תבע את הקבלן: שבוע אחרי החתימה על ההסכם גילה שהחניה הוקטנה

החברה הקבלנית הבטיחה לרוכש הדירה חניה צמודה במקום מרווח אך בפועל הוא קיבל חניה צרה ונאלץ לתמרן מדי יום את היציאה והכניסה למקום. האם מדובר בהטעיה או שמא החוזה אפשר לחברה לערוך שינויים כרצונה?

התובע רכש דירה בפרויקט שנבנה ברחוב ויצמן בנהריה על ידי חברת הבנייה "י.כוכב ובניו בנייה". הסכם המכר נחתם ב-2008 ובו נכתב שהתובע יקבל דירה בקומה הראשונה עם חניה צמודה. בתשריט שצורף להסכם נראתה החניה בצד אחד ומתקני האשפה בצד האחר.

ואולם, כשבוע אחרי החתימה על ההסכם, התברר שרשויות התכנון דרשו מהחברה להעתיק את מתקן האשפה לאותו צד בו הוצבה החנייה של התובע.

אילוסטרציה. מתקני האשפה הוצבו מתחת למרפסת ביתו וחסמו מעט את החניה

כך יצא שמתקני האשפה הוצבו מתחת למרפסת ביתו וחסמו מעט את החניה. לטענתו, החנייה נהפכה ללא תקנית והכניסה והיציאה אליה וממנה בלתי נסבלות. הוא תיאר את הטרחה שנגרמת לו יום-יום כשהוא צריך לתמרן את המכונית שוב ושוב כדי להסתדר עם גבולות החנייה.

בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בקריות ב-2009, ביקש התובע לחייב את החברה לפצות אותו ב-250 אלף שקל, מתוכם 100 אלף שקל על עגמת נפש ו-100 אלף שקל על הטעיה. השאר על ירידת הערך של הבית.

החברה טענה כי בחוזה יש סעיף שקובע כי כל ההתחייבויות בנוגע לדירה כפופות לשינויים בתכנית הבנייה. לטענתה, רק שבוע לאחר חתימת ההסכם הורו לה הרשויות לשנות את המיקומים. עוד לטענתה, היא הרחיקה את מתקן האשפה מהמרפסת של התובע, וכך העלתה את ערך הדירה ב-75 אלף שקל.

לאחר שבית המשפט מינה שמאי להערכת גובה ירידת הערך, הפנתה החברה לפער המשמעותי בין הסכומים להם טען התובע לבין הערכת המומחה, שלפיה ירידת הערך מסתכמת ב-9,400 שקל בלבד.

עגמת נפש

סגן נשיא בית המשפט, השופט ערן נווה, החליט לקבל את התביעה בחלקה. לעניין ירידת הערך, סבר השופט שהנתבעת לא הוכיחה שערך הדירה עלה, אולם מצד שני, גם אין לקבל את טענת התובע לירידת ערך גבוהה יותר מזו שהעריך השמאי.

השופט הוסיף שהוא סבור כי לתובע גם מגיעים פיצויים על עגמת נפש והטעייה, כיוון שהנתבעת נהגה בחוסר תום לב, שהרי לא ייתכן שבמועד החתימה על ההסכם היא לא הייתה מודעת לכך שלא יקבל את החניה שביקש.

"העובדה ששבוע ימים בלבד לאחר שהתובע יוצא מנקודת הנחה שהוא עתיד לקבל חניה מסודרת בה בחר ולפתע מקבל חניה אחרת שהיא חניה בוודאי פחות טובה וגם לא תקנית, חניה שהוא נאלץ לתמרן על מנת להחנות את רכבו כדי לגרום לו בבחינת עוגמת נפש המזכה בפיצוי", פסק השופט.

ואולם, השופט לא מצא לנכון לפסוק לתובע "סכומים חסרי פרופורציה", והחליט שפיצוי של 15 אלף שקל על עגמת נפש ו-10,000 שקל על הטעייה הם סכומים סבירים.

בסופו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובע 35 אלף שקל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום הפיצוי בתוספת מע"מ.

לפסק הדין לחץ כאן

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

* עו"ד יריב גוטמן עוסק בדיני מקרקעין וייצוג בעסקאות מכר דירה

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין