המפלגות הדתיות סחטו את כחלון עד לרגע האחרון

כ־4 מיליון שקל יוקצו לטובת תמיכה בייעוץ בתחום הפוריות לפי ההלכה, מיליון שקל יוקדשו להנצחת רבנים ו־2 מיליון שקל לטובת קשרים עם הגולה. אלה רק העניינים הקטנים שנסגרו במהלך השבוע האחרון לקראת הנחת תקציב המדינה ל־2015–2016 על שולחן הכנסת, אחרי הרבה רעש, פוסטים על גבי פוסטים של השרים בפייסבוק ואינסוף הודעות לעיתונות.

עם התקציב נחשפים העלות האמיתית של הבחירות והקמת הממשלה כמו גם המחיר של הקטנוניות, מאבקי הכוח הפוליטיים וחוסר האכפתיות של ראשי המערכת שאמורים לדאוג לכל הציבור — ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון.

העלות הכבדה מתבטאת קודם כל בהסכמים הקואליציוניים, שרק כעת נחשפו ממדיהם וכיעורם. בליל אישור התקציב בממשלה הוקצו 2.3 מיליארד שקל להגדלת שכר חיילי החובה, דמי אבטלה לעצמאים, הגדלת קצבת הזקנה ו־0% מע"מ על מוצרי מזון.

נוסף על כך נקבע כי 4 מיליארד שקל יועברו למפלגות בהמשך. ההמשך הזה הגיע בסוף השבוע האחרון, רגע לפני הגשת התקציב לכנסת.

בנימין נתניהו ומשה כחלון צילום: אלכס קולומויסקי

בתקופת הבחירות קבעו הממונה על התקציבים אמיר לוי והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט נוהל שלפיו ההסכמים הקואליציוניים יוצגו לציבור בבירור. סביר להניח שאם הם היו מנסים לקדם את הנוהל הזה עכשיו, הם היו זוכים להתנגדות חריפה מצדו של כחלון, שכעת התגלה עד כמה אצבעו היתה קלה על ההדק התקציבי.

המפלגות השונות הצליחו ללחוץ ולסחוט את שר האוצר ופקידיו עד לרגע האחרון ואישרו בסופו של דבר את כל מה שהציעו המפלגות פחות או יותר. המספרים המדויקים חושפים חלוקה בעייתית, לא הוגנת ולא צודקת.

חפשו את ההיגיון

4 מיליארד שקל שחילק כחלון בשבוע האחרון מלאים בסימני שאלה חשודים. מדוע, למשל, זוכה הנוער הדתי־ציוני שנמצא בסיכון לתוכניות סיוע שעלותן 9.5 מיליון שקל?

מדובר במטרה מבורכת, אבל כשהיא מתקבלת מתוקף סיכום קואליציוני ורק עבור נוער ציוני־דתי היא מעלה שאלות.

או למשל מדוע מקבל מיזם לטיפול בנוער דתי מנותק על רקע אידיאולוגי או דתי באמצעות חונכות אישית כמעט 3 מיליון שקל?

גם המטרה הזו היא מטרה ראויה מאוד, אבל דווקא משום שהיא כזו כדאי לשאול מה לגבי תמיכה במיזמים דומים המיועדים לנוער חילוני או חרדי מנותק?

כמו כן, 2 מיליון שקל יוקצו לטובת מיזמים ופעולות לחיזוק צעירים עולי אתיופיה בני הציונות הדתית.

כלומר, עולי אתיופיה שאינם בני הציונות הדתית לא יזכו לפעולות חיזוק וארגונים שפועלים לטובתם לא ייהנו מתמיכה ממשלתית.

כחלון הבטיח שכשר אוצר הוא יפעל למען הצמיחה שהמשק הישראלי משווע לה כל כך.

האם כ־2 מיליון שקל שיוקצו לתמיכה במכוני מחקר הלכתיים המשלבים מדע והלכה הם מחולל הצמיחה המובטח?

בנוגע למינהלת הזהות היהודית, שמקבלת 11.6 מיליון שקל ב־2015–2016, עולות שאלות רבות, למשל מה בדיוק היא עושה, שכן חיפוש פשוט באינטרנט מספק רק את התשובה למי עומד בראשה. מה תוכניותיה? לא ברור וכנראה גם את הממשלה זה לא מעניין.

החלטה תמוהה נוספת היא הקצאה של 68.4 מיליון שקל למשרד החקלאות עבור מנהלת גרעיני משימה תורניים.

מה הקשר בין משרד החקלאות לגרעינים תורניים? באוצר התגאו כי הסכומים הללו מוקצים למשרדים הרלבנטיים, אבל כנראה שהרלבנטיות היחידה היא השיוך המפלגתי של העומד בראש משרד החקלאות.

שאלה תקציבית נוספת נוגעצת להחלטה להקצות כ־7 מיליון שקל לבניית בית ספר ללימודי קולנוע ברוח הציונות הדתית בירושלים. האם ראוי שהמדינה תקדם את הקמתו של מוסד ללימודי תרבות לפי האג'נדה שלה, כדי לחנך את דור היוצרים הבא כראות עיניה, במקום שהיא תותיר לציבור את האפשרות לבחור איזו תרבות הוא רוצה לצרוך?

החלטה נוספת שהתקבלה ברגע האחרון מזרימה 525 מיליון שקל למוסדות הלימוד התורניים.

קל לנעוץ שיניים בשטחים האפורים שקשורים למגזר החרדי, אך הבעיה היא לא הנתינה לחרדים, הבעיה נעוצה בשאלות מה לתת ולמי.

האם סוכם בממשלה למה מיועד הסכום בדיוק? האם ברור למשרדיה לאילו גופים יוקצו הכספים האלה ולפי אילו קריטריונים? האם מדובר בהשוואת תנאים לאלה של אוכלוסיות אחרות?

אם התשובה לכל השאלות האלה היא כן, אזי מדובר במחדל של הממשלה, שהיתה זקוקה לסיכום קואליציוני כדי להקצות כספים למטרות האלה.

אם התשובה לכל השאלות הללו היא לא, אזי עצם נתינת הכסף הוא מחדל חמור כשלעצמו.

ואולם, על השאלות האלה לא ניתן לענות, שכן ההסכמים הקואליציוניים לא מתקבלים בעקבות עבודת מטה מקצועית של המשרדים הרלבנטים, אלא לפי מו"מ פוליטי רווי מנופי לחץ גרידא.

ומהתוצאות של המו"מ הזה אפשר להסיק שכחלון, כמו נתניהו, לא התאמץ במיוחד לשמור על הקופה הציבורית. הוא לא ממש התאמץ לשמור גם על האינטרסים של בוחריו, בניגוד לקולגה ממשרד החינוך נפתלי בנט.

מה שמעניין את כחלון הוא מה שהוא יוכל לכתוב על פלייר הבחירות הבא שלו. ועל פי פעולותיו, הוא מעוניין לכתוב שם משהו על הבנקים.

ובאמת, הבשורה היחידה שבאה עם התקציב הזה היא קידום החוק שמאפשר לגופי אשראי חוץ־בנקאיים להנפיק אג"ח בהיקף של 2.5–5 מיליארד שקל כדי לתת הלוואות.

חוק כזה יכול לעודד תחרות בתחום האשראי הריכוזי ששולטות בו שלוש חברות השייכות בעצמן לבנקים הגדולים, אך גם הוא בגדר בשורה חלקית, שכן את חוק נתוני האשראי, שלפיו יוקם מאגר נתונים על כל לקוח שיאפשר לכל גוף מלווה לאמוד את מידת הסיכון שכרוכה בלתת לו הלוואה, הממשלה הוציאה מהתקציב.

כמו כן, אם פעולותיו בתחום הדיור יניבו עלייה משביעת רצון בהיצע הדירות, אז הוא ישמח לכתוב גם משהו עליו בפלייר שלו.

מה הוא לא נתן כשוחד, למי הוא לא נכנע וכיצד שמר על יעד גירעון לטובת העתיד של המדינה — זה פחות סקסי וזה המחיר של הבחירות.

הכל פתוח

הכנסת אמורה לאשר את התקציב בקריאה ראשונה ביום רביעי הקרוב, וכבר בליל רביעי יחל הדיון בוועדת הכנסת על חלוקת החוק לוועדות השונות — דיון שיימשך ביום חמישי.

כלומר, לכנסת יש יומיים פחות או יותר לאישור התקציב בקריאה ראשונה, אך אם לומר את האמת אין לה הרבה מה לאשר.

פרקים מהותיים בו עדיין פתוחים. חלקם ייסגרו במהלך החודשיים הקרובים וחלקם ייסגרו בהמשך השנה.

הנושא המרכזי ביותר שעודנו פתוח הוא גובה תקציב הביטחון - פרמטר חשוב בהליך קביעת יתר התקציב של יתר המשרדים ואולי הסיבה המרכזית לקיצוץ רוחבי של 4.5% שספגו כלל משרדי הממשלה (כולל הוא עצמו).

תקציבה של מערכת הביטחון הוא כ־55 מיליארד שקל, אבל אף אחד במערכת הפוליטית לא מאמין שבכך הוא יסתכם בשנה הבאה. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון מדבר על תקציב של יותר מ־60 מיליארד שקל.

עד שזה לא ייסגר, כל הסוגיות המאקרו־כלכליות לא ייפתרו. כל תוספת לביטחון עלולה להגדיל את הקיצוץ הרוחבי ביתר המשרדים או להגדיל את יעד הגירעון שממילא קפץ בתקציב הזה מ־2% ל־2.9%.

גם המלצות ועדת ששינסקי 2, שאמורות להסדיר אחת ולתמיד את המיסוי שכיל משלמת על משאבי הטבע שהיא כורה בארץ, רחוקות מלהיות עובדה מוגמרת בתקציב.

כדי שההמלצות יתקבלו כמו שהן, יש צורך בהסכמה של ראש הממשלה, שר האוצר, שר הכלכלה אריה דרעי ושרת המשפטים איילת שקד. ובינתיים, הסכמה כזו לא נראית באופק.

החלטה נוספת שלא התקבלה נוגעת להטבות המס ליישובים. אלא שבחוסר ההחלטה הזאת ישנה בחירה נסתרת - להעביר את ההכרעה לבג"ץ.

הממשלה התחייבה בפני בג"ץ כי תסדיר את הנושא בתקציב הקרוב, זאת כדי שהוא לא יממש את הפסיקה שלו ויוציא מרשימת היישובים שנהנים מהטבות מס את החמישה האחרונים שנוספו אליה ללא קריטריונים ברורים.

ברשות המסים, במשרד האוצר ובמשרד המשפטים ניסו לקדם את הסדרת הרשימה, אבל ברגע האחרון החליט שר האוצר להוציא אותה מהתקציב. בעקבות ההחלטה הזו, הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שכהחלטה בפני עצמה הוא לא יוכל להגן עליה בבית המשפט. האמירה הזו של היועץ לא ממש שינתה את דעתו של שר האוצר.

וכך העביר כחלון את ההחלטה שמשפיעה מאוד על הפריפריה לבית המשפט במקום לקבלה בעצמו.

וזאת בעיקר משום שלא מדובר בהחלטה קלה. ומעבר לכך, לא מדובר בהחלטה שגזירת קופונים פוליטיים וציבוריים מגיעה עימה.

מהלך הסדרת הרשימה דורש אחד משניים: או להגדיל את התקציב באופן משמעותי (בכמיליארד שקל, לפי חלק מההערכות) — וזה לא אפשרי לנוכח ההסכמים הקואליציוניים הנדיבים — או לצמצם משמעותית את היקפן של הטבות המס, שכן קריטריונים קבועים יגדילו את כמות היישובים הזכאים להטבות מ־150 כיום ליותר מ־400. והרי צמצום ההטבות לתושב לא יזכה שום שר במחיאות כפיים.

יעילות ההטבות הללו לא נבחנה בממשלה מעולם, ובאוצר וברשות המסים כבר הטילו בהן ספק.

הדיור וההון השחור בחוץ

אחד מנושאי הדגל של כחלון, הדיור, אמור להיות מקודם גם הוא בתקציב הנוכחי. בעיית הדיור במגזר הערבי אמורה להיות מטופלת בעזרת המלצות צוות 120 יום שאושרו בממשלה. עם זאת, נכון לרגע זה המלצות אלה לא תוקצבו. כך שביום רביעי הכנסת אולי תאשר אותן בקריאה ראשונה, אך מזה ועד יישומן הדרך ארוכה. על פי הערכות של גורמים שלקחו חלק בעבודת הצוות, עלות יישום ההמלצות נעה בין 600 מיליון שקל למיליארד שקל.

גם המלחמה בהון השחור, שהיתה אמורה להיות חלק מהתקציב, להגדיל את בסיס המס ולהקטין את אי־השוויון ונטל המס, יצאה ממנו ברגע האחרון. כחלון טוען כי יקדם את החקיקה כבר השבוע, אלא שחלק גדול ממנה תקוע כבר חודשים בכנסת, וחלק אחר מעולם לא הגיע.

השאלה תהיה כעת אם כחלון ידרוש משמעת קואליציונית לקידום מהלכים אלה, ואם באמת יצמיד אותם לתקציב כפי שאמר.