המכרזים הממשלתיים הם גם הזדמנות לשינוי חברתי

בשבוע שעבר חתמה ההסתדרות הכללית על הסכם הבנות עם האוצר, במסגרתו יוחזרו להעסקה ישירה על ידי המדינה כ-15,000 עובדי מיקור חוץ.

הקמפיין שנוהל לטובת המטרה, וההסכם שהושג, שופכים אור על התופעה שהפכה רווחת בשלושת העשורים האחרונים, במסגרתה מועברים כספי ציבור רבים לחברות פרטיות, באמצעות מכרזים, לטובת רכישה של שירותים ומוצרים. המדינה הופכת מגוף מייצר ומעסיק, לכזה הרוכש מוצרים ושירותים מחברות פרטיות ומעמותות. רכש ציבורי מהווה 13%-20% מהתמ"ג של מדינות ה-OECD. אם נניח שבמדינת ישראל שיעור הרכש הציבורי מהתמ"ג הוא דומה, אז מדובר על כ-150 מיליארד שקל מכספי הציבור, אשר מוזרמים מידי שנה לחברות בשוק הפרטי לרכישת מוצרים וכוח עבודה.

עובדים ערבים בענף שוק ההון (ארכיון) צילום: הילה ספאק

כפועל יוצא, ניתן לומר שבמידה רבה הציבור אחראי לנעשה בשוק הפרטי, וחובתנו לבחון לאן מוזרמים הכספים של כולנו, את מי אנחנו מעסיקים ובאילו תנאים. בנוסף לשאלה החשובה של תנאי העבודה של עובדי מיקור החוץ, יש לראות באותו כסף ציבורי המועבר לשוק הפרטי גם הזדמנות לקדם מטרות של שילוב בתעסוקה שהוגדרו כחשובות על ידי הממשלה. הכלכלנים תמימי דעים כי אחד האתגרים המרכזיים של שוק התעסוקה, הינו הגדלת אחוז המועסקים בחברה הערבית.

נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, אמרה ב-2013 כי "האוכלוסייה הערבית בישראל מכילה פוטנציאל עצום ובלתי מנוצל מבחינת יכולת הצמיחה של המשק הישראלי. אם נדע למצות את הפוטנציאל להגברת הצמיחה וצמצום הפערים נוכל, יהודים וערבים, ליהנות מפירות המהלך הזה. אם לא נדע לעשות זאת, נשלם להערכתי מחיר כלכלי וחברתי כבד בשנים הבאות". על פי נתוני הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית, העלות של אי-מימוש פוטנציאל כוח העבודה של החברה הערבית בשוק התעסוקה הישראלי מגיעה ל-31 מיליארד שקל בשנה.

בשל החשיבות הכלכלית למשק של שילוב עובדות ועובדים ערבים בשוק התעסוקה, הממשלה מקדמת תכניות להכשרת עובדים ערבים בעלות של מיליוני שקלים, במטרה להתאים את כוח העבודה לשוק התעסוקה. ההשקעה הכלכלית בשילוב עובדים ערבים אכן הובילה לעלייה מסוימת בשיעור המועסקים, ובעיקר המועסקות, אבל אין בכך כדי להתגבר על החסמים המבניים הרבים והמגוונים העומדים בפני השתלבות שוויונית של עובדות ועובדים ערבים בשוק העבודה הישראלי: פיזור גיאוגרפי, מרחק ממרכזי תעסוקה, תשתית גרועה של תחבורה ציבורית, היעדר מערך תמיכה מתאים, ובעיקר מעונות יום לילדים, ורמת חינוך נמוכה יחסית. בצד כל אלה יש לציין את האפליה בה נתקלים עובדות ועובדים ערבים ברצונם להתקבל לעבודה, אשר מונעת פעמים רבות את כניסתם לשוק התעסוקה. העוצמה והגיוון של החסמים האלה גרמה לאמצעי המדיניות שהפעילה הממשלה עד כה להצליח באופן חלקי מאוד. הפתרון נמצא במקום אחר.

עכשיו, כשכולנו מבינים שכסף ציבורי עצום מושקע בשוק הפרטי, נשאלת השאלה מדוע לא דורשת הממשלה מחברות אשר ניגשות וזוכות במכרזים ציבוריים בעלות של מיליארדי שקלים בשנה, לקדם את המטרה המוצהרת של שילוב עובדות ועובדים ערבים בשוק התעסוקה. מדוע אין דרישה לשלב עובדים ועובדות ערבים באותן מאות אלפי המשרות הממומנות באופן ציבורי, הן במכרזי כוח אדם והן במכרזי רכש? ישראל חייבת להצטרף למדינות העולם המערבי המקדמות מטרות של שילוב אוכלוסיות מודרות בעבודה בעזרת "כוח הארנק", ומציבות תנאים בפני חברות פרטיות המבקשות לזכות במכרזים ציבוריים. בשימוש ברכש ציבורי לשילוב עובדים ערבים בשוק הפרטי יש פוטנציאל אדיר לחולל שינוי משמעותי במצב התעסוקה של האזרחי הערבים ולקדם את הכלכלה בישראל, וזו העת להשתמש בו.

ניצן תנעמי היא רכז פרויקט מכרזים של עמותת סיכוי – לקידום שוויון אזרחי