גיוס תרומות דרך חשבון בנק פרטי - אינו חייב במס

בחשבון הבנק של אברהם, שכיר שמשכורתו השנתית נעה בין 30,000-58,000 שקל, נמצאו הפקדות כספיות בסכומים מצטברים שבין 2.5 מיליון שקל ל-4.5 מיליון שקל כל שנה.

פקיד השומה טען כי כל ההפקדות בחשבון הן הכנסות מעסק החייבות במס, והוסיף את סכומי ההפקדות להכנסתו החייבת של אברהם. אברהם טען כי ההפקדות לא נעשו על ידו והוא לא נהנה מהן. לדבריו, הוא "נידב" את חשבונו לאדם אחר לצורך ניהול חשבון צדקה, באופן, שלמעט הכנסתו ממשכורתו שהופקדה באותו חשבון ולמעט הוצאות פרטיות ומשפחתיות מצומצמות שנמשכו על ידו ממנו, כל ההפקדות בחשבון הן תרומות שהושגו על ידי אותו אדם ואנשיו וכל המשיכות ממנו נעשו על ידי אותו אדם ואנשיו לצורך העברת הכספים לנזקקים.

אברהם נשוי ואב לשמונה ילדים בוגרים, מתוכם שניים נשואים והיתר מתגוררים בביתו. שניים מהילדים נכים, הוא מנהל אורח חיים חרדי. הוא עבד כשכיר בעסק למכירת תשמישי קדושה בעיר בני ברק. אשתו עקרת בית.

תלוש שכר (ארכיון) צילום: עמית מגל

אברהם טוען כי נענה לבקשתו של ״מאיר״ המתגורר בלונדון המגיע מדי פעם לביקורים בארץ ומתפלל עמו באותו בית כנסת, כי חשבונו ישמש אותו ואת אנשיו כחשבון שבו יופקדו כספי תורמים וממנו יימשכו כספים שיינתנו כצדקה לנזקקים; לטענתו הסכים להצעה זו, "כדי לזכות בסגולות המצווה"; מסר למאיר פנקסי צ'קים חתומים על ידו, ללא ציון פרטים כלשהם, ומאיר ואנשיו הפקידו בחשבונו כספי תרומות ומשכו ממנו את הצ'יקים החתומים, לאחר שמילאו בהם את הפרטים הנדרשים, לצורך העברתם לנזקקים. הפעולות נעשו ללא מעורבתו. אברהם מודה שלא דיווח על נהנה אחר בחשבונו, משום שלדבריו הוא לא ידע כי עליו לעשות כן. וכן מודה כי בחשבונו זה הוא גם הפקיד את משכורתו, ומתוכו הוא גם שילם הוצאות פרטיות ומשפחתיות.

בדיון בפקיד שומה נמסרה גרסה אחרת:

אברהם הודה כי בדיון הראשון אצל פקיד השומה הוא מסר גירסה אחרת, לפיה מקורן של ההפקדות הוא בהלוואות שקיבל, משום שהמתין לקבלת רשות ממאיר כדי לגלות את האמת, כפי שעשה בדיון לאחר מכן.

מאיר אישר בכתב כי החשבון האמור הוא "עבור מטרות צדקה בלבד... ולא היה בזה שום מטרות רווח", וכי אברהם מסר לרשותם את חשבונו מתוך "התנדבות... והוא גם לא קיבל שום תמורה על זה אלא עשה לשם שמים".

ביהמ״ש קבע (ע״מ 12-09-11684) כי פקיד השומה אינו מציג גירסה עובדתית נגדית, אך הוא טוען לחוסר אמינותה של גירסתו של אברהם; אם מקור ההכנסה הוא של מאיר ואנשיו, אזי גם אם הכסף הועבר אל אברהם, עדיין החבות במס נותרת על מעביר ההכנסה ולא על המועבר. זאת, בהתבסס על ההבחנה בין שימוש בהכנסה ובין ניכור או עיתוק ההכנסה.

מהו מקור ההכנסה?

ביהמ"ש קבע כי לא הוכח שמקור ההפקדות הוא אברהם עצמו וכן לא הוכח שניתן להגדיר אותן כהכנסה מעסק או משלח יד או לפי מקור אחר כלשהו.

לדברי אברהם, מאיר סירב לבוא להעיד כי "הוא מפחד לבוא". אולם גם פקיד השומה נמנע מלהשתמש בכלים הרבים העומדים לרשותו לשם חקירת מקור ההכנסה, כולל גביית ראיות, שימוש במקורות מודיעיניים, ליקוט מידע ממקורות שונים וכדו'. לטענת אברהם מדובר בתקבול שאינו חייב במס כלל.

החובה להוכיח כי הכנסה מסוימת חייבת במס מוטלת על פקיד השומה וכן אין זה סביר לקבוע שאברהם הוא מקורן של ההפקדות בסכומים שבין 2.5 ל-4.5 מיליון שקל לשנה כאשר לא נמצא מלבד היותו שכיר, שהוא עוסק בכל עיסוק אחר.

אם אכן היה למערער "עסק" כלשהו, שהוא לא חפץ לגלותו לפקיד השומה ואת הכספים המופקים ממנו, הרי שהוא היה דואג להסוות אותם כספים בדרך זו או אחרת. הפקדת הכספים בחשבון הבנק שלו, הגלוי והחשוף לעיניו של פקיד השומה, בודאי שאיננה מתיישבת עם הכוונה להסתירם ממנו.

גם השימוש שנעשה באותם כספים אינו מתיישב עם טענת פקיד הושמה, לפיה אברהם הוא בעליהם. גם לפי הצהרות ההון שלו לא נמצאו רכישות של נכסים בתא המשפחתי.

כל המשיכות הפרטיות מהחשבון מסתכמות בכ-9,000 שקל לחודש בלבד. אם הכספים שהופקדו בחשבונו בסכומים של מיליוני ש"ח לשנה, שייכים לו באמת, בוודאי הוא היה משתמש בהם, או בחלקם הגדול, לצרכיו, ורוכש באמצעותם רכוש, ולא היה מסתפק במשיכות של 50-60 אלף שקל לשנה בלבד (בהתחשב בכך שהוא משך גם את משכורתו השנתית).

מתוך הצ'קים הרבים שנמשכו מהחשבון פקיד השומה בדק "מדגמית" שניים בלבד: צ'ק אחד לפקודת בתו של אברהם וצ'ק אחר לאדם שאינו מכיר אותו, ממצא זה מלמד על כך שאברהם אינו קשור למשיכות שבוצעו מחשבונו.

ביהמ״ש קבע כי הכספים שהופקדו בחשבון לא הגיעו באמת לידי אברהם והוא לא היה בעליהם, אלא שחשבונו שימש מעין פלטפורמה להעברות הכספים שנעשו על ידי אחרים.

לא די בכך כדי לחייב אותו בתשלום מס על אותם כספים, הן משום שלא ניתן לייחס אותם לו והן משום שלא ניתן להגדירם כ"הכנסה" החייבת במס, שהרי לא הוכח "עסק או משלח יד" כלשהו, ממנו הופקה אותה הכנסה, וכן לא הוכח שניתן להגדירם כהכנסה החייבת במס לפי מקור אחר החייב במס. הכספים שהופקדו לא ניתנו כתמורה עבור סחורה, שירות או זכות כלשהי, וכן לא הוכח שמקורם הוא בשימוש באמצעי ייצור כלשהו.

איסור הלבנת הון

יחד עם זאת ביהמ״ש קובע כי אין בהחלטה כאן בכדי "להכשיר" אותן הפקדות על פי חוקים אחרים העשויים להיות רלבנטים, כגון: חוק איסור הלבנת הון; ואין בה כדי "לטהר" את אברהם או את שאר המעורבים מכל מעשה בלתי חוקי או בלתי תקין, ואולי עדיין לא מאוחרת השעה להעביר את הממצאים לחקירות.

״העמלה״ שמשך אברהם מחשבונו חייבת במס:

המשיכות הפרטיות של המערער הסתכמו בכ-9,000 שקל לחודש, כלומר כ-108,000 שקל לשנה. בהתחשב בכך שהכנסתו ממשכורת הסתכמה בכ-30-58 אלף לשנה, הרי שההפרש בין הסכומים השנתיים שנמשכו ובין סכומי המשכורת השנתיים נמשך למעשה מאותן הפקדות של מאיר, והפרש זה הוא התמורה (העמלה) שקיבל אברהם עבור העמדת חשבונו לשירותו של מאיר ואנשיו.

ביהמ״ש קבע כי כיוון שהדבר נעשה מדי חודש ובמשך מספר שנים, הרי שהכנסה זו של משיכת הכספים העודפים (על המשכורת שהופקדה) חייבת במס כהכנסה מעסק, ולכן כל ההפרשים בין המשכורת לבין סה״כ המשיכות האישיות מהחשבון יתחייבו בידי אברהם במס.