אין התיישנות: רשות המסים יכולה לדרוש מכם דו"חות ללא הגבלת זמן

האם פקיד השומה רשאי לדרוש מנישום להגיש דו"חות אישיים והצהרות הון ללא מגבלת זמן? לדוגמא, פקיד השומה קיבל מידע מבוסס כי אדם מסויים עבד כשכיר במשך עשרים שנה וקיבל שכר במזומן (שחור) שלא דווח ולא שולם בגינו מס; האם פקיד השומה רשאי לדרוש את המס שהועלם מהנישום בגין כל תקופת

בית המשפט המחוזי קבע לאחרונה כי פקודת מס הכנסה אינה מגבילה את סמכות פקיד השומה לדרוש מכל אדם דו"ח, והוא אינו כבול באותו שלב להוראת ההתיישנות לפיהן הוא יכול לקבוע את סכום הכנסתו של הנישום רק תוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר הדו"ח. הוראת ההתיישנות חלה רק למי שהיה מחויב למסור דו"ח והגישו, ולא על מי שנדרש להגיש דו"חות בהתאם לסמכות המיוחדת של פקיד השומה לדרוש מכל אדם דו"ח אישי שנתי או הצהרת הון. לכן לכאורה סעיף ההתיישנות רלוונטי, על תקופת ההתיישנות הנקובה בו, רק לאחר שהנישום הגיש את הדו"ח לאחר דרישה. השופט מינץ קבע כי המגבלות החלות על פקיד השומה ביכולתו לדרוש דו"חות לשנים "סגורות" הן אותן המגבלות החלות על כל רשות מנהלית לפי כללי המשפט המנהלי, כאשר סבירות מעשי פקיד השומה תיבחן בכל מקרה לגופו לפי נסיבותיו.

סבירות מעשי פקיד השומה במשלוח דרישה לאדם להגיש דו"חות, תימדד בהתנהלות פקיד השומה בכל התקופה בה הגיע המידע לפקיד השומה לפיו הועלמו ההכנסות ועד מועד הדרישה שלו מהנישום להגיש את הדו"ח ולשלם את המס. למשל: הסיבה שבגללה נשלחת הדרישה; סכום המס שבמחלוקת; קיומו של חשד להעלמת מיסים; עוצמתן של הראיות המאששות את החשד להעלמת מיסים; חומרתם של המעשים המיוחסים לנישום; משך התקופה של ביצוע המעשים; המשך ביצוע המעשים במועד משלוח הדרישה ועוד (פס"ד אהרונוב ע"מ 57131-01-14).

במקרה הנדון, נתגלו לפקיד השומה על בסיס ראיות אשר לדעת בית המשפט נראו כמבוססות היטב, שורה ארוכה של מעשים פליליים שבוצעו על ידי העמותה והפועלים בשמה, של דיווחי כזב והעלמת מיסים בצורה שיטתית במשך שנים בסכומים של מיליוני שקלים של שכר שקיבל היו"ר מהעמותה. לפי החשד, יו"ר העמותה, ממנו דרש פקיד השומה את הדו"חות, לא רק שנטל לכאורה חלק בביצוע המעשים, אלא לכאורה גם יזם אותם. מיד בסמוך לגמר החקירה המשטרתית וחקירות רשות המיסים, שלח פקיד השומה את הדרישה להגיש את הדו"חות. אכן הדרישה נשלחה להגשת דו"חות מלפני 13 שנים, אך במכלול הנסיבות, מועד משלוח הדרישה עומד במתחם הסבירות, ודאי במקום בו התוצאה של התעלמות ממעשי הנישום הייתה מובילה למצב שבו החוטא ייצא נשכר.

התיישנות אזרחית ודיני המס:

בפסק דין זה בית המשפט מתייחס לראשונה להיקף תחולת דיני ההתיישנות האזרחיים החלים על פקיד השומה לפי חוק ההתיישנות. בחוק ההתיישנות נקבעה תקופת התיישנות של 7 שנים, אך הם נמנים מהיום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה. כמו כן, כאשר נעלמו מפקיד השומה העובדות המהוות את עילת הדרישה להגשת הדו"חות, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, נקבע כי תקופת ההתיישנות תתחיל ביום שבו נודעו לפקיד השומה עובדות אלה. לכן נקבע כי חוקי ההתיישנות יחולו גם לעניין מס הכנסה, מהמועד בו פקיד השומה ידע על מעשי הרמייה של העמותה שהוא רק בגמר החקירה הפלילית, ופקיד השומה לא יכול היה למנוע את המעשים. לכן תחילת תקופת ההתיישנות תיספר רק עם היוודע תוצאות החקירה הפלילית ולא בסמוך להפקת ההכנסות מלפני 13 שנה.

בית המשפט קבע כי פקיד השומה היה רשאי לשלוח ליו"ר העמותה דרישה להגשת דו"חות במועד ששלח, ודרישה זו עומדת בכללי המשפט המנהלי.

למעשה, כאשר אדם מעלים מס צפויים לו הליכים במישור האזרחי והפלילי: היכולת להעניש את הנישום בקנסות ומאסר מוגבלת בחוק בהתיישנות לתקופות שבהן בוצעה העבירה במהלך 10 השנים האחרונות. לעומת זאת, יכולת הדרישה האזרחית לתשלום חוב המס שהועלם, ריבית והצמדה בגינו אינה מוגבלת כלל בזמן ופקיד השומה רשאי לדרוש את המס ללא מגבלת התיישנות. לפרשנות זו השפעה מהותית גם על הליכי גילויי מרצון לפיהם כאשר אדם מדווח על העלמות מס שביצע לפני 30 שנה - פקיד השומה רשאי לכאורה לדרוש ממנו את מלא המס בגין הכנסות אלו, אולם הפרקטיקה היום מצד הרשות אינה נוהגת כך ודורשת מס בשיעורים מוגבלים מאוד.

ג'ק בלנגה עו"ד ורו"ח, דירקטור בלשכת רואי חשבון; יזהר קנה רו"ח, סגן נשיא לשכת רואי חשבון