשרת המזון של המדינהחשוב שאת המידע נקבל ממקורות וגופים מקצועיים ואמינים בתחומי התזונה, הבריאות והסביבה.

בנוסף, חובתינו לדרוש, הן מתעשיית המזון, הן מהקמעונים והן ממשרד הבריאות להבטיח אחריות תאגידית תזונתית ,אשר תחייב תעשיות אלה לקחת אחריות ולהוביל אמנה משותפת באמצעותה תעשיית המזון תתחייב בראש ובראשונה שלא לעשות נזק:“To do no harm”, כפי שמתחייב מתעשיית התרופות. חובה זו חלה על יצרני ומשווקי המזון לאור העובדה שההשלכות הבריאותיות של המזון והתזונה הנם דרמטיים לבריאותינו כפרטים, לבריאות החברה והסביבה.

הכותבת היא דיאטנית ראשית במועצה הלאומית לביטחון תזונתי וחברת ועדת היגוי של הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא