מהפך בייצוגית אי.די.בי פתוח: בוטלה ההחלטה לחייב התובעים בהוצאות של 1.2 מיליון שקל

התביעה הייצוגית נגד אי.די.בי פתוח הוגשה במאי 2009, בנוגע להצעת הרכש העצמית שפרסמה החברה בינואר אותה השנה. הצעת הרכש התקבלה ובמרץ 2009 מניות אי.די.בי פתוח נמחקו ממסחר בבורסה והחברה הפכה לפרטית.

במסגרת התביעה, טענו התובעים שהליך הצעת הרכש היה פגום וכי התמורה ששולמה לבעלי המניות לא שיקפה את השווי ההוגן של המניות. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב דרורה פלפל דחתה במרץ 2014 את טענות התובעים שערערו על כך לבית המשפט העליון.

רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלומית יעקובוביץ' הפתיעה אז כשפסקה כי התובעים הייצוגיים, המיוצגים על ידי עו"ד יצחק אבירם, שתביעתם נדחתה ישלמו לנתבעת – אי.די.בי פתוח - לא פחות מ-1.2 מיליון שקל.

התובעים חויבו בתשלום שכר טרחת עו"ד בסכום של 50 אלף שקל. בהמשך הגישה אי.די.בי פתוח בקשה לחיוב התובעים בתשלום הוצאותיה בסכום של כ־1.5 מיליון שקל, הכולל בין השאר שכר למומחים ששכרה לצורך התביעה.

בפירוט הבקשה של אי.די.בי, צוין כי יש לשלם לה 1.2 מיליון שקל עבור שכר טרחה למומחים הכלכליים פרופ' חיים בן שחר ופרופ' אשר בלס; כ־24.5 אלף שקל עבור חוות דעת של רו"ח קסלמן פיננסים פרייס ווטרהאוס; וכ־23 אלף שקל עבור הוצאות כלליות.

לדברי הרשמת, אף אם שכרם של המומחים נופל בגדר התקנות, הרי שהעובדה שבית המשפט אימץ את חוות הדעת מוכיחה את חיוניותה. עם זאת, החלטת הרשמת קיבלה את הבקשה רק באופן חלקי, לאחר שנקבע כי אי.די.בי לא תקבל החזר הוצאות על חלק מחוות הדעת שעליהם דרשה החזר ועל אגרות המשפט ששילמה.

פסק דין (אילוסטרציה) צילום: shutterstock

מנגד, דרשו התובעים לסלק את הבקשה, בין היתר משום שלדבריהם הוגשה בחוסר תום לב וכי כללה הוצאות שאינן קשורות להליך המשפטי המדובר. בהתייחס לסכומים עבור חוות הדעת של בן שחר ובלס ציינו התובעים כי "מדובר בהוצאה לא סבירה ולא ראויה שלא הייתה לצורך" וכי שכר הטרחה הסביר של מומחה הוא כ-5,000 עד 20 אלף שקל.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, עופרה צ'רניאק, שדנה בערעור שהגיש בא כוח התובעים, עו"ד אבירם, התמקדה בהוראתה של השופטת פלפל לפיה "הרשם ישום את ההוצאות". לפי החלטתה של צ'רניאק, יש לפרש את הוראתה של השופטת פלפל ככזו "המעבירה לרשם את שקול הדעת הרחב לבחון את הבקשה כאילו הייתה מונחת בפני השופט עצמו ועל פי אותם קריטריונים".

לפי בית המשפט, יש להניח "ברמת וודאות גבוהה" שלו התכוונה השופטת פלפל לחישוב טכני בלבד, היא הייתה כותבת בפסק דינה כי על מערערים לשאת לא רק בשכר טרחת עורך דין כי אם גם בשכר טרחת המומחים בתיק, או קובעת את סכום ההוצאות בעצמה "ומן הסתם גם לא הייתה מעסיקה בנושא זה את הרשמת שאיננה מכירה את התיק על בוריו ומורה לה לשבת על המדוכה ולשום את ההוצאות במקומה".

במקרה הספציפי הזה, כך לפי ההחלטה, יש לשום את ההוצאות "תוך הפעלת כל אותם כללים שנקבעו בפסיקה" ו"ההחלטה חסרה התייחסות לאמות מידה אלה".

השופטת צ'רניאק הורתה להחזיר את שומת ההוצאות לגבי שכר טרחת המומחים לרשמת "על מנת שתבחן אותו מחדש ותרשה לצדדים להוסיף דברים בעניין זה אם יחפצו", תוך שהחלטתה מדגישה כי "הרשמת לא תהיה קשורה בשום אופן בתוצאת החלטותיה הקודמות בנושא זה".

בשולי החלטת בית המשפט צוין כי החלטת הרשמת לא מסבירה במה הייתה שונה חוות הדעת של המומחה במקרה שסכום התביעה המשוער היה קטן בהרבה. "לציין", כתבה השופטת, "שבפסק הדין נקבע שכ"ט עורך דין שיש להניח שאין הוא משקף את עלות שער הטרחה ששולם בפועל, שאחרת מן הסתם היה נקבע שזה ישולם בהתאם לחשבונית שתוצג".