האמא זייפה את הצ'קים, הבת תצטרך לשלם

אישה, שהפקידה שני צ'קים בסך של 110 אלף שקל וגילתה שאין להם כיסוי, הגישה להוצאה לפועל בתל-אביב בקשה למימושם (ביצוע שטר), בטענה ששימשו כערבות להלוואה שנתנה ב-2004 לחברים שלה, ולא הוחזרה.

באוקטובר 2013 בעלת ההמחאות הגישה התנגדות למימושן. היא טענה שהיא מעולם לא חתמה על הצ'קים, ורק בדיעבד התברר לה שאימא שלה זייפה אותם ונתנה אותם כערבות לחוב על הלוואה שאביה נטל. למעשה, היא טענה שנפלה קורבן למעשה עוקץ מצד אביה.

צילום: עמית מגל

הבת קיבלה רשות להתגונן והדיון הועבר לבית משפט השלום בתל-אביב, שם הסבירה התובעת שהלוותה להורי הנתבעת את הכסף כטובה חברית כיוון שנקלעו לקשיים כלכליים. לאחר שחלפו השנים, ובמהלכן שולמו לה רק 4,400 שקל, היא החליטה להפקיד את שני הצ'קים שההורים נתנו לה בשלב מסוים כערבות להלוואה.

הבת, שהתגוננה, חזרה על טענותיה והוסיפה שהגישה נגד אמה תלונה במשטרה על הזיוף.

סיוע להורים – לא בכל מחיר

החתימות אכן זויפו, קבע השופט עדי הדר, אולם הנתבעת, כעובדת בנק, הייתה אמורה להבין את המשמעות של השארת פנקס הצ'קים שלה נגיש לאחרים ולכן חלה עליה מלוא האחריות.

השופט סבר שהנתבעת מנסה ליהנות משני העולמות. מצד אחד היא מטיחה בהוריה האשמות קשות, שלא יפגעו בהם כי הם אינם הנתבעים בתיק. מצד שני, היא לא הציגה את התלונה שהגישה נגדם כנראה כדי שלא לחשוף אותם לעונשים חמורים בגין ההתנהלות הפלילית. השופט גם תמה על מערכת היחסים בין הנתבעת להוריה: אם אמה באמת זייפה את הצ'קים מאחורי גבה, כיצד זה שבמהלך כל המשפט נראה היה שמערכת היחסים ביניהם מצוינת?

השופט קבע שהרושם הוא שהנתבעת – שעד היום לא הגבילה את השימוש של הוריה בחשבון – עושה יד אחת עם הוריה ולפיכך תצטרך לשאת באחריות למעשיהם. לפיכך פסק השופט שיש לחייב את הנתבעת בסכום ההלוואה שלא שולם העומד על 90,020 שקל בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

לסיכום כתב השופט כי סיוע להורים הוא ערך מוסרי ראוי אך לא כשהוא נועד לסייע להם לחמוק מחובותיהם. בשל ההתנהלות חסרת תום הלב, פסק השופט שהנתבעת תשלם שכר טרחת עורך דין גבוה בסך 20 אלף שקל.

לפסק הדין

* עו"ד ליאור שבי עוסק בדיני בנקאות, הוצאה לפועל ופשיטת רגל