השריף המצרי חזר לעיר

תגלית הגז המצרית שזה עתה נחשפה מטלטלת את ספינת הגז הישראלית, שבין-לילה הפכה ליאכטה קטנה. למרות שמשק האנרגיה המצרי שונה מאוד מזה הישראלי, הוא מאפשר לנו הצצה לעתיד אפשרי אצלנו. למצרים, בה חיים יותר מ-80 מיליון איש, מאגרי נפט וגז מהגדולים ביבשת אפריקה, וגדולים פי כמה מאלו של ישראל – אף בטרם התגלית הנוכחית. בנוסף, במצרים קיימים מתקני זיקוק נפט והנזלת גז בהספק נרחב, אשר נמצאים בתת-ניצול.

הממשל המצרי מסבסד לאזרחיו את מחירי הנפט, החשמל והגז במידה כזו שלא רק שמכבידה ביותר על תקציב המדינה, אלא גם אינה מאפשרת לחברות הנפט והגז הלאומיות לפרוע חובות של מיליארדי דולרים כלפי המפעילות הזרות של הזיכיונות.

עד לאחרונה מחיר הגז המפוקח לספקים עמד על 2.65 דולר ליחידת חום. מדיניות זו הפכה את מצרים למכורה לנפט וגז זולים, ולמעשה 53% מסך צריכת האנרגיה במדינה – כולל לתחבורה – מסופק ע"י גז טבעי.

ייצור החשמל המצרי מבוסס על כ-70% גז טבעי, בדומה ליעד המותווה ע"י משרד האנרגיה בישראל (נכון להיום אין במצרים תחנות פחמיות). עלייה בביקוש לחשמל ומחסור באספקת גז, בצד תשתיות לא מפותחות ומתוחזקות דיין, הביאו את המדינה למצב של הפסקות חשמל תכופות, בעיקר בחודשי הקיץ החמים. משק החשמל הקורס סיפק ניצוצות לבעירת המרי האזרחי אשר מזעזע את מצרים בארבע השנים האחרונות.

נשיא מצרים א-סיסי חונך את תעלת סואץ החדשה צילום: רויטרס

הביקוש המקומי הגואה וחבלות חוזרות ונשנות בצנרת היצוא הביאו את מצרים לבלימת היצוא, אשר שצונח בכ-30% מידי שנה מתחילת העשור, והפניית כלל תפוקת הגז במדינה לשוק המקומי. שני מתקני הנזלת גז טבעי המיועד ליצוא, אשר הוקמו ע"י שותפויות של חברות זרות וחברות ממשלתיות עומדים מושבתים ללא אספקת גז. מנגד, כאמור, קיימים במצרים מאגרי גז רבים אשר בשל המחיר המפוקח הנמוך מסרבות החברות הזרות לפתח.

עד כדי כך החריף המצב, שהחל מ-2015 מצרים נאלצת לייבא גז נוזלי יקר, ברובו מרוסיה ואלג'יריה, במסגרת מכרז בו בין היתר קיבלה חלק חברת נובל. לאור המצב, בשנים האחרונות החלה חברת הגז הלאומית במצרים להעניק חוזים לספקים זרים במחירים גבוהים יותר, בטווח של 3.95 עד 5.88 דולר ליחידת חום, על מנת לעודד פיתוח של מאגרים. תחת משטרו של הנשיא א-סיסי לראשונה הופחתו הסובסידיות, וניכר כי השתנה הסנטימנט המצרי במשק הגז.

ניתן להעריך בזהירות כי תגלית הענק של חברת Eni שזה עתה פורסמה, לא הופיעה כרעם ביום בהיר. אותה החברה, שהיא ספק ותיק במצרים, מחזיקה נתח משמעותי באחד ממתקני ההנזלה אשר עמד במו"מ ליבוא גז מישראל, ייתכן וכאמצעי לחץ על הממשל המצרי לשחרר את רסן המחיר. זאת, בנוסף על המחסור במשק המקומי, החובות וההליכים המשפטיים מצד החברות הזרות וסימני חיים ראשונים בשוק הגז של השכנה ישראל הם קריאת השכמה למצרים ונראה שהם חוזרים למשחק היצוא.

תגלית הגז, אשר פורסמה בעיתוי "מקרי" לכאורה, הינה הסולם שהעניק התאגיד האיטלקי למשטר המצרי לרדת מעץ הרגולציה. לפי לשון הידיעה הגז "יספק את צרכי המשק המצרי לעשרות השנים הבאות" – אף מילה על יצוא; אך כנראה אנו חוזים כאן בגרסה המצרית ל"מתווה" – כזה אשר יאפשר למצרים להיחלץ ממשבר האנרגיה אליו נקלעה, ותאגיד האיטלקי לייצר פעילות יצוא רווחית.

ואגב מתווה, כל כולו של מתווה הגז הישראלי מתמקד בהאצת היצוא. אך כעת, משחזר השריף המצרי לעיר ובאמתחתו תשתיות יצוא, תעלת סואץ ומאגר עצום, מתווסף סימן שאלה גדול לכדאיות שבתשלום המחיר החברתי לשם הוצאת המתווה לפועל.

הכותב הוא חוקר אנרגיה וסביבה במוסד שמואל נאמן, ובמרכז לחקר משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה