מדוע ביהמ"ש ביטל שומת מס על מיליוני שקלים?

בדיקה שערך פקיד השומה בגוש דן העלתה שבחשבונו של שכיר בן 63 העובד בחנות לתשמישי קדושה בבני ברק, הופקדו בין 2.5 ל-4.5 מיליון שקל בשנה במהלך השנים 2010-2007, חרף העובדה שמשכורתו השנתית נעה בין 30,000 ל-58,000 שקל בלבד.

בהתאם, פעל פקיד השומה והוציא למערער דרישת תשלום מס הכוללת גם את מיליוני השקלים שהופקדו בחשבונו בשנים האמורות.

בעל החשבון ביקש לבטל את הדרישה, בטענה שאפשר לפילנתרופ מחו"ל להשתמש בחשבונו כדי להעביר תרומות לנזקקים ולמעט כספי המשכורת, לא עשה בכספים שבחשבון שימוש פרטי.

לאחר שבקשותיו נדחו, ערער האיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקש לבטל את שומת המס.

המערער סיפר כי נענה לבקשתו של אדם בשם מאיר שלזינגר, תושב לונדון המגיע לארץ מדי פעם ומתפלל עמו באותו בית כנסת, והתיר לו להשתמש בחשבונו הפרטי כדי להפקיד ולמשוך כספי תרומה לנזקקים.

לדבריו, הוא הסכים לבקשה "כדי לזכות בסגולות המצווה" ואף מסר לשלזינגר פנקסי צ'קים חתומים. הוא הסביר כי לא דיווח על כך שיש לו שותף בחשבון מכיוון שלא ידע שהוא מחויב בכך. המערער אף הציג מכתב שקיבל מאותו שלזניגר, לפיו לא קיבל על מעשיו תמורה "אלא עשה לשם שמים".

צילום: אימג'בנק/thinkstock

פקיד השומה טען שגרסת המערער לא אמינה. הוא הפנה לכך שבתחילת חקירתו סיפר המערער שמקור הכסף בהלוואות, והסב את תשומת הלב לכך לא זימן לעדות את שלזינגר ואנשיו.

לשיטתו, מכיוון שהמערער לא סיפק הסבר סביר להפקדות, יש להתייחס אליהן כאל "הכנסה מעסק ומשלח יד", החייבות במיסוי.

בתגובה, הסביר המערער כי הסיבה שמסר גרסה אחרת בחקירה הראשונית, הייתה שחיכה לקבל רשות משלזינגר "לגלות את האמת".

מאיפה הכסף?

בפתח דבריו, הסביר השופט יונה אטדגי כי השאלות המרכזיות הן מיהו מקור ההכנסה, המערער או גורם אחר, והאם מדובר בהכנסה החייבת במס. במידה שמקור ההכנסה הוא שלזינגר ואנשיו וההכנסה היא כזו שלפי הפקודה חייבת במס – הרי שהם החייבים ולא המערער.

לדברי השופט, אי זימונו של שלזינגר לעדות מהטעם שהוא "מפחד לבוא" אינו מתקבל על הדעת ועומד לחובת המערער, אך באותה מידה, גם המשיב נמנע משימוש בכלים העומדים לידיו לשם חקירת מקור ההכנסה, כולל גביית ראיות וליקוט מידע.

מכאן, הסיק השופט כי לא סביר להניח שהמערער הרוויח את הכספים בעצמו, שכן לא נמצאה כל ראיה לכך שעסק בעיסוק אחר מלבד עבודתו כשכיר. בנוסף, ציין השופט כי אם למערער אכן היה "עסק" כלשהו שרצה להסתיר, הוא לא היה מפקיד את הכספים בחשבונו הפרטי באופן גלוי.

באשר לשימוש בכספים, קבע השופט כי עולה שהמערער משך מהחשבון כ-108 אלף שקל לשנה לעצמו – סכום שעולה על הכנסותיו מהעבודה, ויש לראות את ההפרש כתמורה שקיבל עבור ההיתר להשתמש בחשבונו כחשבון צדקה.

בסופו של דבר קבע השופט כי השומה שנקבעה מבוטלת, והורה לפקיד השומה לתקן אותה כך שלהכנסת המערער מעבודתו תתווסף התמורה שקיבל בלבד. לא נפסק צו להוצאות.

לפסק הדין  

• ב"כ המערער: עו"ד אריה בר און

• ב"כ המשיב: עו"ד מרואן עבדאללה

* עו"ד דוד אפרים עוסק במיסוי

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין